בן זוג בריא נפשית או בן זוג נפגע נפש? 

זו השאלה שבשלב כלשהו שואלים את עצמם עשרות אלפי המתמודדים עם מגבלה נפשית מאז הפנימו שהם אכן נפגעו נפשית.

עצם קיומה של השאלה בחלל מציאות חייהם של המתמודדים, ללא הכרעה ברורה לכאן או לכאן, מורה כנראה שבאמת הדילמה אינה כה פשוטה כפי שהיא יכולה להיתפש במבט שטחי. כמובן, שכל מה שאני כותב עכשיו הוא בהנחה שאיש אינו מנסה להסתיר את חוליו מבן זוגו (בעניין זה ראה גם הפוסט שלי טיפים לחשיפה במעגלים הקרובים לנו).

אחת הטענות שנשמעות מהמעדיפות בן זוג "חולה" הן; שרק בן זוג "חולה" כמונו יוכל באמת להבין אותנו על כל מכלול מצוקותינו הייחודיות בתחומים השונים הנובעים מחוליינו. טענה אחרת; שבן זוג "בריא" יהיה חזק יותר נפשית ויהיה לנו קשה יותר להתמודד עימו כאשר יהיו ויכוחים/ חיכוכים זוגיים. כמו כן, גם סביר בהחלט שקיים קושי למצוא בן זוג "בריא" אשר יסכים לזוגיות עם בן זוג "חולה" ושגם משפחתו תקבל זאת בעין יפה.

ואילו המצדדים בזוגיות עם בן זוג "בריא" יטענו שבחירה שכזו היא הכרחית אם רצוננו להפחית את הסיכויים התורשתיים ללידת ילד שברבות הימים עלול להיות חולה (אגב, כדי לדעת מהו הסיכוי הסטטיסטי שייוולד לנו ילד שעלול להיות "חולה" ברבות השנים, במשפחה בה אחד ההורים או שניהם סובלים מחולי נפשי, יש לקבל ייעוץ גנטי מאנשי מקצוע בתחום שלנו). טענה נוספת היא, שבן זוג בריא יוכל לתפקד טוב יותר ולשאת בעול המשפחה אם חלילה תשוב המחלה ותפרוץ אצל בן זוגו.

אני הייתי נשוי עשרים שנה לאישה "בריאה" ונולדו לנו ארבעה ילדים ואחר כך התגרשנו. כבר עשר שנים אני מקיים זוגיות טובה ומטיבה עם אשתי שעל פי ההגדרה נפגעה בנפשה.

כל שאוכל לומר הוא, שבעיניי, פחות חשוב אם מתחתנים עם "בריאה" או עם "חולה" - העיקר הוא שמתחתנים מאהבה. כי לאהבה סגולות מופלאות, היא נוסכת כוחות כבירים, ומביאה מזור למחלות שאיש לא יידע לרפא.