איך להתמודד עם תינוק לא ישן 

חוסר שינה אחר לידה 

שינה הינה אחד הנושאים הכי מדוברים בקרב אימהות צעירות בחוויית ההורות הראשונית.

כאשר שואלים אמהות מה הקושי שהכי מטריד אותן , התשובה תהיה ברוב המקרים חוסר שינה. 

שינה או חוסר שינה ליתר דיוק טורדים את מנוחתן של רוב האמהות בחברה המערבית המודרנית.

שינה חיונית לנו כמו מזון וחמצן , היא בסיסית מאד בצרכים שלנו והיא חוטפת מכה קשה עם הופעת תינוק חדש בבית.

נשים לאחר לידה, הנחשבת חוויה מטלטלת לגוף , גם אלה שילדו מהר והתאוששו תוך זמן קצר, תשושות ועייפות.  אולם דווקא כאשר המנוחה כל כל חשובה בדיוק אז אנו נדרשות להפחית מחצית משעות השינה לפחות.

הקושי רב והמצב הפיסי ירוד מבשיגרה. לחיים מתווספות פרקטיקות רבות וחדשות. חוסר הנסיון בליווי חוסר וודאות על מה שמצפה בהמשך מייצרים חרדה ותיסכול אצל האימהות ה"חדשות". 

חוסר שינה משפיע לנו על מצב הרוח, שהוא פקטור חשוב בשיקול דעת, ביכולת תיפקוד טובה, בתקשורת נעימה, ובחוויית הזמן בכלל בחופשת הלידה. 

הדיסונאנס בין הציפייה לבין המציאות שפוגשים בשבועות הראשונים בלתי נסבל. פנטזיות על חופשת לידה עם חדר תינוק מעוצב ורומנטי, עם חופש מהבוס המעיק , בילוי בבתי קפה בשמש, קריאת ספרים ושופינג בוקר מפנק מתנפצות ואת מקומן תופס צורך עז לכמה שעות שינה רצופות . 

כשאנו לא ישנות הכל חשוך גם הבוקר. זה לא חייב להיות ככה. יש פיתרון לזה והוא לא מסובך כלל.

"טרימסטר" רביעי 

רקע: 

כידוע תקופת ההריון כוללת 3 טרימסטרים המחולקים ל-9 חודשים או ל-40 שבועות הריון.

התינוק שנולד לאחר 9 חודשים ברחם עדיין “לא בשל” לצאת לעולם. למעשה, התינוק “מפונה” מהרחם בשלב מוקדם מידי כאשר המערכות שלו לא סיימו לגמרי להבשיל. התינוק היה אמור להישאר ברחם עוד שלושה חודשים, “הטרימסטר הרביעי” ,על מנת לצאת “מוכן” לעולם.

יש הרבה סיבות ליציאה המוקדמת מהרחם. אחת מהן היא שהאבולוציה גרמה לנשים ללדת תינוקות פחות ופחות בשלים, וממש “לפנות” את התינוקות 3 חודשים קודם, בגלל שהמוח שלהם (וגם הראש) נעשה גדול מדי! לפני כמליון שנה משקל התינוק הממוצע היה 1.6 ק”ג ונפח המוח 400 סמ”ק. מאז נפח מוחו של התינוק הוכפל אבל האגן של האם נשאר דומה ברוחבו. לכן, העובר יוצא מהרחם בשלב התפתחותי מוקדם יחסית. התינוק שלנו נולד למעשה “פג”- התלוי לחלוטין בהוריו. ומכאן נולדה התיאוריה של הטרימסטר הרביעי.

תינוק זה דומה מאד לגור קנגורו . הוא יוצא מהרחם אבל מטפס לכיס. הכיס הזה הוא היכולת להצמיד אותם הכי קרוב אלינו, כך יוכלו להריח אותנו, לחוש את הדופק שלנו, לשמוע אותנו.

בעבר ובתרבויות קדומות ההתמודדות עם התינוקות ה”לא בשלים” התאפשרה כאשר האמהות סחבו את התינוקות שלהם עליהם, שמרו עליהם עטופים ובטמפ’ הנכונה ויצרו עטיפות בד (מעין מנשאים) כדי להניח את התינוקות ולשאת אותם ולספק להם את התחושה כאילו הם עדיין היו ברחם.

בתרבות המערבית, אנחנו נוטים לשים דגש, ולעיתים קצת מוגזם, על המונח “עצמאות”. אנחנו חוששים מ”הרגלים רעים” הסבתות מזהירות אותנו שלא יתרגל לישון איתנו במיטה, החברה אומרת שזה מסוכן ואנחנו מבולבלים ובעיקר עייפים- מתלבטים מה נכון לעשות ולמה בעצם התינוק זקוק? 

בתקופת ההסתגלות הראשונית, שהיא למעשה הטרימסטר הרביעי, התינוק שלנו זקוק להסתגלות איטית, הדרגתית ועוטפת לעולם שלנו. התנועה, העיטוף, חום ומגע הגוף שלנו אינם מותרות ופינוקים- התינוק הרך זקוק להם, זהו צורך של ממש! הנוכחות המרגיע והקרובה של אמא או אבא מספקת לתינוק שלנו ביטחון ומקלה עליו בחשיפה ובהסתגלות לעולם.

תינוקות שישנים קרוב לאימם נוטים להתעורר פחות. אמהות שישנות עם תינוקן מדווחות על שינה איכותית ורציפה יותר.

יש לבצע שינויים במרחב כדי שיהיה בטוח ולנהוג לפי כללי הזהירות המומלצים. אחרי כמה ימים בהם תוכלנה לישון טוב יותר, הכל יראה שפוי , עירני וכמובן אופטימי יותר.

חווית האמהות בייחוד הראשונית, מביאה איתה התנסויות חדשות, לא כולן קלות לעיכול. תני לעצמך את האפשרות להסתגל אליהן בהדרגה, לפחות בתקופה הראשונה עד שתתחזקי .

מנסיוני, כמעט כל מצב הוא הפיך ובעוד חודשיים שלושה כשתחזירי אותו לעריסה, גם אם טיפה יקטר, לך כבר יהיו הכוחות להתמודד.