הגיע אלי רמי. הוא גרוש שלוש שנים ויש לו ילדה בת 12.
מספר שבימים שהילדה אצלו, היא כל הזמן מול המסכים. מגוונת בין המחשב לטלוויזיה, לפלאפון ושוב למחשב וחוזר חלילה.
כן, יש ביננו קשר טוב, הוא אומר, אבל אנחנו בקושי מדברים. "הזמן היחידי שהיא נטו איתי זה באוטו, כשאני לוקח אותה מאימא שלה. אבל אימא שלה גרה קרוב, אז יש לנו כולה חמש דקות שיחה.
וזה המצב. ואני חי עם זה. אבל אני רוצה שנעשה דברים ביחד. לא חייב כל פעם שהיא אצלי, אבל פעם בחודש. פעם בחודש שנלך ביחד למסעדה. שאני לא אהיה בתחרות עם המסך. רק היא ואני".
אז שאלתי – הזמנת אותה?
לא! הוא אומר. היא בטוח לא תרצה לבוא איתי. ילדה בגיל שלה לא רוצה שיראו אותה עם אבא שלה. והמשיך בשורה של תירוצים שתומכים בהחלטה למה לא להזמין אותה.
אז הצעתי לו שנבדוק, למה למעשה הוא לא מזמין אותה, ופנינו לגוף.
בהתחלה, הנחתי אותו להתמקד בגוף. לשים לב לתחושות שיש, להתמקד בנשימה. ואז בקשתי ממנו להיזכר בסיטואציה שהם ביחד בבית. הוא והבת שלו. היא מול המחשב, והוא רוצה לגשת אליה ולהציע לה לעשות משהו ביחד.
הוא שם לב שבזמן שהוא מתלבט עם עצמו, יש כיווץ בגרון ובבטן.
המשכנו להתמקד בסיטואציה. הצעתי לו, שכשהוא מציע לה לעשות משהו ביחד, שיציע לה משהו ספציפי. במקום לשאול, בא לך לעשות משהו? להגיד, בואי נלך לאכול במסעדה בשבת בצהריים. זה יותר מזמין.
אפילו שיזמין מקומות ויגיד לה – הזמנתי לנו מקומות במסעדה איטלקית בשבת באחת.
הוא פתח עיניים, הסתכל עלי ואמר לי – מה פתאום? אני לא יכול לקבוע לה עובדה. זה כאילו אני מכריח אותה. אני לא מוכן להכריח אותה.
נתתי לו הנחיות לחזור להתמקד בגוף. הוא שם לב שהכיווץ בגרון ובבטן עכשיו חזקים יותר. התמקדנו בכווץ בגרון, לחצתי על נקודות ונתתי לו הנחיות כדי להרפות את הכיווץ.
"אבל", הוא אמר, "אני מפחד שהיא תגיד לא. אני מבין שזה פחד ילדותי מדחייה, אבל הוא משתלט עלי." והמשיך – "אני מנסה לשכנע את עצמי - אז מה אם היא תגיד לא, זו הבת שלי, לפחות היא תדע שאני רוצה לבלות אתה ביחד, שאני מעוניין בחברתה. ולמרות שאני מבין, אני עדיין לא מעז להציע לה".
הסברתי לו שאי אפשר לפנות לפחד מדחייה דרך ההיגיון, כי ההיגיון לא מרגיע את הפחד. אבל כן היה חשוב שהתחדד לו שהפחד לא רלוונטי לקשר עם הבת שלו כיום. בקשתי ממנו שיתמקד בגוף, ושאלתי מה הוא מרגיש? איך הפחד בא לידי ביטוי פיזית? הוא אמר שהוא מרגיש מאד את הכיווץ בבטן.
הנחתי אותו שבפעם הבאה שהבת שלו אצלו, והוא רוצה להזמין אותה למסעדה, שיתמקד בכווץ בבטן. שלא ינסה להתגבר על הפחד ולשכנע את עצמו במילים, אלא שינשום וינסה להרפות את הכווץ בבטן.
ביום ראשון הוא התקשר אלי וסיפר לי שהם לא הלכו למסעדה. הוא הזמין את הבת שלו למסעדה והיא שאלה אם במקום המסעדה הם יכולים ללכת להחליק על הקרח. שזה משהו שהיא כבר מזמן רוצה לעשות. הם הלכו ביחד והיה מקסים. בדרך חזרה הביתה, היא ביקשה לעשות פעילויות כאלה שוב.
הדס עין דור
הקסם בהורות
http://www.hadass.co.il/
