עבר אין, ההווה כהרף עין העתיד עדיין האומנם ? זרימת הזמן והקשר שלה לסוגיות הברירה בגמרא. 

"מהו הזמן יודע אני," אמר אוגוסטינוס "אבל כששואלים אותי איני יודע.". לכאורה זרימת הזמן היא אשליה המוליכה לסתירה.  ובאמת, לזרימת הזמן אין ביטוי בחוקי הפיזיקה. למרות התחושה שהזמן זורם אי אפשר ללכת אחורה בזמן. במאמר זה נעשה ניסיון "להתבונן" על המושג הזמן מההיבט הפיסיקלי, לפי גישה של מספר פיסיקאים,  ובעזרת אותה הגישה  להסביר את שורש המחלוקת בסוגית יש או אין ברירה, המופיע במספר מקומות בגמרא.

זרימת הזמן כאשליה

הזמן שונה מהותית מהחלל שבו בכל אחד מממדיו אנו יכולים לעמוד, ללכת קדימה ואחורה בניגוד לזמן שבורח לנו.  הפיזיקאי אבשלום אליצור, מבחין בסתירה לוגית הנובעת מזרימת הזמן. נניח שהזמן זורם או עובר, הפירוש שהוא נמצא "בתנועה".  פירוש מושג התנועה הוא  להיות במקום אחד בזמן מסוים ובמקום אחר בזמן אחר. וכאן הסתירה. אם נרצה לומר שהזמן עובר/זורם לפי ההגדרה של התנועה, שנאמרה קודם, זמן היה במקום אחד בזמן מסוים והזמן נמצא במקום אחר בזמן אחר. וזה חסר היגיון. אם הזמן זורם, באיזה מהירות הוא זורם ? נצטרך להניח שיש זמן על, לפי אותו היגיון גם זמן על יצטרך זמן על וכך עד אין סוף. הבעיה של זרימת הזמן מחריפה בתורת יחסות של איינשטיין. הזמן הוא מימד כמו מרחב. כל אירוע מוגדר בעזרת שלושה מימדי מרחב ומימד הזמן, ומתואר בעזרת קו, המכונה קו עולם. לפי זה העבר ההווה והעתיד קיימים כפי שקיימים מימדי מרחב (אורך,רוחב גובה).כשם שלא שייך לדבר על מקום חדש , המרחב כולל את כל המקומות, כך לגבי זמן- עבר, הווה ועתיד קיימים ללא שינוי.   תמונת עולם  כזה  היא תמונת עולם סטטי שבו נעדרת זרימת הזמן. זאת אומרת העתיד קיים באותה המידה כהווה וכעבר, לכן קיים רק ההווה הנצחי הלא משתנה. מבחינה זאת מימד הזמן קבוע כמו מימדי המרחב הבלתי משתנים. בעולם הסטטי כל המאורעות קיימים באופן סטטי ?אין התהוות, התפתחות והשתלשלות.  קווי העולם מסודרים במרחב ארבע מימדי מאז הבריאה. כשם שלא שייך לדבר על מקום חדש במרחב (אורך, גובה, רוחב) שהרי המרחב כולל את כל "המקומות", כך גם לגבי זמן-העבר ההווה והעתיד קיימים ללא שינוי מאז ומתמיד. בעולם הסטטי שום אירוע אינו נעלם העבר קיים כמו העתיד שכבר קיים. בעולם הסטטי קווי העולם קיימים ואינם מתהווים.  קיום זרימת זמן נמצא בתודעה של האדם כפי שהגדיר הפילוסוף קנט. מעניינת טענתו של שם טוב גפן (המובאת בסיפרו "הממדים הנבואה" ) שלא ניתן להתייחס לזמן לפני בריאת האדם (או לפני קיום התודעה). לפיו, טענה של המדע על זמן לפני האדם הראשון נטולת יסוד. בנוסף, בעזרת גישה זאת, "תוסבר"  הנבואה. אם, אמנם, הזמן הוא תופעה הקשורה עם מבנה הנפשי של האדם, אזי צפייה אל העתיד אינה שונה במהותה לצפייה לעבר.  טענת של גפן היא "שלאדם הראשון היה חוש מיוחד של צפייה זמן לאין קץ כמו שחושינו מרגישים את המקום לאין תכלית".

זרימת זמן מעתיד לעבר

בשנים האחרונות מספר פיזיקאים, והמוביל ביניהם פרופ' יקיר אהרונוב, טוענים, בהתבססם  על תורת הקוונטים, שהזמן זורם בצורה מוזרה ושהעתיד משפיע על ההווה והעבר. מה שעורר  אותו למחשבה המוזרה הזאת היא העובדה  ששני אטומים זהים לגמרי יתנהגו באופן שונה זה מזה. הראשון עשוי להתפרק כעבור דקה כאשר השני יתפרק תוך שעה. אם ההווה ועבר אינם משפיעים עליהם אז אולי העתיד? אם רוצים לקיים את העולם הדטרמיניסטי (במאמר מוסגר רוב הפיזיקאים אינם מקבלים את ההנחה הזאת) אזי צריך להניח שהזמן אינו זורם לכוון אחד ?מהעבר אל העתיד אלא גם מהעתיד לעבר. אין מקום במסגרת המאמר להראות את השיקולים של אהרונוב הדורשות הבנה בתורת הקוונטים.   אנסה להבהיר את הטענה בעזרת ניסוי מחשבתי.   לפני שאתחיל בהסבר אסקור מספר    מושגי יסוד של תורת הקוונטים.  המושג הראשון והיסודי נקרא פונקצית גל.  (פונקצית הגל היא פתרון של משוואת הגלים של שרדינגר והיא אינה מייצגת גודל פיזיקאלי מדיד, אך הערך המוחלט שלה בריבוע מייצג את ההסתברות, או צפיפות ההיסתברות, למצוא את המערכת במצב מסוים). פונקצית גל מתארת את התפתחות של מערכת פיזיקאלית. בניגוד לתיאוריה הקלאסית שבו חלקיק נמצא במצב מסוים, בתיאור הקוונטי אותו חלקיק נמצא בסופרפוזיציה (חיבור של מצבים)   ואפילו במצבים סותרים ורק כאשר מתבצעת המדידה החלקיק "קורס" למצב מוגדר. לפי אהרונוב קיימים שתי פונקציות גל אחת מהן מתארת את התפתחות המערכת עם התקדמות הזמן (מעבר לעתיד) והשנייה בכוון ההפוך התפתחות המערכת מעתיד לעבר. את טענותיו הוא מבסס בעזרת מדידות שאינן משפיעות על המערכת הנקראות מדידות חלשות.  התופעה המוזרה הנוספת של תורת הקוונטים נקראת הדואליזם חלקיק-גל. אדגים את התופעה בעזרת ניסוי של שני סדקים. ניסוי זה הוא אחד הניסויים הידועים בתורת הקוונטיים. מטרת הניסוי היא להבחין בין התנהגות חלקיקים לבין התנהגות גלית. במהלך הניסויי מוקרנים אלקטרונים (חלקיקים מזערים הנמצאים באטום בעלי מטען שלילי) על מסך הנמצא מאחורי מחיצה ובה שני סדקים דקים. מכוון שאלקטרונים הם חלקיקים היה צפוי שהם יפגעו במסך ממול לסדקים ובמקום הפגיעה היו אמורים להופיע שני פסים בהירים. בפועל התקבלה תמונה של פסים בהירים וקהים לסירוגין לאורך המסך. התמונה שהתקבלה אופיינית להתנהגות גלית, למשל כאשר מקרינים אלומה של אור. הפסים לסירוגין נגרמים בגלל תופעה הנקראת התאבכות גלים. המסקנה המוזרה ,הבלתי נמנעת  היא שאלקטרון הוא גם בעל תכונות גליות. כאשר שמו גלאי בין אחד מהסדקים ובין המסך על מנת לקבוע מספר אלקטרונים העוברים דרך הסדק התבנית של התאבכות (פסים בהירים וקהים לסירוגין) נעלמה ובמקומה הופיעו שני פסים מול הסדקים המאפיינים את התנהגות של חלקיקים. זאת אומרת שאלקטרון הוא בעל תכונות גליות או חלקיק בהתאם למדידה.תופעה נקראת הדואליזם חלקיק גל. נניח עכשיו שאנו מבצעים את אותו הניסוי כאשר מקרינים את האלקטרונים מכוכב מרוחק. המסך נמצא על כדור הארץ והסדקים סמוך לכוכב המרוחק. מאחרי הסדקים נמצא הגלאי שאותו ניתן להדליק בכל עת מכדור הארץ. האלקטרונים המוקרנים עוברים דרך הסדקים. אם אחר מעברם את הסדקים נדליק את הגלאי אזי התמונה שתתקבל על המסך תהיה האופיינית להתנהגות חלקיקים (דהיינו שני פסים) אם לא נדליק, נראה תבנית של התאבכות האופיינית לגלים. מכאן רואים שהעתיד (פעולה שנעשתה אחר המעבר של האלקטרונים בסדקים) משנה  את המצב, למפרע, שהיה בזמן המעבר של האלקטרונים בסדקים  )במאמר מוסגר את תוצאות הניסוי ניתן להסביר באופן שונה ).

ברירה בסוגיות הגמרא

לאור הנאמר לעיל על השפעת העתיד  על ההווה ניתן, אולי להסביר את המחלוקת בסוגית הברירה המופיעה במקומות רבים בגמרא.  ברירה הוא כינוי תלמודי בפעולה המתבררת למפרע. למשל,סוגיה המופיע בגיטין מז ב. הסוגיה דנה בישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות. להזכיר, גידולים חקלאיים שצמחו  אצל יהודי בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות, וכל עוד לא הופרשו תרומות ומעשרות, הגידולים נחשבים לטבל האסור באכילה. לאחר שיופרשו תרומות ומעשרות, שאר הגידולים יותרו באכילה. לעומתם, גידולי גוי פטורים מתרומות ומעשרות. נחלקו תנאים: רבי אומר טבל וחולין מעורבים זה בזה ורבן שמעון בן גמליאל אומר חלקו של נכרי פטור וחלקו של ישראל חייב ... רשב"ג סובר יש ברירה  הכוונה שברגע שהשותפים חולקים ביניהם את תנובת השדה, מתברר למפרע שהחלק שכל אחד קיבל היה שלו מלכתחילה , וממילא חלק היהודי יהיה טבל וחלק הגוי חולין, כדין גידולי גוי שפטורים מתרומות ומעשרות. זה מתיישב אם הגישה של הפיזיקאים הטוענים שהעתיד משפיע על ההווה.  ואילו לדעת הסוברים "אין ברירה", גם לאחר החלוקה ישאר מצב של "טבל וחולין מעורבים זה בזה" בין בפירות בחלק היהודי ובין בחלק הגוי, כי לפני החלוקה היה לכל אחד חלק בכל אחד ואחד מהפירות, והחלוקה לא מבררת למפרע. לגישה שזרימת הזמן היא דו - כיוונית ישנן השלכות מהותיות אחרות, בין השאר, על התפיסה  של הבחירה החופשית.