גבר יקבל מאישה פיצויים גבוהים על גניבת זרעו 

לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים הוגשו שלוש תביעות. תביעת אישה לאבהות ומזונות בשם הבת ותביעת איש לגניבת זרע כנגד האישה. מהאמור בפסק דינו של בית המשפט עולות העובדות הבאות.

בני זוג נשואים עשו ניסיונות רבים להביא ילד לעולם בדרך הרגילה ומשלא צלחה דרך זו ניסו את מזלם בדרך של הפריה תוך רחמית, כלומר באמצעות נטילת זרעו של הבעל, השבחתו והכנת גופה של האישה לקליטת הזרע בכדי שיפרה את ביצית האישה ברחמה. 

אלא שגם הניסיונות להביא ילד לעולם באמצעות הפריה חוץ רחמית לא צלחו ובני הזוג החליטו להיפרד, ולאחר מספר חודשים גם התגרשו. מספר ימים לפני סידור הגט בני הזוג קיימו יחסי מין בכדי לתת לאישה את זרעו של האיש והאישה אכן לקחה אותו.

באופן די מיקרי שהתה קטינה במעון בו שהה בנו של האיש מהנישואין שניים, והאישה סיפרה לגננת שהקטינה היא ביתו של האיש. הגננת שאלה את האיש אם זו ביתו והוא השיב לה שהקטינה נולדה מתרומת ביצית ותרומת זרע. כשנה לאחר מיכן פנתה האישה לבית המשפט בתביעת אבהות ודמי מזונות כנגד האיש, בוצעה בדיקת רקמות ונמצא שהאיש הוא אביה של הקטינה. האיש מצידו הגיש כנגד האישה תביעה לגניבת זרע כאשר הסתבר לו שהאישה השתמשה בזרעו להפריית ביצית אשר נתרמה על ידי אישה אחרת בחו"ל.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב סוגיית ידיעת האיש והסכמתו לשימוש האישה בזרעו לשם הפריית ביצית שהיא אינה של האישה. האישה טענה שהאיש ידע והסכים לכך והאיש טען שלא ידע ולא הסכים.

בית המשפט קיבל את תביעת האישה לדמי המזונות בשם הבת אך מנגד גם קיבל את תביעת האיש לגניבת זרע. בית המשפט קבע שהנטל להוכיח את ידיעת האיש והסכמתו להפריה מוטל האישה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ולא עלה בידי האישה להרים נטל זה.

בית המשפט הוסיף שהתנהגות האישה מהווה הן עוולה נזיקית של תרמית ורשלנות והן הפרת חובת תום הלב וההגינות אשר חלים עליה, מכוח היחסים המשפחתיים ששררו בינה לבין האיש, וגם על כך יש לפצות את האיש.

בסיכומו של פסק הדין חייב בית המשפט את האישה לשלם לאיש כל סכום שהוא ידרש לשלם עבור מזונות הקטינה. וכן לפצות את האיש בסכום של 100 אלף ש"ח. ואף חייב את אישה לשלם לאיש 15 אלף ש"ח הוצאות משפט.