דף הבית  >> 
 >> 

הרשם  |  התחבר


אוצר אמנות בתיבת פנדורה על אוסף האמנות של תיסן בורנמיסה 

מאת    [ 24/05/2015 ]

מילים במאמר: 1429   [ נצפה 5387 פעמים ]

אוצר אמנות בתיבת פנדורה 

על אוסף האמנות של תיסן בורנמיסה

Baron Hans Heinrich von Thyssen Bornemisza

אחד המוזיאונים הבולטים שבמדריד, הוא מוזיאון תיסן בורנמיסה, בו מצוי אוסף אמנות שנחשב לאחד האוספים הפרטיים  הגדולים והמרשימים בעולם. את תיבת אוצרות האמנות המופלאה של משפחת תיסן בורנמיסה, אפשר לכנות: 'תיבת פנדורה'.

קופת שרצים המלמדת על עברה האפל של המשפחה. למרות  שקיימים ניסיונות להעלים את סיפור המשפחה וזאת מסיבות מובנות, לא ניתן להתעלם מאוסף האמנות הנדיר, המתפרש על-פני שמונה  מאות של ציור אירופאי  מהמאה ה-13 ועד היום. בין היצירות ציורים איטלקיים מהמאות ה-14 וה-15, עבודות של אמנים הולנדים ופלמים מוקדמים ובהם ואן אייק ודירר, יצירות של אמני רנסנס ובארוק מפורסמים וביניהם טיציאן, קארוואג'ו ,רובנס ורמברנדט ולצדם אוסף מרשים של אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית ויצירות מופת מהמאה ה-20. אוסף זה  נמכר לממשלת ספרד בשנת 1993,  בסכום של  224 מיליון לירות שטרלינג ומוצג לראווה במוזיאון הנושא את שמו של המיליארדר השוויצרי, הברון  הנס היינריך תיסן.

בסוף המאה ה-19 הקים אוגוסט תיסן, אימפריית ברזל ופלדה אשר הפכה ליצרנית הברזל והפלדה הגדולה ביותר בגרמניה עד 1914, ולאחר מכן בעולם כולו.

לאחר מותו  ב-1926 ירש את 'תעשיות תיסן' בנו הנרייך, וממנו הן  עברו לבניו פריץ והנס-היינריך אשר פיתחו את תעשיית הפלדה וחדרו לתחומי תעשיה נוספים ביניהם -  יצור נשק ובניית אוניות.

משפחת תיסן,עתירת הממון, נודעה בין השאר גם כבעלת טעם משובח באמנות והם החלו לרכוש יצירות אלה.

מייסד 'האימפריה' אוגוסט תיסן העריץ את הפסל הצרפתי רודן ובנו היינריך המשיך דרכו ורכש מעל חמש מאות יצירות אמנות חשובות.

בנו הצעיר של היינריך תיסן ואשתו מרגיט , שהייתה אריסטוקרטית הונגריה, היה הברון הנס היינריך תיסן, הוא נולד בשנת 1921 וכשגדל והרחיב עוד את עסקי המשפחה המשיך והקדיש את עיקר זמנו להגדלת האוסף והפך אותו לאחד האוספים הפרטיים הגדולים בעולם.  הוא גם הכיר בערכן הפיננסי הגדול של היצירות שהיו ברשותו. הוא המשיך להשקיע בחכמה וקנה עבודות במחירי 'מציאה' מאילי-הון אמריקאיים שאיבדו את כל הונם במשבר הכלכלי העולמי של שנת 1929.

בשנת 1931, בעיצומו של שפל עמוק בגרמניה: אבטלה, נפילת בנקים ואינפלציה גואה, ובנוסף לכל אלה  התארגנותה של המפלגה הנאצית , היגרה המשפחה לשווייץ והם הפכו להיות  אזרחי המדינה, הנס היינריך עצמו היה גם אזרח מונקו.

הברון הממולח, שידע להעריך יופי בתחום האמנות, אהב גם את היופי הנשי.  הוא היה נשוי לחמש נשים יפהפיות:   אריסטוקרטית אוסטרית, דוגמנית בריטית, דוגמנית סקוטית, יפיפייה ברזילאית ומלכת יופי ספרדייה. אך גם לנשותיו התייחס במידה רבה של רכושנות, באחת ההזדמנויות אמר: ש"כמסתכלים על אשה יפה ועל אמנות טובה, זה עושה פרפרים בבטן ויש לך חשק שהיא תהיה שלך. אלא שליצירת אמנות יש יתרון , אתה יכול לתלות אותה על הקיר והיא שותקת".

ב-1990 החליט תיסן לחפש מקום ראוי להציג בו את  אוסף האמנות הענק שלו, התחרות על האוסף הייתה קשה.  הנסיך צ'רלס ומרגרט תאצ'ר נסעו לשוויץ כדי לנסות ולרכוש את האוסף, הנשיא מיטרן שלח נציגים מטעם ממשלת צרפת וקרן גטי מארצות הברית הציעה עבורו מילוני דולרים. ממשלת שוויץ מצדה הערימה קשיים על הוצאת האוסף מתחום ארצה. אך בסופו של דבר מי שהכריעה את הכף, הייתה אשתו החמישית של תיסן, יפיפייה ספרדייה, ומי שהייתה מלכת יופי לשעבר ואלמנתו של  השחקן לקס בארק ( טרזן של הקופים) מריה כרמן רוזריו סולדד סרברה, שהייתה ידועה כ"טיטה".

מריה כרמן נולדה בברצלונה, אביה מהנדס, איש עסקים  ואספן אמנות בזכות עצמו, בעיקר של אמנות קטלאנית.  כשהתחתנה עם תיסן בשנות ה- 70 של המאה ה-20,  חברה אליו להגדלת אוסף האמנות שהיה ברשותו. 

היא הייתה זו שניהלה משא ומתן עם  ממשלת ספרד אשר קנתה את האוסף ביותר מ-244 מליון לישט. הממשלה מצידה תרמה את הארמון "וילה הרמוסה" שליד מוזיאון הפראדו, לשכן בו את האוסף והיום הוא מוצג במלוא הדרו ב"וילה הרמוסה" המוחדשת.

אלא, שמשפחת תיסן ידועה בהיסטוריה של הזמן החדש לא רק בשל 'תיבת האמנות' שלה, אלא גם בשל עניינים שונים הקשורים להיסטוריה העקובה מדם של אירופה במאה ה-20, וזוהי 'תיבת פנדורה של משפחת תיסן'. 

חטאיה של  המשפחה מתחילים עוד עם אוגוסט תיסן, מייסד השושלת. הוא  תרם רבות למאמץ המלחמתי של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.  בנו פריץ כונה,לא בכדי: "מלאכו של היטלר". עוד בשנת 1929  נענה תיסן  להגיע ולהאזין להרצאה של היטלר, שהיה באותה עת מנהיג של פלג קיצוני וזניח. תיסן התרשם מהיטלר ותרם לו ולמפלגתו 100,000 גולדמרק,  באמצעות חברת הפלדה והפחם הגדולה "Fritz  Friedric Thyssen"; .  בדצמבר 1931 הצטרף תיסן למפלגה הנאצית ובאוטוביוגרפיה שלו  "אני שילמתי להיטלר", שהתפרסמה בארצות הברית ב - 1941, הוא מודה בפירוש במתן גיבוי ותמיכה להיטלר . ?אני תמכתי כלכלית בהיטלר גם כאשר הנאצים היו עדיין מפלגה שולית קיצונית?, כתב בזיכרונותיו. קשריו של תיסן עם היטלר היו הדוקים וענפים. כך למשל  ב -  1928  קנה בעבור היטלר את הארמון שבמינכן, שהוסב בהמשך ל?בית החום? והפך למטה של המפלגה הנאצית.  אם לא די בכך, תיסן המריץ תעשיינים אחרים לתרום לנאצים סכום שהצטבר ל-3 מיליון רייכסמרק למימון מערכת הבחירות המכרעת של מרץ 1933. לאחר עליית הנאצים לשלטון פיטר יהודים שעבדו במפעלים שלו  אך העסיק פועלי כפייה יהודים במכרות הפחם.  בתמורה לתמיכתו בהיטלר קיבל תיסן מושב ברייכסטאג ומושב במועצת המדינה של  פרוסיה. תיסן אמנם הסתכסך אחר כך עם היטלר וברח מגרמניה הנאצית, לווילה שהייתה בבעלותו בשוויץ. אך כשעבר בצרפת, במטרה להמשיך לארגנטינה, נתפס ע"י כוחות צרפת של וישי. הוא נאסר, תחילה בית חולים לחולי נפש ליד ברלין, לאחר מכן מ-1943 במחנה הריכוז זקנהאוזן וממרץ 1945 בדכאו. אם כי זכה ליחס סביר יחסית וכמו אסירים נכבדים אחרים הועבר בסוף אפריל 1945 לטירול, שם שוחרר במאי 1945.

לאחר שחרורו נחקר תיסן על ידי כוחות בעלות הברית על קשריו עם הנאצים , בעדותו בפני הוועדה לדה- נאציפיקציה, הכה טיסן על חטא והסכים לשלם פיצויים בסך 500,000 מארק גרמני למשפחות עובדיו היהודים שפיטר. עם זאת, כפר באשמת העסקת עובדי כפייה במפעליו וזוכה מהאשמה זו.

חטאיו של פריץ מחווירים לעומת מעשיה הנפשעים של אחותו מרגיט תיסן-בורנמיסה. הפשע המחריד של מגריט מתחיל  כשאביה הברון היינריך תיסן-בורנמיסה קנה לעצמו טירה ברכניץ, עיירה שקטה למרגלות האלפים, 150 ק"מ דרומית לווינה, על הגבול האוסטרו-ההונגרי. ב- 1938, כאשר היה ברור שמלחמה נוספת מתקרבת, העביר הייניריך את הבעלות של הטירה לבתו וחמק  אל מעבר לגבול לשווייץ. מהווילה שלו לחוף אגם לוגנו בשוויץ המשיך היינריך לפקח על המפעלים אשר סיפקו לרייך השלישי פחם, פלדה וצוללות.

בינתיים, מרגיט נשארה להתגורר בטירה, נתמכת  ע"י קצבה נדיבה מ "Thyssengas", אחת מהחברות  הנפט והגז הגרמניות של אביה. יואכים אולדנבורג עובד של "Thyssengas"  וחבר המפלגה הנאצית, , נבחר לסייע לה בניהול העיזבון. הוא גם היה זה שליווה את מרגיט במסעות הצייד שלה - ועד מהרה גם חלק אתה את מיטתה. זאת למרות העובדה שבשנת 1933, נישאה מרגיט לרוזן איוון באטיאני (Batthyany), שלמשפחתו היו נכסים רבים בעיר רכניץ ובמקומות רבים נוספים ההונגרייה. בהסדר מוזר, חי בעלה בנפרד, המשיך ליהנות מהכסף של אשתו ועסק בהשבחת סוסים באחד מהאחוזות ההונגרית הסמוכות.

מרגיט מצדה המשיכה ביחסיה המפוקפקים עם קצינים נאציים אחד ממאהביה היה פרנץ  פודזין, מפקד הגסטאפו ומנהיג המפלגה הנאצית ברכניץ.

ב -1944 הובלו אלפי יהודים וצוענים לעבודות כפייה בביצורים לאורך הגבול האוסטרו הונגרי

כדי לעצור את התקדמות הצבא האדום. 600 מהם הוחזקו בתנאים מחפירים במרתפי הטירה של  הרוזנת מרגיט תיסן נתונים ליצריו הסדיסטיים של פודזין. כשהרוזנת נוכחת במעשיו הברבריים.

בלילה שבין 24 ו-25 במרץ 1945  ארגנה הרוזנת מסיבה בטירה אליה הוזמנו כ-40 אנשים, מהמפלגה הנאצית, הגסטאפו וחברי הנוער ההיטלראי. המסיבה החלה בשעה 9 ונמשכה עד עלות השחר,  המוזמנים שתו ורקדו, אבל בידור מסורתי  כנראה לא הספיק, ובסביבות חצות הובילה מרגיט 15 מהאורחים הבכירים למחסן לא רחוק מהטירה בו שהו האסירים היהודים, נתנה להם רובים והזמינה אותם "להרוג כמה יהודים"...  האסירים אולצו להתפשט עירומים לפני שנורו על ידי האורחים השיכורים, ואלה חזרו לטירה להמשיך לשתות ולרקוד עד אור הבוקר. למחרת בבוקר, שמעו אותם מתרברבים על הזוועה מן הלילה הקודם.

200 יהודים נרצחו באותו הלילה, התושבים המקומיים התאמצו להסתיר את הטבח ולא שיתפו פעולה עם חקירת המשטרה ואף החרימו אותה. עד אחד נרצח ועדים נוספים נעלמו בנסיבות מסתוריות. נכון ל-2011, מרבית גופותיהם של הנרצחים לא נמצאו.

ואם נחזור להנס היינריך תיסן, גם הוא רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת,  בספרו של ליצ'פילד, מלבד קשריו עם הנאצים, הוא מתואר  כנער שעשועים, בזבזן, קל דעת שוביניסט וחמקמק, אשר מעיד על עצמו שהוא משתמט מס מקצועי שעל פי ההגינות היה עליו לשבת בכלא. אוסף האמנות טוען ליצ'פילד, שחלקו בא ממקורות מפוקפקים, שימש לחיזוק הדימוי שלו כאיש תרבות, אבל בעיקר נועד להשקעה וכדרך להלבנת כספים.

משפחת תיסן עושה כל מאמץ להעלים מהביוגרפיה שלה את פשעיה ומשקיעה כסף רב ביצירת  היסטוריה משפחתית נקייה ומכובדת.

ואשר לאוסף ולמוזיאון תיסן, אי אפשר שלא להתרשם מאוסף פרטי המכיל מאות יצירות של טובי האמנים החל מהמאה השלוש עשרה ועד לאוסף מצוין של אמנות מודרנית.

וכנראה שאין מנוס מלהפריד את ההיבט האמנותי מהפן המוסרי , אפשר ליהנות מיצירות האמנות ואם זאת לא לשכוח את  מעללי המשפחה "המכובדת" שעל  שמה נקרא המוזיאון.

 

הסיפור נחשף בסרט התיעודי "Stecken, Stab und Stangl" של הבמאים ארן והיינריך, וכן בספרו של דיוויד ליצ'פילדThe Thyssen Art Macabre" (David R.L. Litchfield). "

בנוסף נכתבמחזה בשם "רכניץ - מלאך המוות" (Würgeengel), על ידי אלפרידה ילינק, ובשנת 2011 הוא הועלה בישראל  על ידי תיאטרון "קאמרשפיל" צצינכן

 

 

הדסה גורוחובסקי מרצה לתולדות האמנות, אמנית יוצרת ואוצרת מדריכה סיורים בדגש אמנות בארץ ובחו"ל. בקרו אותי בפייסבוק    




מאמרים חדשים מומלצים: 

חשבתם שרכב חשמלי פוטר מטיפולים? תחשבו שוב! -  מאת: יואב ציפרוט מומחה
מה הסיבה לבעיות האיכות בעולם -  מאת: חנן מלין מומחה
מערכת יחסים רעילה- איך תזהו מניפולציות רגשיות ותתמודדו איתם  -  מאת: חגית לביא מומחה
לימודים במלחמה | איך ללמוד ולהישאר מרוכז בזמן מלחמה -  מאת: דניאל פאר מומחה
אימא אני מפחד' הדרכה להורים כיצד תוכלו לנווט את קשיי 'מצב המלחמה'? -  מאת: רזיאל פריגן פריגן מומחה
הדרך שבה AI (בינה מלאכותית) ממלאת את העולם בזבל דיגיטלי -  מאת: Michael - Micha Shafir מומחה
ספינת האהבה -  מאת: עומר וגנר מומחה
אומנות ברחבי העיר - זרז לשינוי, וטיפוח זהות תרבותית -  מאת: ירדן פרי מומחה
שיקום והעצמה באמצעות עשיה -  מאת: ילנה פיינשטיין מומחה
איך מורידים כולסטרול ללא תרופות -  מאת: קובי עזרא יעקב מומחה

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

©2022 כל הזכויות שמורות

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים

לכותבי מאמרים:
פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
תנאי שימוש במאמרים



מאמרים בפייסבוק   מאמרים בטוויטר   מאמרים ביוטיוב