עוד החמרה במיסוי משיכות בעלים- אין די בהסכם הלוואה בין בעל המניות בחברה ואין די בזקיפת ריבית לסכום המשיכות. 

 עוד החמרה במיסוי משיכות בעלים בחברה:

 בעניין 1077/06 אמבולנס חנוך שפורסם בימים אלו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב עוד החמרה במיסוי משיכות בעלים.

כידוע סוגיית משיכת הבעלים בחברה הינו נושא כאוב ומהווה נושא להתדיינויות רבות וכואבות דיונים בין נישומים לרשויות המס.

רשויות המס מנסות לעיתים די קרובות לטעון כי יתרות חובה של בעלים בחברה לחברה הן בפועל שכר ששולם אליהם אשר אמור להיות מחוייב במס. רשות המס סבורה כי משיכות בעלים מהווה כלי מס במסגרתו נישומים מושכים כספים מהחברות שלהם ללא תשלום מס.

נישומים -לעומת זאת- טוענים כי משיכות בעלים הן חוב לחברה ולא שכר ממשי שחולק להם וכהוכחה הם מציגים ריביות שהם שילמו לחברה או ריביות שנזקפו לחוב.

לאחרונה ניכרת החמרה בסוגיית מיסוי משיכות בעלים והפסיקה נוטה יותר ויותר לסווג משיכות כאלו כשכר (מס בשיעור מלא)  ואף לא כדיבידנד – עליו מוטל מס נמוך יותר.

בפסק דין המוזכר לעיל ניכרת עוד החמרה במיסוי משיכות בעלים. בית המשפט קובע את הקביעות החשובות שלהלן:

א.     על הטוען כי בהלוואות לבעלי החברה עסקינן מוטל הנטל להוכיח את טענתו. תנאי בסיסי הוא לדרוש מבעל המניות להציג הסכם הלוואה חתום אשר מעגן את זכותו של בעל המניות למשוך כספים מהחברה באופן שוטף ולקבוע תנאי הריבית ומועד הפירעון של אותם סכומים.

ב.     יתרה מכך, אין בהצגת הסכם כזה די. על הצדדים להוכיח כי אותו הסכם מכובד ומקויים וכי המשיכות מוחזרות לחברה בחלוף זמן קצר.

ג.       זקיפת ריבית למשיכות בפועל (בפועל או לפי הוראות פקודת מס הכנסה -למשל זקיפת ריבית מכוח סעיף 3(ט) לפקודה- ריבית רעיונית)) אינה הוכחה כי המדובר בהלוואה. גם אם נזקפה ריבית כזו עדיין רשות המס רשאית לטעון כי המדובר בשכר ולא בהלוואה.

ד.      בית המשפט אף קובע כי בד"כ יוכרו משיכות בעלים כחוב ורק בנסיבות מיוחדות שמצדיקות נטילת הלוואה מהחברה ולא מבנק (למשל- היעדר יכולת להעמיד בטונות לבנק, שיעורי ריבית גבוהים מדי שדורש הבנק וכדו') יוכרו משיכות הבעלים כחוב.

טארק בשיר- עו"ד ורו"ח- שותף

Creative-Tax