גורמי תלות המונעים מתינוק להירדם עצמאית, והפעם: האם זה באמת כל כך נורא להרדים על הידיים? 

כשיהלי נולדה, אחת ההחלטות הראשונות שעשינו בתחום ה"חינוך" הייתה שהיא לא תירדם על הידיים. מסביבנו הורים רבים עם גב תפוס וזרועות כאובות הבהירו לנו שמזה לא כדאי לנו לסבול. מתוך בליל העצות שנזרקות לאוויר כשאתה הופך להורה חדש, זו נשמעה לנו דווקא הגיונית.
עד שהגענו הביתה...

אחרי שבועיים של חסד, בהם יהלי בעיקר ישנה ואכלה ולי היה אפילו זמן לאכול ארוחת בוקר (המונח המתעתע "חופשת לידה" נראה לי לרגע קט אפילו די מתאים), התחילו הגזים.
לא על הידיים? איך אני אסביר את זה בשפה המקובלת היום? "חחחחחחחחחח" נראה כמו תיאור מדויק.
שעות ארוכות של נענוע על אמת היד בתנוחת "נמר על העץ" או הליכה הלוך ושוב כשהקטנה מוטלת על הכתף של קובי ("כמו כומתה", גברים ועולם הדימויים שלהם) נגמרו בשינה/ עלפון של שעתיים- שלוש בנדנדה וחוזר חלילה. לאחר בדיקה אמפירית של אין ספור שיטות להעביר אותה למיטתה, גילינו שכדאי להרדים אותה בנדנדה, מתחתיה חיתול בד וכשהיא ממש שקועה בשינה, אחרי 5-6 שעות של בכי (של שלושתנו), להרים אותה ממש ממש בזהירות ולהעביר לעריסה. לפעמים זה אפילו הצליח..

אז איך קרה שבסוף יהלי באמת נרדמה בעריסה?
ב-3 חודשי החיים הראשונים הבנו שמה שיהלי באמת צריכה זה אותנו. כרגע היא יצאה לאוויר העולם לאחר 9 חודשים בסביבה נעימה, מכילה ושקטה ופתאום אורות, רעשים, גירויים. מפחיד. אז עזרנו לה, הכלנו אותה, חיבקנו אותה ובכינו איתה (על זה אפשר לוותר..). כשהייתה רגועה ניסינו להשכיב אותה בעריסה ובמשך היום היא באמת ישנה בה. ניצלנו כל הזדמנות של רוגע להרגיל אותה למיטתה, אך בכל רגע של צורך הרגענו אותה על הידיים (או בדרכים שונות ומשונות).
הבעיה האמיתית התעוררה בערך בגיל 4 חודשים, הגיל בו הצורך האבסולוטי של התינוק בנו הופך כבר להרגל ועלינו לדעת כיצד לפעול על מנת שלא יפתח תלות בגורם ספציפי, גורם שרק באמצעותו יוכל להירדם בהמשך.

איך עושים את זה?
באופן טבעי נכון להניח כי תינוק אמור ללמוד לבד כיצד להירדם, אך זאת במידה שאנחנו ההורים לא נפריע לו בדרך. בניסיון לעזור לתינוק להסתגל לעולם החדש, אנחנו בד"כ גורמים ללא ידיעתנו להתפתחות של תלות בגורמים שונים- הרדמה על הידיים, הנקה/ האכלה מבקבוק, קפיצות על כדור הפיזיו, טיולים בעגלה וכן הלאה. התינוק זקוק לנו ולכן אין כל סיבה שלא נעניק לו את צרכיו. עם זאת, כדי להמשיך לעזור לתינוק אך להימנע מפיתוח תלות קשה בגורם אחד, שלאחר מכן נתקשה מאוד לגמול ממנו, רצוי לגוון. במידה והתינוק אינו רגוע ולא תוכלו להניחו בעריסה, זכרו שלא להרגילו לאופן הרדמות יחיד.

אז אם נחזור ליהלי- בדיעבד הסתבר שמה ש"הציל" אותנו ועזר לנו להרגיל אותה לאחר 3 החודשים למיטתה, היא העובדה כי לא הרגלנו אותה לתלות אחת קבועה. בניסיוננו למצוא את מה שיעזור לה להירדם, יצא שגיוונו...

ואם בכל זאת הוא התרגל להירדם רק באופן אחד?
בגיל 5 חודשים אפשר להתחיל ללמד את התינוק כיצד להירדם באופן עצמאי ולגמול מגורמי תלות חיצוניים. חשוב שלא לחכות יותר מדי, מכיוון שכפי שאתם זקוקים לשעות השינה שלכם, כך ילדכם ואף יותר. חוסר שינה פוגע במערכת החיסונית, לא מאפשר ניצול פוטנציאל ההתפתחות של התינוק והפרשת הורמונים חיוניים.

שיהיה בהצלחה,

טל