הטרדה מינית- האם צריך לעשות מזה עניין ? 

אחת מתוך 3 נשים מועדת במהלך חייה להיפגע מינית.

פגיעה מינית היא מונח רחב שבקצהו האחד נמצאת הטרדה מינית שהיא התנהגות מילולית או פיזית נושאי אופי מיני שאחד הצדדים מתנגד לו, ובקצהו האחר נמצא אונס.

המאמר עוסק בשאלה העקרונית, האם בעקבות אירוע של הטרדה יש צורך בהתערבות מקצועית נפשית או לא.

לנוכח המיניות הגלויה שניבטת לעיננו באשר נלך ובאשר נקרא, נראה לכאורה כאילו פגיעה מינית, בוודאי כשמדובר בהטרדה מינית שולית כביכול, היא אירוע חסר חשיבות שאין בו ממש. שהרי אם מישהי, כך סוברים גברים ונשים כאחד, היא מינית בהופעתה, הילוכה ודיבורה, משמע היא מחוסנת בפני הופעות כאלו ואחרות של פגיעה מינית. שונה הדבר, אם לעומת זאת, היא שמרנית באורחות חייה, כי אז הפגיעה היא ממשית יותר. אז זהו- שלא!

הדרך הנכונה לקבוע את משמעות האירוע באמת עבור הנפגעת, היא התייחסות להשלכותיו על חייה. ככל שניכרת פגיעה חמורה יותר בעקבות הפגיעה, הרי שהדבר מצריך התערבות וטיפול ספציפי ייחודי לפגיעה מינית. שהרי לפגיעה מינית היבטים ייחודים. 

דוגמא: אם במהלך נסיעה סתמית ברכבת, אשה הוטרדה מינית ע"י גבר, כלומר אותו אדם ניסה לגעת בה בניגוד לרצונה או פנה אליה באופן מילולי המבטא אופי מיני צורה ומאז האירוע היא נמנעת מלעלות על רכבות לבדה, הרי שגם אם בעיני השומע האירוע נתפס כשולי, אין זה נכון- השינוי ההתנהגותי שחל בעקבותיו מצביע על כך.

כמו בכל טראומה, ככל שמטפלים בבעיה מהר יותר כך מוטב. טיבעה של טראומה היא שאינה משתכחת וחולפת עם הזמן, לעיתים להיפך!

על הורים, בני זוג וחברים המבחינים בשינוי התנהגותי אצל נפגעת, מוטלת החובה לשקף אותו לנפגעת ולסייע לה לקבל טיפול מתאים.

הערות המפחיתות מחומרת האירוע כמו 'צאי מזה' 'מה את עושה כזה עניין' 'אפשר לחשוב' וכדומה, רק זורות מלח מיותר על פצעי הנפש, שלא מסייע לה בהתמודדות אלא גורמות להעצים רגשות אשם, שגם ככה נוכחים בעוצמה בפגיעה מינית.

מטבע הפגיעה, הרצון לשתף את הזולת באירוע אינו גדול. קיים חשש שבעקבות סביבה לא מכילה שאינה נותנת מקום רגשי לבטא אותה בו, הנפגעת תבחר לא לשתף בענייניה גם בהמשך, שהרי אם חשיפה כואבת של אירוע טראומתי מולידה תגובה לא אמפאטית, מה הטעם לחשוף דברים כואבים אחרים.

לסיכום: אם בעקבות אירוע הטרדה ניכרים שינויים בהתנהגות הנפגעת, גם אם הם נראים לעין לא מקצועית שוליים, שלא לדבר על סימפטומים פיזיים שמפתחים כגון: קשיי שינה, סטרס, נוקשות שרירים, או נפשיים: עיסוק מוגבר בכל מה שקשור לפגיעה מינית, התרחקות מחברת גברים, התבודדות והעדר עניין בדברים שקודם האירוע היא עסקה בהם, ועוד

יש לפנות בהקדם האפשרי לטיפול נפשי, אצל מטפל נפשי שמתמחה ספציפית בתחום הפגיעה המינית. מטפל שאינו מטפל בכך, טוב ומקצועי ככל שיהיה בתחומים אחרים, אינו מומלץ לבחירה.