התיקון הכללי הינו אוסף של עשרה פרקי תהילים: ק"ה,קל"ז,ק"נ,ט"ז,ל"ב,מ"א,מ"ב,נ"ט,ע"ז,צ’ .
התיקון חובר ע"י ר’ נחמן מברסלב (מייסד חסידות ברסלב) ונועד לתקן את פגם הברית (תיקון של מחשבות ומעשים הגובלים בניאוף-הדיברה השביעית מעשרת בדיברות שנאמרו בהר סיני)
ידוע ומפורסם מנהג ישראל, על כל צרה שלא תבוא, ולכל בקשת ישועה ורחמים, לומר תהלים. רבי נחמן מברסלב אמר על התיקון ש"כל אחד ואחד, כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר התהלים" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ג). דהיינו, שכל אחד יכול לגלות בתוך דבריו של דוד המלך את כל מה שעובר עליו, הן בגשמיות והן ברוחניות. וכן מובא באותה תורה בליקוטי מוהר"ן, שעל ידי אמירת תהלים יכול אדם לזכות למצוא את תיקונו המיוחד עלי אדמות.
אחת מהסיבות למעלת ספר תהלים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה “מימדים” של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש.
מדברי ר’ נחמן ניתן להבין שבתיקון חבויות גם סגולות ומעלות להצלת האדם מצרות. ועל זה יעיד הסיפור הבא:
התאריך כ"ב חשוון תשס"ג, בין השמשות באחד מכפרי השומרון, ליד גדר ההפרדה
רועי קפלן -חוזר בתשובה, בעברו קצין מג"ב בלוחמה בטרור,וכיום מאבטח בגדר. לאחר יום עבודה מפרך רועי קורא בהתלהבות את התיקון הכללי שאותו רגיל לומר יום יום. לקראת סוף התיקון במזמור ק"ה השמיני בתיקון, מתקשה רועי להתרכז במילות הפרק, עקב הצווחה מקפיאת הדם של חיים מטטו נהגו. רועי מסובב את ראשו לימינו, ורואה מחבל רעול פנים, במרחק 40 ס"מ מחלון הרכב, מכוון לכיוון ראשו אקדח 99 מ"מ ,אין כל ספק-הוא יינצל בניגוד לכל הציפיות, אך ורק בזכות התיקון הכללי.
רועי בשבריר שנייה רואה ושומע את המחבל יורה לכיוונו 3 כדורים מטווח אפס לראשו. באינסטינקט של שנייה רועי ,מנסה לשלוח את ידו לעבר רובה העוזי שלו, אך לא מצליח.
המחבל צועק-“אל תיגע בנשק!!!אל תיגע בנשק!!!” בקור רוח גדול ביותר רועי לא מקשיב למחבל, אלא מנסה עוד פעם, ועוד פעם להגיע לנשק. רועי תופס את הנשק בידיים, ויורה צרור לראשו של המחבל והורג אותו. שום כדור לא פוגע ברועי ובחיים הנהג. בדיעבד מתברר שהמחבל ניסה כמה וכמה פעמים ללחוץ על הדק האקדח, אך למרות ששום בדיקה לא הראתה זאת המעצור נתקע .
סיפור זה מראה את חשיבות אמירת התיקון הכללי גודל האמונה בה’.
ישנם עשרה לשונות שבהם נפתחים כל פרקי התהילים, לכל אחד ישנה מעלה אחרת שבכוחה לבטל את כוח טומאה אחר כדבריו של רבי נחמן "כי יש עשרה מיני נגינה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, שהם “אשרי”, “למנצח”, “הללויה” וכו’ ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקליפה". כל לשון של תהלים יש לה כוח לבטל אחד מעשרה כוחות הטומאה החוסמים את הנפש ומונעים את מעבר השפע האלוקי, את ההבנה ואת הבהירות.
למשל-לשון הללויה, הנמצא בפרק האחרון בתיקון, פרק ק"נ שהינו גם הפרק האחרון של ספר תהילים. לשון הללויה שמוזכר אגב 24 פעמים בתנ"ך כולו, הוא הכוח של הקדושה והטוהר הפנימי המצוי בהלל ובשבחי שמו של הקב"ה. לשון הללויה נכתב כנגד כוח הטומאה יללה, שמבטא צער ויגון עמוקים ביותר. הלל, הינו גם ביטוי של שמחה, שמתוכה האדם מהלל ומשבח את מצילו, ובמקרה שלנו גם את יוצרו שנתן לו את חייו,הקב"ה.
יש גם את לשון משכיל, שמבטאת את החכמה והשכל, ומסוגלת לשבור ולהכניע את כל הטומאה “משכל”, שעניינו אבדן ושכול.
כתוב בשיחות הר"ן שישנה טעות בתיקון הכללי, שבמקום לכתוב את פרק קל"ו,כתבו את פרק קל"ז.אך מדוע?בגלל מה יש את הטעות הקריטית הזו?
אז התשובה,היא שתקופת ר’ נחמן (תקל"ב-תקע"א) הייתה תקופה מאוד לא פשוטה עבור היהודים , העוני המחפיר, הרדיפה של הממשלה, פגיעת השכנים הגויים ביהודים. כל אלה לא הוסיפו לחסידים, שנודו גם ע"י הקהילה, כי נחשבו לכת מסוכנת שעלולה להפוך לשבתי צבי השני. והדרך להשיג מכונות דפוס בשביל להפיץ את ספריו ותורתו של ר’ נחמן כמעט בלתי אפשרית.
ולכן רב הפצת תורתו של הרבי נעשית ע"י כתיבה ביד, וגם בעל פה מאב לבן בדרך זו של כתיבה ידנית, הינה דרך בעייתית של הפצה שעלולה גם להביא לטעויות, כמו הטעות הכתובה בשיחות הר"ן.
ונסיים בסיפור:
ב י"ט בחשוון תשס"ג
משחזרת גב’ דקלה ידקר,תושבת ביתר עלית
"נהגתי במכוניתי בכביש הראשי העובר ליד ביתר עלית
בכסא בטיחות במושב לידי הייתה קשורה ביתי רבקה בת השנה וחצי,
הכיסא היה מונח בניגוד לכוון הנסיעה וראשה היה סמוך לתא הכפפות, בו הנחנו כתמיד חוברת התיקון הכללי לשמירה.
לפתע התנגשנו חזיתית ברכב שבא ממול במהירות גדולה,
מעוצמת ההתנגשות שני הרכבים התהפכו 180 מעלות בניגוד לכיון נסיעתם.
מכוניתי התרסקה בצורה בליתי ניתנת לתיאור…!
צוותי ההצלה שהגיעו אפילו לא ניגשו עלי כי חשבו שאני מתה ח"ו…
הם מצאו את רבקל’ה ישובה בכיסאה שלמה ובריאה ללא שריטה,כאילו לא נכחה בתאונה כלל וכלל.
לאחר זמן הגיעו עוד 2 חובשים של “הצלה” לזירת התאונה מכיוון שלא עודכנו ע"י אחראים שאני “בחזקת מתה”
ניגשו אלי ונדהמו לגלות שאני נושמת.
הם החלו לטפל בי והתברר שנפצעתי קשה, חתכים עומקים בעיקר בראש ופגיעות קשות בכבד ובטחול.
לקח כשעה לנסר ולהוציא אותי מהמכונית כל אותו הזמן אחד החובשים החזיק בסבלנות את ראשי כדי שלא יזוז
שמא יש פגיעה בעמוד שידרה.
רק לאחר מכן התברר שבפעולה זאת למעשה הציל את חיי.
החוליה השנייה מלמעלה נשברה ולמרבה הנס בזכות מסירותו של החובש חוט השדרה לא נקרע.הרופאים הסבירו לאחר מכן שאם החוליה השבורה הייתה זזה בעוד כמה מילימטרים,היה גורם למותי ח"ו..
לבני משפחתי נאמר שאצטרך בשלב הראשון לשהות כחודש ימים בטיפול נמרץ.
ב"ה לאחר כ 10 ימים כבר הייתי בבית, ולאחר כ 6 חודשים ילדתי את בתי הודיה חיה שתחי’ שנולדה למזל טוב בריאה ושלימה."
