סוריאליזם - אסוציאציות וסצנות חופשיות מנפלאות התבונה
ליטול את האי-רציונאלי ואת האבסורד ו"לרתום" אותם כמקורות ליכולתם של האניגמה והחזיונות ליצירת סצנות שאינן מונחות על- ידי ההיגיון, הוא הסוריאליזם.
הסוריאליזם מאפשר ייצוג חזותי של הגיגים, של חלומות ודימויים, אשליות ותחושות, אובדן ההתמצאות והתעלמות מהחלל, עד לכדי חציית הגבולות הפיסיקליים וחוקי הקיום של נופים, עצמים ודמויות.
הסוריאליזם מדגיש את היכולות לחשיבה מעבר להגיון ולתבונה, להוצאתם אל הפועל על בדי הקנבס או גיליונות הנייר, כמו הגשמתו של חלום, דחיית המציאות והעדר כל שליטה של התבונה ועידוד ההסחה מדעת או היגיון, עד לכדי חירות אינטלקטואלית.
הסוריאליזם פורץ תבניות נרכשות או מובנות, מנפץ מוסכמות, שם ללעג את חוקי הפיסיקה, האנטומיה, חוקי המשיכה, הערות או הערנות.
הסוריאליזם אינו מחאה ואינו התרסה, אינו קריאת-תגר על יצירותיו האולטימטיביות של הבורא או על פרדיגמות או תורות, ואינו אנרכיסטי.
הצופה, אל לו להשיב לעצמו על כל סמני השאלה, על-משקל "מוטב לא לדעת", רצוי שיהיה מוטרד מטרנספורמאציה של חפצים או עצמים, מאי- יציבותם, או יציבותם האין-סופית, ורצוי שלא ינסה לפענח את משמעות או מבנה הסצנה על כל היבטיה ודקויותיה, ויהיה נכון לאפשר לצייר לכפות את מציאות רשמיו, רצוי שיהיה לרגע אי- רציונאלי, נכנע לעיוותי סיטואציות, משלים עם המיסטי.
קתרין קלינגסר-לירוי, שחקרה את הסוריאליזם, כתבה בספרה "סוריאליזם": "...האמנות הסוריאליסטית, היא תוצר של הקול הפנימי, הלוסינציות ויזואליות וחלומות".
אימאן היא הננסי של כולם, אך היא הגאלה שלי בלבד
זאב צוק, נולד בלוד, ישראל, באפריל 1953, למרים ויצחק קונציצקי, פליטי שואה שעקרו לעכו העתיקה עוד בטרם מלאה לו שנה. שם, בשכנות לחומות העיר העתיקה הנושקות לקצף גלי הים, בין לנבכי הסמטאות הצרות העטורות בקשתות אבן, בסמוך לנמל הדייג, עשה צעדיו הראשונים בין המוני האדם בשוק הססגוני רווי ריחות התבלינים ושפע הצבעים, שם נטמעו בו זרעי אומנותו הראשונים.
