הישמע קולם של ילדינו? 

מרביתם של הליכי הגירושין בישראל אם הם נדונים בבתי המשפט לענייני משפחה ואם בבתי הדין הרבניים אינם נותנים לקול הילדים להישמע.

בהצעת החוק (בתי המשפט לענייני משפחה, (תיקון – השתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם), התשס"ט–2009) נאמר כי "זכותו של כל קטין להביע רגשותיו, דעותיו ועמדותיו ולהישמע בחופשיות בכל עניין מענייני המשפחה שלפיו חוק זה, הנדון בבית המשפט לענייני משפחה והנוגע לו."

גישה אשר מייחסת חשיבות לצדדים המתדיינים בלבד ולא לצורכי הילדים הינה גישה בעייתית ולכן כיום נרקמת לה אט אט הכרה חדשה כי הליכי הגירושין הם למעשה עניין משפחתי ולא עניין שבזוגיות  ולכן  קולם של הילדים חשוב וראוי להישמע.

יחד עם זאת אין כל ספק ש"טובת הילד" הינו עיקרון על בבתי המשפט לענייני משפחה ואין עיקרון חזק ממנו, אך קולם של הילדים עצמם לא נשמע אלא במקרים חריגים בהם מחליט שופט פלוני לשמוע את קולם.

בפועל, סכסוכי גירושין מתנהלים מידי יום הן בבתי המשפט , בבתי הדין, ובהליכי גישור שבהם מעורבים קטינים בכל הגילאים שקולם לא נשמע, סכסוכי הגירושין הם למעשה סכסוכים הרי גורל בעבור הילדים  ואין נציג שמדבר בשמם ומגן על זכותם להשמיע את קולם ולתת משקל להחלטות הניתנות בעניינם.

כיום למעשה אין חקיקה מוסדרת שבה ניתן לקבוע מהן העילות שבהן ימונה לקטין זה או אחר ייצוג פרטני , את הדרכים למינוי הייצוג ואף לא את המייצגים עצמם ולכן קולם של ילדי ישראל בהליכי הגירושין כמעט ולא נשמע!

קולו של הילד הינו חשוב ומהותי מאד להחלטותיו של השופט שכן פעמים רבות הילדים הם קלפי המיקוח להשגת יתרון משפטי של צד אחד על משנהו  ויש פעמים שאבות מנהלים תביעות משמורת ארוכות מאד במטרה להתיש את האישה ולגרום לה לוותר על נכסים אלו ואחרים וכל זאת בכדי שלא "ייקחו לה את הילדים".

בעיני, זכותו של ילד להישמע הינה זכות ראשונה במעלה ויש לראות בילדים כבני אדם נפרדים ובשל כך יש להגן על זכויותיהם ולתת להם הזדמנות להשמיע קול,  נכון שהתפיסה הרווחת היא שהורים אמורים לדאוג לילדיהם ודאגה זו יש ותהא בראש מעיינם, אך לא כך הם פני הדברים במציאות בה צדדים "נלחמים" האחד בשני ושמים עצמם במרכז ולכן חשיבות שמיעת הילדים הינה חשובה מאד