האם ניתן לעצור מסלול לגרושין? 

ישנן סיבות רבות המביאות לגרושין, הנפוצות ביניהן הינן: חוסר נאמנות, בגידה, משבר אמון חכו'. ישנם מספר מודלים זוגיים אשר עלולים להוביל לגרושין:

• מודל הדינאמיקה הזוגית המתמשכת: הקשיים נוכחים במערכת הזוגית כבר מתחילת הקשר. בני הזוג מתעלמים או מכחישים את הקשיים עד שלא ניתן יותר להתעלם מהם. הקשיים הופכים לבלתי נסבלים ומאיימים על הזוגיות במובנים רבים. לדוגמא: נטיה של אחד או שני בני הזוג לבזבוז כספים שאיננו מותאם להכנסתם. בשלב כלשהו, הבזבזנות הופכת לבלתי נסבלת ומאיימת עד כי אחד מבני הזוג או שניהם מחליטים לפנות לגרושין .
במקרים בהם דינמיקה זו מתנהלת בין בני הזוג, מתחילה להיסלל דרך לפרידה. הרצון והצורך בבטחון ויציבות קיומית גובר (לעיתים) על צרכים זוגיים אחרים.
• מחקרים רבים מצביעים על כך שלא מעט זוגות מתחילים את חייהם המשותפים בספק לגבי מידת ההתאמה הזוגית כולל ערכים, אמונות, מטרות וכו'. זוגות אלה מאמינים ש"הזמן יעשה את שלו", לעיתים חל תהליך הסתגלות והתאמה אך במקרים רבים זוגות שלא היו מרוצים בתחילת הדרך, לא יהיו מרוצים גם בהמשכה ומתקשים להתמודד עם מציאות ממנה התעלמו בעבר. כך גם עם זוגות שהיו אמביוולנטיים ביחס לקשר עוד מתחילתו, האמביוולטיות תמשיך ללוות אותם ולהיות חלק ממהלך חייהם.


• מודל המצוקה המתהווה: זהו מודל בו הקשיים מתחילים בשלב מאוחר יותר של החיים. תחילת הקשר מאופיין בהסכמות, אמונות וערכים משותפים. אך עם הזמן, כאשר חלים שינויים טבעיים (כמו הולדת ילדים), צצים קונפליקטים שלא היו קודם. לדוגמא: הולדת ילדים ומחלוקות סביב גידולם וחינוכם. דוגמא זו מדגישה את העבר בו הייתה הסכמה זוגית ביחס למרבית הדברים ועם שינוי מבנה המשפחה, החלו להעלות קשיים שאולי היו שם קודם אבל הם לא היו רלוונטיים בשעתו.
בתחילת הקשר, באופן טבעי, בני זוג מביאים את הצדדים הטובים ביותר שלהם, מתעלמים ומעלימים את החסרונות האישיים ואולי גם את ההבדלים בחשיבה. בשלב זה הרצון לשאת חן גובר על הכל. אך ככל שהזמן עובר ומתרחש שינוי טבעי במהלך החיים, צצים כל אותם התכונות שהוסתרו היטב בתחילת הקשר. מה שנראה כאידיאלי בהתחלה הופך לריאלי בהמשך. הדבר עלול להוביל בסופו של יום לאכזבה, כעס, תסכול ואובדן האהבה.


• מודל ההתפכחות: במודל זה ההנחה היא שציפיות לא מציאותיות הובילו לגרושין. זוגות אשר מדמיינים את חייהם רק כשדה ורדים פורח, נפלא ורומנטי, עלולים במהלך הזמן לחוש אכזבה. בכל מערכת יחסים חדשה ישנה התלהבות ראשונית טבעית ונורמלית. זהו שלב הסימביוזה המוכר כשלב התאהבות סוחפת ורצון לקרבה והתמזגות, דהיינו, משאלה להיות כל הזמן יחד לחשוב באופן דומה, להאמין ולרצות את אותם הדברים וכו'. סימביוזה היא היסוד לקשר המאפשר את המעבר לשלב הבא ביחסים: שלב הנפרדות בו כל אחד מבני הזוג מתחיל לבטא רצון למרחב אישי, כולל חשיבה וכדומה. זהו שלב בלתי נמנע בו עולים ההבדלים בין בני הזוג אשר לעיתים מביאים לוויכוחים ולהבעת דעות מנוגדות. זהו שלב בו מתחילה התפכחות ועולות שאלות כמו: "איך לא שמתי לב שהוא שתלטן/קמצן/בזבזן..." וכדומה.
כאמור, זוגות המתחילים את הקשר בתחושת אושר רומטי עילאי, בתוכה סימביוזה מתוקה ונפלאה מצפים שהדבר יימשך לאורך שנים. במקרים רבים צפויים לחוות אכזבה ואשמה. אחרי השלב הראשון נוצר הצורך בהתפתחות והגדרה עצמית בתוך הזוגיות. הדבר עלול להביא למתחים וקונפליקטים לצד שברון לב בשל אובדן הפנטזיה הראשונית. בני זוג אמורים להיות בטוחים בתוך הקשר כדי להתפתח בחייהם האישיים. הם זקוקים לדעת שגם כאשר הם מתפתחים, הם ממשיכים להיות נאהבים על ידי בן זוגם. כאשר אדם איננו מסתגל לשינוי, הוא יחוש אכזבה וכאב ומשם הדרך לפרידה סלולה.
עוד נמצא במחקרים שנישואין המתחילים עם פחות פנטזיות רומנטיות בסגנון הסרטים ההוליוודיים, מובטח להם עתיד ואופק זוגי חיובי יותר ובנישואין "חסרי ברק", הסבירות לגרושין קטנה יותר.
מציאת איזון בין "אני" ל"אנחנו", בין צרכי הזוג לצרכי הפרט בתוך הזוגיות, חשוב להתפתחות הקשר הזוגי, משום שהתנועה של קרבה-מרחק הינה תנועה טבעית ואורגנית בתוך זוגיות. אין שבירת מסגרת בתוך רעיון זה, אלא התפתחות של ביחד ולחוד בלי צורך להרגיש שמקריבים עצמנו למען הזוגיות. 

באופן מפתיע, בעיות בין אישיות אינן תמיד סיבה לגירושין. אנשים יכולים להתמודד עם קונפליקטים זוגיים, גם אם הם קשים, מעצבנים ומתסכלים. הסיבה העיקרית לגירושין הינה אובדן אהבה, הערכה, כבוד וחיבה. יחסים מוצלחים, אינם רק ניהול קונפליקטים מוצלח, אלא שימור רגשות חיוביים תוך כדי פתרון הקונפליקט.

באופן פרדוקסאלי, קיימת יציבות במודל "הדינאמיקה הזוגית המתמשכת", מדובר ב"ריקוד זוגי" המאפיין את בני הזוג עוד מתחילת הקשר. הם מתמודדים עם אותן סוגיות, בגירסה כזו או אחרת. הדבר המאפיין את אלה הנשארים בקשר, לעומת אלה המחלטים להתגרש היא התחושה שהמצב בלתי נסבל מבחינתם והם אינם יכולים לשאת יותר אותו.

ישנם לא מעט זוגות אשר נמצאים בקשר יציב, אינם מאושרים, אבל לא בהכרח בלתי מרוצים. אנשים אלה מונעים על ידי שיקולים כלכליים, אישיים ומשפחתיים, הם אינם מאפשרים לחוסר שביעות רצון בתחומים מסוימים, לקלקל להם תחומים אחרים בחייהם.
בסופו של דבר, ברוב המקרים נעלמת באופן טבעי האופוריה של תחילת הקשר (שלב "ירח הדבש") היחסים הופכים למאוזנים ומותאמי מציאות. אלה המסתגלים לכך עוברים משלב היחסים הרומנטיים לשלב של שותפות זוגית, מתמודדים עם קונפליקטים בעזרת מנגנוני התמודדות שונים ומגוונים.

לצד כל אלה, התרבות המערבית מכתיבה ומקדשת זוגיות גם במחיר של חוסר התאמה. אנשים ניזונים מהמודל הרומנטי שרואים בסרטים אמריקאיים. במודל זה הדימויים הרומנטיים לא מציאותיים, אלא נועדו לקולנוע בלבד. למזלנו או לצערנו, אף אחד מאיתנו איננו רואה מה קורה לשחקנים אחרי הכתובית האחרונה של הסרט.

מודלים אלו מצביעים על כך שאם אתה רוצה להישאר נשוי באושר (יחסי), ישנם מספר אסטרטגיות לניהול המערכת הזוגית. הראשונה שבהן היא עמידה על המשמר בטרם נגררים למצבים היוצאים משליטה וקשים להתמודדות ופתרון. בנוסף, חשוב להיות מודע ומוכן למהלך טבעי ונורמלי של ירידה בהתלהבות הראשונית, וכבר בתחילת הקשר להתאים את הציפיות למציאות. בעיני החשוב ביותר הוא: לשמר ולשמור על הקשר הרגשי מפני הדרדרות לחוסר כבוד, הערכה וחיבה.

אדם זכאי לחיות חיים של אהבה, בטחון והערכה. לא בכל מחיר נשארים בזוגיות, גם לא בשביל ילדים. אבל בטרם פונים לאלטרנטיבה שהיא פרידה וגרושין, חשוב לבדוק את "הריקוד הזוגי", את המקומות בהם איננו מסתגלים לשינויים, את הציפיות שאכזבו וכדומה. מדובר בעבודה אישית וזוגית אמיצה אשר בסופו של דבר תביא להחלטות משותפות משמעותיות ? להישאר יחד או להתגרש, אבל ממקום מודע ושלם.