כל מה שאני עושה, אני עושה עבור עצמי
אשליה מאוד בסיסית שיש לנו לגבי עצמנו היא שאנו מאמינים שיש דברים שאנו עושים בניגוד לרצוננו.
בתקופה שסבא שלי היה חולה, אמא שלי הייתה נוסעת אליו כשלוש פעמים בשבוע כדי להסיעו לבית החולים. כל נסיעה ארכה כשעה לכל כיוון לא כולל הזמן שהיא הייתה צריכה לחכות עם סבא שלי בבית החולים בזמן הטיפול. אימי התלוננה רבות שהיא אינה רוצה לעשות זאת, זה סוחט אותה, אבל היא עושה זאת כי אין לה ברירה.
אמרתי לה שאין זה נכון, וכי לא ניתן לעשות משהו אם אינך רוצה בו.
לאמא שלי הייתה ברירה. או לקחת את סבא שלי לבית החולים, או לא לקחת אותו, ולשאת במחשבה שאף אחד אחר לא יעשה זאת והוא עלול למות מחוסר טיפול. אמא שלי בחרה באפשרות שהיא רוצה יותר. היא רצתה לקחת אותו לבית החולים.
בתוך אדם רצונות רבים ושונים. ייתכן שאדם מסוים אינו אוהב את עבודתו וחלק זה אשר בו לא רוצה לעשותה, אבל חלק אחר בו כן רוצה לעשותה, כי הוא רוצה להתפרנס. בסיכום הכללי מה שביצע האדם הוא הדבר שרצה לעשות יותר מאשר את שאר הדברים.
לא ניתן לעשות דבר שאיננו רוצים בו.
כל דבר שאנו עושים, ויהיה השנוא עלינו ביותר, אנו עושים בגלל שאנו רוצים לעשותו.
אחת האשליות הנוספות בהן אנו שוגים, אשר נעלמת כאשר מבינים לעומק את הרעיון שכל דבר שאני עושה, אני עושה כי אני רוצה בו, היא המחשבה שמישהו יכול לכפות עלי את רצונו.
אם בצבא המפקד נתן לחייל פקודה כגון: "תן לי מאה כפיפות מרפקים", החייל יכול לטעון שהוא איננו רוצה לעשות זאת , אך הוא עושה זאת בגלל שהמפקד כופה עליו את רצונו, ושאין לו ברירה ואין לו אפשרות בחירה.
הדבר אינו נכון כלל!
החייל יכול לבחור לציית לפקודה, אך הוא גם יכול לסרב לה ולקבל עונש. החייל בוחר בפעולה אותה הוא מעדיף, אותה הוא רוצה יותר.
המפקד יכול לנסות "עד מחר", אך הוא לעולם לא יצליח לכפות על החייל את רצונו. בסופו של דבר יבחר החייל את מה שהוא רוצה, אם זה לציית לפקודה או לא.
הדרך היחידה בה יכול מישהו לכפות עלינו את רצונו היא לעשות את העבודה במקומנו. המפקד לא יוכל לכפות על החייל ליפול על הרצפה ו"לרדת למצב", אלא אם ידחף אותו, אבל במקרה זה החייל לא נפל מרצונו כי הנפילה הופעלה מבחוץ, ולא על ידי דחף או "פקודה פנימית" של החייל.
אף אחד לא יכול לכפות עלינו את רצונו.
תמיד נשארת לנו אפשרות הבחירה.
לציית או לא לציית.
אשליה נוספת אשר מתמוססת בעקבות ההבנה שכל מה שאנו עושים אנו עושים כי אנו רוצים לעשותו, היא שאנו עושים דברים בשביל אחרים.
פעמים רבות נוכל לשמוע אדם אחד מתלונן כלפי חברו על כך שהוא עושה עבורו המון בעוד החבר אינו מעריך זאת. מצב נפוץ נוסף הוא של הורה האומר לילדו, שהוא הולך כל יום לעבודה כדי לפרנס אותו, משלם את הלימודים בשבילו, מבשל בשבילו, עושה קניות בשבילו, בעוד הילד לא מראה שום הכרת תודה.
אין שום בעיה בנוסח הטענה עצמה. הבעיה נובעת מהמקום הפנימי ממנו נובעת הטענה. הבעיה נובעת מכך שההורה באמת מאמין שהוא עושה את כל הדברים הללו עבור הילד, אך אם נשאל את ההורה: "מה יקרה לך אם לא תעשה את כל הדברים הללו?", הוא יאמר שאם הילד לא יקבל חינוך טוב, מזון בריא וכדומה, זה יגרום לו להרגיש רע.
ההסבר לכך שההורה משלם לבי"ס של בנו הוא שהוא רוצה שיהיה לילד חינוך טוב, אך הסיבה, או המניע בגללו ההורה עושה זאת, זה כי הוא איננו רוצה להרגיש רע על כך שהוא מזניח את הילד, או לחילופין, שהוא מרגיש טוב כשהוא רואה שהילד שמח. למעשה ההורה עושה את כל הדברים האלו עבור עצמו.
כל דבר שאנו עושים , אנו עושים עבור עצמנו, יהיה הדבר אשר יהיה, כל פעולה שאנו מבצעים באה על מנת למלא צורך או שאיפה שלנו לפני הכל.
לא ניתן לעשות משהו שאינו עבור עצמנו. במובן זה ניתן לומר שהאדם הינו אגואיסט ואינו יכול להיות אחרת.
כל אדם המאמין שהוא עושה משהו עבור אחרים שאיננו עבור עצמו, משלה את עצמו.
ממסקנה זו עשויה להישאל השאלה: "אם כולם יהיו 'אגואיסטים' , כלומר כל אחד יחשוב רק על עצמו, איזה מין עולם יהיה לנו?"
ביום יום אנו מכנים "אגואיסט" אדם החושב אך ורק על עצמו, ופועל אך ורק לטובת עצמו. אדם כזה הינו "אגואיסט" גרוע למדי, מפני שאינו חושב על עצמו מספיק. הוא אגואיסט גרוע מפני שאיננו מבין שאיכות חייו תלויה באיכות החיים של האנשים הסובבים אותו. האגואיסט הטוב הינו אדם שמבין שאם השכן שלו עני, ושאין לו כסף לאכול, זה משפיע גם עליו. אם זה ברמה הבסיסית ביותר, למשל שאם השכן שלו עני זה מוריד את ערך הדירות באזור, כולל את הדירה שלו, ואם זה ברמה הרגשית , הווה אומר שהוא ירגיש רע לראות את השכן שלו וילדיו סובלים. אגואיסט טוב, למשל, יודע שהוא נהנה לעזור לאחרים , והוא יעזור לשכנו, כי הידיעה שהוא עשה מעשה טוב, תגרום לו לסיפוק והרגשה טובה. אבל בכל מקרה הוא עושה זאת עבור עצמו.
אלטרואיסט מוגדר כאדם שעושה טוב עבור האחר שלא על מנת לקבל תמורה.
על פי הגדרה זו, לא ניתן להיות אלטרואיסט, אלא אם אתה "אגואיסט טוב".
כפי שראינו קודם, כל דבר שאדם עושה הוא עושה עבור עצמו. הוא עושה זאת על מנת להשיג את התוצאה בה הוא רוצה.
אם אדם מאמין שהוא עושה משהו עבור מישהו אחר ושלא בעבור עצמו, הוא באופן בלתי נמנע ירגיש שהאדם האחר חייב לו משהו, וככל הנראה בשלב זה או אחר הוא ידרוש את ה"תשלום". ואכן פעמים רבות אנו שומעים התפרצויות כעס כגון: "עשיתי עבורך כל כך הרבה ואתה אינך מעריך זאת..."
באמירה זו ניתן להבין שהאדם שהשקיע מעצמו לא עשה את מעשיו למען האחר, כי אם למען עצמו. הוא רצה לקבל הערכה.
האגואיסט הטוב הוא אדם המבין מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה עבור האחר, וכיצד משרת אותו המעשה שהוא עושה עבור האחר.
האגואיסט הטוב יכול לפתח מצב בו הנתינה לאחר בעצמה היא התמורה שלו. לדוגמא "מתן בסתר", או אם הדואגת לתינוקה אשר אינו יכול להחזיר לה בתמורה שום דבר. הגמול היחידי הוא הידיעה שנתת לאחר וההרגשה הטובה הנובעת מכך.
זוהי המהות האמיתית של האלטרואיזם.
כדי להיות אלטרואיסט, אדם חייב להיות אגואיסט טוב.
