מזכיר לנו הרב פינטו סיפור ידוע בגמרא המספר על רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא שעלו לירושלים. כשהגיעו להר הצופים הבחינו בשועל שיוצא מבית קודש הקודשים שבבית המקדש. מיד נפלו רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע על פניהם, קרעו בגדיהם והחלו בוכים, ואילו רבי עקיבא עמד וצחק. אמרו לו החכמים: מפני מה אתה מצחק? אמר להם רבי עקיבא: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו "הזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה?! אמר להם: לכן אני מצחק... והביא בפניהם את הפסוק המוכר מזכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"...
ונשאלת השאלה: האם לא ידעו התנאים הגדולים את הפסוק המובא בזכריה?! האם שכחהו?! אלא, שקיימים שני סוגי אנשים בעולם: סוג אחד כולל אנשים אשר רואים צרה ובעיה ובורחים ממנה, ואינם רוצים או מסוגלים להתמודד עם הבעיה. קשה להם להתבונן קדימה, מה יקרה לאחר הצרה. הם מוכנים לבכות, לאבד ולהפסיד הכל ורק שלא יאלצו להתמודד עם הבעיה מולה הם עומדים. הסוג השני כולל אנשים שמבינים בבעיה ובצרה, רואים את הצער והקושי, אך מסתכלים גם מה יהיה מעבר לצער, לקושי, לבעיות ולצרות. הם מוכנים להתמודד עם הבעיה כי הם יכולים לתכנן את העתיד ולראות את הסוף של הבעיה.
יש אנשים, מסביר הרב פינטו, שנרתעים מקשיים. הבעיות והמשברים עוצרים אותם. נפשם ואופיים לא בנויים להתבונן קדימה – על השלבים שיבואו לאחר המשבר. לעומת זאת, קיימים אנשים המוכנים לסבול ולהצטער, להתמודד עם המשבר, כמה כואב שהוא לא יהיה, כי הם מסוגלים לראות את האור שמגיע אחרי העלטה. על פי הרב פינטו זה היה בדיוק יסוד המחלוקת בים רבי עקיבא לתנאים האחרים. החכמים שראו בחורבן בית המקדש, הצליחו לראות רק את האסון, והם הצטערו צער רב ובכו בכי גדול, אולם רבי עקיבא הסית את תשומת ליבם להתבונן אל מעבר לחורבן, אל היום שאחרי המשבר. גם אם המשבר יהיה ארוך וכואב, בסופו תגיע הגאולה, בסופו "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". וזה גם מה שהצליח לנחם את התנאים בגמרא.
מזכיר לנו הרב פינטו כי ישנם מצבים בחיים בהם הגאולה הגדולה מגיעה לאחר חורבנות ואפילה גדולה. זה קרה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל: ביציאת מצרים, בגלות עם ישראל, בגירוש ספרד, בשואה. הלוא כתוב בתורה: "ויהי ערב ויהי בוקר" – דהיינו, לפני הבוקר וזריחת השמש, יש חושך ועלטה. אבל אם מאמינים בזריחת השמש שתבוא עם סיום הלילה, מתעקשים ומתחזקים באמונה בקב"ה, מגיעים בסוף אל הגאולה, אל השלווה ואל האור.
