המונחים ADD ו-ADHD מאוד מבלבלים. לא אחת פונים אלינו הורים שחושדים שמא הילד שלהם לוקה באחת מההפרעות הללו, והם לא בטוחים מהי משמעות כל אחת מהן. המורה דיברה על ADD, בתוכנית הבוקר הם שמעו על ADHD והבלבול הזה מותיר אותם קצת חסרי אונים לגבי אופן הטיפול האידיאלי בילד. כדי להפיג את הבלבול סביב שאלה חשובה זו, החלטנו לעשות סדר במונחים ולהנגיש לכם אותם בצורה מובנת וידידותית יותר.
מקור המונחים ADD ו- ADHD
נתחיל מההתחלה. המונחים ADD ו-ADHD הם קיצורים של המונחים באנגלית (בהתאמה): Attention deficit disorder ו-Attention deficit hyperactivity Impulsivity disorder או ובעברית: הפרעת קשב והפרעת קשב, ריכוז, אימפולסיביות והיפראקטיביות. שני המונחים הללו מצביעים על שני ביטויים מרכזיים של הפרעות קשב- שיש להן בלאו הכי צורות רבות- האחת היא הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות והשנייה היא הפרעת קשב וריכוז בשילוב עם היפראקטיביות ואימפולסיביות. על אף שבעבר אנשי מקצוע נהגו להבחין בין שני סוגי ההפרעות הללו, כיום קיים טשטוש רב ביניהן, הגבול ביניהן הוא דק, ולעיתים קשה גם לאבחן בדיוק איזו הפרעה מבין השתיים יש לילד. יחד עם זאת, היות שאמצעי הטיפול בשני סוגי הפרעות הקשב הללו הם דומים, האבחנה ביניהן כיום אינה משמעותית.
היפראקטיביות ואימפולסיביות- מה זה בדיוק אומר?
היפראקטיביות מורכבת מצמד המילים היפר, כלומר יתר ואקטיביות, היינו פעלתנות. היפראקטיביות היא, אם כן, פעלתנות יתר, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות הבאות: קיפוץ בכסא, קושי לשבת על הכסא זמן ממושך במצבים בהם נדרשת ישיבה כזו, דחף לרוץ ולטפס גם בסיטואציות לא תואמות, תחושה של אי שקט, קושי לעסוק בפעילויות שקטות, הימצאות בתנועה מתמדת, "קוצים בישבן", דיבור מהיר וללא הפסקה וקשיים בוויסות הרגשי (ביטוי רגשות באופן קיצוני). מדובר בילד שהוא תזזיתי מאוד ותנועותיו חדות ומהירות.
מקורו של הביטוי אימפולסיביות הוא במילה Impulse, שבאנגלית פירושה דחף. אימפולסיביות מציינת התנהגות אקראית, הנעשית ללא מחשבה תחילה, המתאפיינת בתגובה מיידית ובלתי מושהית.
ילדים אימפולסיביים לעיתים קרובות פולטים תשובה לפני סוף השאלה, לא נותנים לצד השני לסיים לדבר, הם יכולים להפריע לאחרים (על-ידי התפרצות למשחק למשל), הם יתקשו לדחות סיפוקים ולשלוט בדחפים, והם בדרך כלל יהיו חסרי סבלנות.
הפרעות קשב וריכוז: שם כולל לקשת רחבה של תסמינים
כאמור, בעבר נהגו לחלק את הפרעות הקשב לסוגים שונים לפי ההבדלים בין תסמיני הליבה המאפיינים אותן, כאשר קשיי קשב וקשיי ריכוז היוו תת קטגוריה אחת והיפראקטיביות ואימפולסיביות היוו תת קטגוריה שנייה. ככל שהולך ומתפתח תחום הפרעות הקשב וככל שמצטבר יותר ידע בנושא, האבחנה בין שני סוגי ההפרעות הללו הופכת משנית, זאת גם מכיוון שדרכי הטיפול הקיימות בשני סוגי ההפרעות הן זהות, וגם מאחר שקשה למתוח קו גבול ביניהן. כל עוד אנחנו מדברים בהתנהגות אנושית והיות שכל אדם שונה מאחר, קשה מאוד להצביע על מקרים בהם תפקודם של ילדים נופל בדיוק תחת קטגוריה אחת או אחרת. פעמים רבות ילדים הסובלים לכאורה רק מקשיי קשב וריכוז מגלים גם מתסמינים המשוייכים להיפראקטיביות, ולהיפך, ילדים שאובחנו, לכאורה, כהיפראקטיביים ואימפולסיביים, יכולים גם לסבול מתסמינים המשוייכים להפרעות בתפקודי הקשב והריכוז. לאור האמור, נהוג כיום לכנות את הפרעות הקשב והריכוז בשמן הכולל ADHD, בידיעה שילדים המאובחנים כבעלי ההפרעה, יכולים לסבול מקשת רחבה של תסמינים שיכולה לכלול גם הפרעת קשב וגם הפרעת היפראקטיביות ואימפולסיביות.
נאוה סלור, מייסדת ומנהלת את מרכז אמירים, יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית (CBT), מטפלת בטראומה דרך הגוף, מטפלת בריברסינג (נשימה מודעת).
נשמח לעזור ולסייע בכל שאלה- צרו איתנו קשר