לא לתת להשפעת אירועי טראומה, פוסט טראומה והתמכרות לסמים להשפיע על פניה לטיפול נפשי 

אדם שנפגע מאירועי טראומה חש פעמים רבות בתחושות נפשיות מאוד קשות. אדם נפגע הטראומה חרד ומפוחד מזיכרונות האירוע שפגע בו. מהתקיפה המינית, מחווית הפיגוע או ההרג לה היה עד, מתחושות האשם על חבריו שנפגוע לידו, מאי יכולתו לסייע להם. נפגע האירוע הטראומטי חש תחושות אשם בהן הוא מהרהר שוב ושוב. שמה יכול היה לנהוג אחרת, אולי היה אפשר להחזיר את גלגל האירועים אחורה ולהתגונן יותר, לתקוף את הפוגע, להזעיק עזרה, לא לוותר בקלות, תחושות החודרות לנימי נפשו, לקשיי השינה שהוא מפתח, לסיוטים וביעותים.

נפגע אירועי דחק וטראומה, מפתח הימנעויות מפעילויות אותן ביצע בעבר, פעמים רבות הוא חושש מכניסה למקומות הומי אדם, מהמצאות במצבים בהם אין לו שליטה גבוהה על התרחשויות שונות. אדם נפגע טראומה נוטה לצמצם את עולמו החברתי והחוויתי, להסתגר במהלכים שבלוניים בהם הוא חש בטוח. משפחות רבות של נפגעי אירועי טראומה, מבחינות בשינויים הדרמאטיים שחלו בבן משפחתם. הן משייכות תגובותיו אלו לאירועי הטראומה ולא מכירות את תהליכי הריפוי וההחלמה מהם. חיילים שלחמו במלחמות ובקרבות, השתלבו ברוטינה של עבודה ופעילות אולם הם חרדים, נמנעים ועולמם החוויתי הוצר. נפגעות ונפגעי אירועים של תקיפה מינית מתרחקים ממפגשים המוניים, הם חוששים להסתובב לבד ברחובות, הם ישבו תמיד עם גבם מופנה לקיר, ומבטם יסרוק את סביבתם. שיינתם תהיה טרופה, הם ייפתחו מצבי דיכאון וחרדה. לעיתים נראה שכל המעורבים בחיי הקורבן יפנימו וישלימו עם ההתנהגות הסגורה. הם כבר משלימים עם ה"אדם החדש" המצוי במשפחתם

לאדם מנגנוני השרדות חשובים היעילים בזמן התרחשות האירוע הפוגעני. אז גיוס האדרנלין בגוף יובילו אותו להתגונן ולשרוד, הניתוק הרגשי יסייע לו בהחלת האירוע הטראומטי. כל כוחו ויכולותיו יפעלו בכדי לסייע לו לשרוד את האירוע. אחרי התקיפה, הפיגוע, אירוע הלחימה, תאונת הדרכים, מנגנון ההשרדות פועל לרעה. מנגנון הגיוס וההתגיסות העוצמתי מונע מהאדם לפנות לעזרה. כאן האדם מנסה להכחיש את האירוע הנורא, הוא לרגעים חושב ומהרהר אולי האירוע לא קרה, האדם מתכנס פנימה בכאבו, בתחושות בושה על תגובותיו, בתיסכול על אי יכולתו למנוע את האירוע. כאן גם נכנס השימוש באלכוהול וסמים. (כתבתי על כך ארוכות בספרי "טראומה התמכרות וטראומה" (2010) ו"להסיט את הווילון" 2013)). הקורבן חש שלא בצדק, שפעל לא נכון, שתגובותיו היו פחדניות, הססניות, חלשות. כל אלו בו בזמן שהאינסינקט ההשרדותי שיתק אותו או מנע ממנו להגיב.

מכאן האדם, הקורבן, האנשים הקרובים לו ביותר צרכים לפנות לבקש עזרה מקצועית. ההסתרה, הבושה, ההדחקה לא יסייעו להעלים את הפחדים ותחושות האשם. נהפוך הוא על קורבן אירועי דחק וטראומה לדבר עם איש מקצוע על התחושות הקשות, לנרמל אותם, להבין שכל אדם אחר היה מגיב בתגובות דומות במצבי תקיפה ואיום, בכדי לשרוד. המחשבה שהזמן ירפא את הכאב, ואת תחושות הבושה בד"כ אינה נכונה מאות אלפי אנשים במדינתנו סוחבים על גבם ובליבם כאב נפשי שאפשר להקל עליו. סמים ואלכוהול לא יפתרו את תחושתם, הם רק ינציחו אותם במעמקי הנפש.

משפחות ואנשים נפגעי אירועי דחק וטראומה, בקשו עזרה, הרימו ראשכם, וזיקפו קומתכם. הביטו על עצמכם בהבנה. בקשו עזרה וטיפול. אל תשארו לבד עם תחושותיכם הקשות. אל תתנו לתחושות החרדה, ההמנעות, הבושה להשתלט עליכם.