שליטה בכעסים - האם אפשר ונכון להיות בשליטה מלאה על הכעס? 

לכעס מוסתר ישנן השלכות מורכבות. הסתרת הכעס היא לא בהכרח שליטה בו. ברור שהאדם אחראי על המחשבות והפעולות של עצמו. לכן, חשוב להיות מודע לאותם המקומות שבהם הכעס הוא מוסתר ומוכחש.

גם כאשר מצליחים להסתיר והכחיש את הכעס, לא בהכרח מצליחים לפוגג אותו. לעיתים קרובות כעס לא מבוטא ממשיך להתקיים מתחת לפני השטח, לחלחל ליסודות ולערער את תחושת העצמי. הכחשת והסתרת הכעס עשוי לבוא לידי ביטוי באופנים שונים ובדרכים מזיקות ולא מועילות.

הצורך הרגשי בהכחשת הכעס ועוצמותיו הוא השרדותי. זהו מנגנון הגנה חזק כל כך עד שהאדם מפתח יכולת להכחיש ולהתעלם מכל סימן של כעס עד כדי מחשבה שמרכיב זה איננו קיים כלל באישיותו. מדובר מנגנון התמודדות עוצמתי אשר קשה, עד בלתי אפשרי, לדכא ולהדחיק אותו לחלוטין. בסופו של דבר, הכעס ימצא ימצא נתיבים עקיפים לבוא לידי ביטוי. בנוסף, נוצר מצב פרדוקסאלי שככל שעושים מאמצים להימנע ולהכחיש את הכעס, כך הוא ישתהה בתוכנו ויטריד את מנוחתנו זמן ארוך יותר.

גם אם וכאשר מסתירים את הכעס, עדיין מוציאים עליו אנרגיה רבה. ישנן מספר דרכים בהם כעס מוסתר ומוכחש, עשוי לבוא לידי ביטוי באופן לא מודע:

• התמהמהות בהשלמת משימות - פעמים רבות ישנה תחושה שהסביבה (הקרובה או הרחוקה) מבקשת להשפיע ולגרום לנו לעשות, לחשוב ולהתנהג בהתאם למה שהם רוצים ולא בהתאם למה שאנו מרגישים. גם אם כעס ישיר אינו נגיש רגשית ואי אפשר להראות אותו כלפי חוץ, ישנן דרכים אחרות להביע את הכעס החבוי - כגון: סחבת והתמהמהות בעשיית מטלות ומשימות שאינך רוצה לעשות. לעשותן אותן באופן רשלני, מזיק, פוגע או בכלל לא להצליח בעשייתן.
• איחור כבדרך אגב - הפעולות שלנו משקפות, בדרך כלל, את מה שאנו באמת מרגישים. אני מכירה ומטפלת באנשים שחלק מההתנהלות היום יומית שלהם הוא קושי בהתארגנות ובהגעה בזמן - הם לא הנושא כאן. המאמר מתייחס לאותם אנשים אשר אין להם כל קושי אובייקטיבי בהתארגנות או בהגעה בזמן לאותם המקומות, פגישות ואירועים שהם רוצים ושמחים להיות בהם. לאירועים אלה הם עושים את המאמץ להגיע בזמן. לכל שאר המקומות, אשר מעוררים כעס מוכחש, האיחורים החוזרים מביעים את הכעס הלא מדובר. זו דרכו של ה"כועס המכחיש" להביע את מה שהוא מרגיש.
• שימוש בציניות, בדיחות הדעת וסרקזם - מדובר בסוג של אסטרטגיה שבו הופכים את הפגיעה לכביכול בדיחה, שנינות, "הומור שחור" וחוסר התייחסות לפגיעה ולכעס. לעיתים קרובות, אסטרטגיה זו משמשת אנשים הפגועים מאוד מאחרים אבל פוחדים מעימות ישיר. שימוש בציניות ו/או סרקזם מהווה "כיסוי" להכחשת הכעס. אם מישהו יגיד משהו על הכעס והתוקפנות, האדם תמיד יוכל להכחיש אותו ולומר שזו רק בדיחה ("סתם צחקתי...") או ש"לא הבנת אותי נכון" - כל זה בנסיון להסתיר את הכעס. אלה התנהגויות המהוות כיסוי ומגן לכעס המבעבע מתחת לפני השטח.
• נימוס ייתר, לכאורה תמיד במצב רוח טוב, גישה "תמשיך לחייך כי העולם נפלא...", אבל בתוכו מרגיש כעס וטינה. זו התנהגות קלאסית של פאסיב-אגרסיב של בני אדם שאינם שבעי רצון מאנשים או ממצבים בחיים אבל אינם מסוגלים לומר שהם כועסים אלא באופן לא מודע מתנהגים את הכעס, זאת במטרה להסתיר את הכעס בלי יכולת להכחיד אותו. למעשה ישנם אנשים שיבלו את מרבית חייהם בהסתרת הכעס והכחשתו, דבר הגוזל זמן ומשאבים רגשיים רבים. הם מתרחקים ונמנעים מאנשים ומצבי חיים מעוררי כעס.
• ממשיכים להתנהג כאילו דבר לא קרה - כמובן שאין מדובר באותם אנשים אמיצים המסוגלים למצוא נקודות אור גם במצבים הקשים ביותר, זו דרך התמודדות מוערכת וחשובה. אלא מדובר באותם אנשים המתעלמים מהמציאות, מכחישים את קיומה. אלה האנשים אשר יקלעו לסערה נוראית ויכחישו את הסכנה האפשרית. אלה האנשים הממזערים ודוחקים את כאבם. זו התהגות שאינה מאפשרת התמודדות בונה עם המצב ועם המציאות.
• קושי בהרדמות ובשינה - מחשבות מתרוצצות אינן מאפשרות מנוחה ושינה. כעס לא פתור הוא מטרד מדיר שינה, המחלחל למחשבות ולעיתים קרובות שולט בהן. ככל שהכעס נשאר חבוי ולא פתור, כך הוא תופס מקום גדול יותר בנפש ואינו מאפשר שקט פנימי ורגיעה. החוויה עשויה להיות אי שקט שכביכול איננו מבינים את סיבותיו.

כעס מוסווה ומוסתר יכול להופיע באמצעות התנהגויות שלכאורה אינן קשורות ישירות לכעס ולזעם, כמו אלה שצויינו למעלה. אנשים העוסקים מרבית חייהם בהסתרת הכעס והכחשתו ייתקשו להודות בו ומכאן שקשה יהיה לטפל בהם מבלי שיכירו בהשלכות ומשמעות ההכחשה.

טיפול דורש מודעות והתבוננות עצמית כנה בטרם אפשר יהיה "לקלף" חלק משכבות ההגנה שהאדם עטף עצמו מרבית החיים במטרה למסך ולא להרגיש כעס וכאב. להודות בכעס ולהתעמת איתו, עשוי להיות הצעד הראשון לקראת חיים הרבה יותר שלמים ושלווים שיש בהם חופש וקבלה עצמית.