היהודים החלו לעסוק במדע, רק עם תקופת ההשכלה, אבל מקודם הם רק עסקו בלימוד התורה. הגויים בינתיים קידמו את האנושות, אבל כל עוד לא היה קידום ניכר, המשיכו לטעון היהודים לנכונות דתם ושהגויים עוסקים בשטויות. אבל, כש"השטויות" של הגויים התפתחו עד לרמה של שינוי ממשי של איכות החיים, כפי שקרה במאה ה-20, החלו היהודים לדאוג מהפסד מורלי מחפיר של התרבות שהם יצרו, וגרסו שהם - ינצחו את הגויים מתוך תרבותם, כי הבסיס הרוחני היהודי הוא נכון יותר. אבל, כשמצטרפים לפירמידה היררכיונית, שהיא כל תרבות, מצטרפים מהתחתית, ומייד חשו היהודים את מעמדם הנחות לעומת הגויים. היהודים שלא נשברו, לקחו על עצמם את הסבל של ההתנשאות של המדע ורצו להצליח בכללי משחק אלו, ולהרוויח בשביל עצמם וכלל היהודים רווח, שיגן עליהם מפני העולם, כיוון שיביא קרדיט בתרומה לאנושות. הבעייה היא שבמדע, הכל מתבסס על תאוריות קודמות, והן - שייכות לגויים, כך שיהודים לעולם לא היו יכולים לזכות ולעלות את מעמדם יחסית אליהם. אפשר להשיג את זה רק ע"י פסילת המדע הקודם והמצאת מדע חדש.
אינשטיין היה תאורטיקן, ולא ערך ניסויים כלשהם. אם ממציאים תאוריה חדשה, אבל ללא ממצאים חומריים חדשים, אנחנו בעצם יכולים רק להבין אחרת את הממצאים הישנים. במילים אחרות, התאוריה החדשה הזאת, היא דרך חדשה להסבר התופעות שכבר הוסברו, ומהווה רק ניסיון לגנוב את ההצגה. הגדרה מחדש של מושגים מופשטים הינה בניית "תרבות", ותמיד חלק מהמאבק התרבותי שיש בעולם, בפרט בין היהודים לגויים. עיקר הפעולה של אינשטיין היתה מלחמה במטריאליזם, וקביעת הקדימות והבלעדיות של עולם הרוח. כיוון ששלדעתו, חומר יכול להיווצר מאנרגיה, הכל בא מעולם הרוח, שהוא אנרגיה, ולאט לאט, ע"י רצונו של אלוהים - היתגשם והפך לחומר. למעשה, אינשטיין באמצעות תאוריה פיזיקלית מגונן על הראייה היהודית שלו, שנשתרשה באישיותו, למרות שלא היה דתי.
הדרך של אינשטיין מתחילה בשינוי ההגדרות הבסיסית של המושגים מסה ואנרגיה, שאותם הוא בחר להגדיר מחדש. הרי, יש חוק שימור החומר, וחוק שימור האנרגיה. שני הדברים האלא הן מהויות נפרדות בעולם. מסה היא פונקציה של כמות החומר, ואנרגיה היא פונקציה של תנועתו. הרי, תנועה לא יכולה להפוך להיות חומר ולא ההיפך, לכן, אינשטיין הטעה את העולם בהבנה שגוייה של שני המושגים הבסיסיים הללו, תוך ניסיון של פסילתו של חוק שימור החומר, שהוא הישגו של מדען מטריאליסט, שהוכיח ששום דבר לא יכול להיעלם או להופיע יש מאין. שלב שני, הוא הטענה שלפוטון לא יכולה להיות מסה. המטריאליזם טוען שלהכל יש מסה, והאור בנוי מחלקיקים קטנים שנעים במהירות גבוהה. לכן, נשמר חוק שימור החומר, ובמהלך פיצוץ גרעיני, מתפרק גרעין האורניום להרבה מאד חלקיקים קטנים, שעפים לכל הכיוונים. לכן, המסה של התוצרים של הריאקציה יורדת. המטריאליזם נראה נכון, אבל אינשטיין לא יכל להסכים עם הקרדיט המדעי של העבר, ולכן קבע אקסיומה שערורייתית חדשה "לפוטון אין מסה". אח"כ התברר שיש הפעלת לחץ ע"י אור, מה שתומך בכך שלפוטון יש מסה. בשלב הבא, אינשטיין מסיבה לא מוסברת, קשר את מושג הזמן למושג מהירות האור, אבל הזמן הוא לא דבר חומרי, אלא רק דרך לרישום של תהליכים, שהומצאה ע"י התודעה האנושית. לכן, אין ולא יכול להיות שום שינויים במימד הזמן, שאיננו אלא מימד תודעתי בלבד.
המסקנה היא, שאינשטיין עסק בכתיבת דמיונו היהודי בלבד, שמנותק מהמציאות בצורה ניכרת. התופעות שנראות באופן ברור הם חוסר הדיוק במושגים, והישענות על המצאות דמיוניות עצמיות, תוך כדי גריסה שהן אמת. האישיות שלו היתה מושפעת מהדיעה הציבורית בעולם, שהתנשאה על היהודים והתרבות שהם המציאו, ולכן, הוא בחר לסלף את התרבות של הגויים, ולכתוב תרבות משלו, תוך הגדרה מחדש של המושגים הקיימים, וסטייה מחוקי ההגיון.
