רגולציה בריתוך ובדיקות ריתוכים- האם צו השעה? 

רגולציה בריתוך ובדיקות ריתוכים- האם צו השעה?

אינג' עדי א. עציץ, עו"ד

לא אחת עולה השאלה האם יש דיי במערך האיכות והמקצועיות הקיים כיום בישראל בכל הקשור לביצוע עבודות ריתוך, ובכלל זה בהתייחס להליך אישורם של רתכים/רתכים מפעילים, לצורך באישור מוקדם של הרתך, לצורך במעורבותו של מפקח ריתוך מוסמך, ובהתייחס לשאלה האם יש לחייב ביצוע בדיקות ריתוכים באמצעות בדיקות לא הורסות (NDT) מחד, או בדיקות הורסות (בדיקות מכאניות), מאידך. שאלה נוספת העולה מבין השיטין הינה- האם המערך הקיים בישראל כיום בתחום הריתוך מחייב שדרוג מחד והכפפתו לכללים רגולטורים, מאידך? כאלה שיבטיחו שלא תבוצע עבודת ריתוך, בשלב כלשהו מבין אלה המאפיינים אותה, אלא אם כן מולאו כל התנאים המקדימים, התנאים במהלך ביצוע הריתוך ואלה שלאחריו. בד בבד עולה שאלה נוגדת- האם בעשותנו כן אנו שואפים למעשה למצב את תחום הריתוך גבוה מדי בהשוואה לקיים בארה"ב ובאירופה או אולי אנו מצויים נמוך מדי יחסית אליהן, כך, שיש מקום לנקוט בהליך מתאים, כאמור לעיל, ובכך להבטיח את שלמות התהליך בדומה לקיים בארצות המערב?

לצורך מתן מענה לשאלות האמורות ראוי להקדים ולתאר את המערך המופעל בישראל כיום, וזאת בשים לב לקיים בארצות המערב. סבורני, כי הנחת הפערים, אם ישנם, על "שולחן הניתוחים" שהצבנו לעצמנו, תאפשר לנו להתמודד נכון יותר עם הרמה הקיימת ולהחליט, בצורה מושכלת, האם יש מקום לשדרוג הקיים ולקביעתם של כללים רגולטורים מחייבים בהתאם.

 יש לזכור שאנו חיים במציאות רבת שנים אשר בה תרבות הסמוך היא זו השולטת בחלק ניכר מהפרויקטים בארץ, גדולים וקטנים כאחד, דבר, הגורר למרבה הצער לאסונות וכשלים שעל חלקם אנו שומעים ורבים אחרים אשר נותרו עלומים מעיני ומאוזני הציבור. הגיע הזמן שהמדינה תלחם בתרבות הסמוך והרשלנות הפושעת בחיינו.  אני משוכנע שאותם כשלים, להם היינו עדים בשנים האחרונות בפרט, החלו זמן רב קודם לאירועים עצמם- אצל הגורם שאחראי לנושא. במי שמגבש מכרזים, בזה ה"בודק" את ההצעות, בזה הבוחר את ההצעה הזולה תוך שהוא אינו נותן משקל ראוי וברור לאיכות, לבטיחות ולאמינות מחד, ולא בודק ולא עוקב אחר יישומו של הפרויקט, מאידך. הדבר חמור שבעתיים, שכן הוועדה הלאומית לריתוך הופיעה בפני ועדת החקירה אחר אסון ורסאי, הדגישה בפני חברי הוועדה את הפערים הקיימים בישראל בתחום הריתוך בין הרצוי למצוי וכיצד ניתן לסגור על פערים אלה. למרבה הצער מידע מקצועי וחשוב זה "נפל" על אוזניים ערלות.

 בהתייחס לאישורם של רתכים לביצוע עבודות ריתוך, לא אגזים אם אומר שאנו חיים בתיאטרון האבסורד. מחד, תעשיית המתכת בישראל משוועת לרתכים אך מנגד לא נעשה מספיק לספק צורך כה חשוב זה. המצב בארץ בנושא הסמכת כוח אדם מקצועי בתחום הריתוך ירוד. עבודות הריתוך בישראל לא מוגדרות כמקצוע ולמרות ההשפעה המובהקת שלהן על בטיחות האדם והסביבה הן אינן ממוצבות כיאה להן. התוצאה הינה, כי במסגרת עבודות ריתוך רבות אנו נתקלים ב"רתכים" שלא נבחנו ולפיכך גם לא אושרו לביצוע עבודות ריתוך שלהן יועדו ובמקרים חמורים יותר מדובר ברתכים שכשלו ולא עמדו במבחן ההסמכה, דבר, שלא מונע מהם לבצע עבודות ריתוך. בעייתיות זו מקורה, בין השאר, בהיצע הנמוך של הרתכים בישראל העומד ביחס הפוך לרמת הביקוש והחשיבות המתחייבת, דבר, המחייב פתרון ויפה שעה אחת קודם. כיום, למעט שני תקנים ישראליים (ת"י 4295- "מיכלי לחץ" ות"י 4280 חלק 1- דודי קיטור צינורות אש") שהוכרזו כרשמיים, ולפיכך מטילים חובה (אמנם עקיפה) על שימוש ברתכים מוסמכים בלבד, אין כלל חובה ממקור אחר שיש בה כדי לחייב ביצוע עבודות ריתוך על ידי רתכים מוסמכים בלבד וכאלה שהסמכתם מותאמת לתהליך הריתוך אותו הם אמורים לבצע. לא זו אף זו, בריתוכים קריטיים כקונסטרוקציות וגשרים אין כיום חובה רגולטורית כלשהי לוודא שהרתך מאושר לתהליך הריתוך אותו הוא מבצע, דבר, שאינו עומד בשום קנה מידה מקביל בעולם ועל כך יש רק להצטער.

נשאלת השאלה- האם כשמדובר בבטיחות אנו מעוניינים שאותם אלה המרתכים מבני פלדה בהם אנו שוהים, גשרים עליהם אנו נוסעים ומתהלכים וכו', יהיו אלה שנבחנו ואושרו כרתכים או שמא כל אחד יכול להחזיק את הקשת ולבצע "ריתוך"?!

ריתוך איכותי שווה בטיחות. לעומת זאת, ריתוך מפוקפק מסכן בהכרח את בטיחות המשתמש והסביבה.

ומה באשר לבדיקתם של הריתוכים באמצעות שיטות לא הורסות (NDT) ייעודיות? ו/או באמצעות בדיקות מכאניות הורסות? האם לא נכון וראוי שמעבדה מאושרת או מוסמכת תהיה אמונה על ביצוע הבדיקות וניתוחן, וזאת תוך הקפדה על יישום התקן הרלוונטי והעדכני החל על המוצר?!

ובהנחה אבסורדית, שאין חשיבות לסוגיות המאוד חשובות כנ"ל, מה באשר לביצוע עבודות ריתוך בפיקוח של מפקח ריתוך מוסמך בלבד? האם לא הגיעה השעה, ובפרט לנוכח האמור לעיל, לחייב זאת תוך שימתם של כללים רגולטורים ברורים? האם העדר רגולציה בתחום עבודות הריתוך אינו מגדיר צורך דחוף לקביעתה של תשתית נורמטיבית ולפיה תחויב הצבתו של גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי שיבטיח ביצוע תקני, מקצועי ואיכותי של עבודות הריתוך? האם נכון וראוי להותיר את "החתול לשמור על השמנת"?! האם לא הגיעה העת להתנתק מתרבות הסמוך הכל כך קלוקלת שהשתרשה בהווי הישראלי?!

אם נפליג למחוזות רחוקים- מי יותר מי פחות- נמצא שבארצות המערב- ארה"ב ואירופה התרבות שונה. אמנם גם שם נדרש, בחלק לא מבוטל של המקרים, לשדרג את איכות הביצוע והפיקוח כאחד, אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך, שקיימת תשתית רחבה ומסודרת של תקנים ובחלק מהמקרים אף נקבעו כללים רגולטורים ברורים, וזאת מתוך הבנה שריתוך לא נכון, לא איכותי ולא מקצועי גורר בהכרח לכשל של המחבר ושל המבנה כולו. יתר על כן, בשנים האחרונות אף הורחבה התקינה ונקבע תקן ISO 3834 המאגד את כל הסוגיות החשובות שהוזכרו לעיל, וקובע כללים ברורים המחייבים את המפעל להתארגנות לוגיסטית וטכנית נכונה מבחינה איכותית, שיש בה כדי להבטיח את איכות ביצוע הריתוך ובחינתו על פי כללים מקצועיים ברורים. בכך ישנה תרומה ברורה להגברת בטיחות המתקנים המרותכים מחד ולהבטחת שלום הציבור והסביבה, מאידך.

לנוכח המצב העובדתי לו אנו עדים בחיי היומיום ובפרט לנוכח התרבות הישראלית הרווחת ולפיה מה שאינו חובה הינו, במקרה הטוב, בגדר המלצה בלבד, נדרש לפעול לאלתר להסדרת הרגולציה המתחייבת בתחום הריתוך ולהבטיח בכך את בטיחות הציבור ומניעת נזקים מיותרים לרכוש.  

 הכותב הינו חבר הוועדה הועדה הלאומית לריתוך ומפקח ריתוך מוסמך, מאז שנת 2000. מכהן כיו"ר הוועדה הלאומית לריתוך מאז פברואר 2012. בנוסף מנהל הכותב את המעבדות למכניקה והידרוליקה במכון התקנים הישראלי, הינו בודק מוסמך של ציוד לחץ ומוסמך לפענוח של רדיוגרמות רמה II.

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אינג' עדי א. עציץ ואין לעשות במאמר שימוש כלשהו ללא קבלת רשותו הפורמאלית מראש.