אמנות האישור 

מי משתמש במילה הזו? בעיקר מאמנים אישיים והרבה. הסיבה לכך וכוחה של הכוונה מאחורי השימוש במילה הזו יפורטו בהמשך אבל ראשית משהו בעניין העברית והישראליות. עם יד על הלב, לומר לישראלי I would like to acknowledge you זה מהלך לא פשוט. זה נשמע לרבים מאיתנו כמו התנשאות או דביקות. ישראלים לא אוהבים במיוחד את כל המוש-מוש הזה. תחליפים מקובלים הם – "אני רוצה להוקיר אותך על..." "אני רוצה לשקף לך את..." כשהביטוי האחרון יש לו שימושים רבים מדי, חלקם מפוקפקים. בתוספת קול חלול או "מאפשר" המאפיין ביטויים מקצועיים המניחים למשתמש בהם להתעצל קצת בעניין טעינת הכוונה האמיתית, במיוחד אם הם כאלה שנעשה בהם שימוש שגור מדי, זה נשמע לא אמין עד מרגיז.

המשמעות המילונית הקלקת עכבר בבילונית על המילה Acknowledge הולידה את הפירושים הבאים: להכיר, להודות ב-; להודות על; לאשר קבלת- להכיר במה? להודות במה? להודות על מה? לאשר קבלת-שייך יותר לעולם המשפטי והעסקי ולכן אניח את הפירוש הזה בצד למרות שאם רוצים גם זה תקף לענייננו ותיכף תראו איך. האקדמיה ללשון העברית קבעה – אישור והוסיפה: אושר, שבח, קיום, יישור. זה יפה וזה בעצם מה שעומד באמת מאחורי העניין.

מי צריך אישור ועל מה? כולנו צריכים אישור. על מה? על האמת שלנו, על קיומנו. בהקשר האימון תפקידו של המאמן לדעת ולהבין את הלקוח שלו ברמה העמוקה האפשרית ובכל פעם שהיא צצה להשיב אותה אליו באמצעות אישור. בכך שהוא עושה זאת הוא מסייע ללקוח לעגן את ההכרה העצמית באמת שלו, האישית, הייחודית. מחוץ לאימון אנחנו מחפשים את האישור הזה אצל מקורבינו האישיים והמקצועיים. אם מישהו מאשר לנו משהו שהוא האמת שלנו – אנחנו מתחזקים, יודעים שאנחנו נמצאים על הנתיב הנכון לנו, לערכינו. קשר של אישור אמיתי בין אנשים מחזק את הקשר ביניהם בזה שהוא פותח מקום בטוח לאמת. וכשיש לאמת מקום שמתוכו ניתן להמשיך ולצמוח בביטחון – דברים מופלאים יכולים לקרות. הדבר בו אנו מתמקדים – מתרחב.

"הזאבים שבתוכנו" נכד סיפר לסבו על שנאה שהייתה בו כנגד אחד מחבריו לכיתה, שלדעתו נהג בחוסר צדק. אמר הסב, "הנח לי לספר לך סיפור." "גם אני שנאתי מאוד את אלה שלקחו יותר מדי ללא כל חרטה. אבל השנאה שוחקת אותך, היא אוכלת אותך ואינה פוגעת ביריבך. משול הדבר לשתיית רעל תוך תקווה שאויבך ימות. נאבקתי עם הרגשות הללו פעמים רבות. זה כאילו שיש בתוכי שני זאבים: האחד טוב ואינו מזיק. הוא חי בשלום עם כל מה שסביבו ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע. הוא ייאבק רק כשזה נכון לעשות זאת ובדרך המתאימה. אבל הזאב השני מלא זעם. הדבר הקטן ביותר יגרום לכעסו להתלקח. הוא נלחם עם כולם, כל הזמן, בלי כל סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, כי כעסו ושנאתו גדולים. קשה לחיות עם שני הזאבים הללו בתוכי משום ששניהם מנסים לשלוט ברוחי." הילד הביט בריכוז אל תוך עיני סבו ושאל, "איזה מהם מנצח, סבא?" והסב השיב בשלווה, "זה שאני מאכיל." הדבר בו אנו מתמקדים – מתרחב; הדבר אליו אתה שם לב – ממנו תקבל יותר; אם מתמקדים בחיובי – מקבלים עוד חיובי, אם מתמקדים באמת – מקבלים עוד אמת. אם אישור מעגן את ההתבוננות בערך האמיתי של מקבל האישור שהוא תמיד חיובי, עוד מהלכים בחייו יבואו משם. כל כך פשוט.

ההבדל בין אישור למחמאה מחמאה נאמרת כדי להלל ולשבח ובעיקר את המובן מאליו. אם אני אומרת למישהי "הארוחה שבישלת – מדהימה! את ממש כמו שף מקצועי!" זה נחמד ותמיד כייף לקבל, אבל גם קצת מובן מאליו ושטחי המעיד יותר על מה שלי כייף וטוב להיות בו, לי הדוברת את המחמאה. אבל כמה שתהייה המחמאה מחמיאה, היא עדיין לא מגיעה לעומק של אישור ולא עושה עבור השומע את אותו שירות. להמשיך לתת מחמאות במלוא הקיטור ולא לעצור מלפרגן לאנשים – אבל לא על זה אני כותבת הפעם. כשאנחנו מאשרים לאדם אחר – אנחנו מאשרים על המהות, הליבה, האיכות הפנימית, הערכים, מאפיינים עקרוניים. אם ארצה לאשר לאותה גברת משהו שעולה לי בקשר אליה בעקבות הארוחה המופלאה שבישלה, אני אתייחס לתשומת הלב, האהבה שהושקעה בהזנת אנשים היקרים לה.

איך מאשרים בלי שיישמע מתנשא או מנופח? בשל המחוייבות לומר אמת, אסור לחפף כשנותנים לאחר אישור וודאי שלא להשתמש בו אם התכוונו בעצם להחמיא ולא יותר. "נהדר" "נפלא" ו"כל הכבוד" הן מילים שאין כל קושי לעשות בהן שימוש תדיר. אבל כשאנחנו מאשרים אנחנו בוחרים היטב את המילים, את האירוע המיוחד שבעטיו נאשר לאדם אחר אמת אודות עצמו. זה רגע של אצירת ערך אמיתי ועמוק. אם מבינים שזה שימושו של האישור קל לראות איך הוא הופך להיות רגע אינטימי ומשמעותי בין שני אנשים שאכפת להם מאוד אחד מהשני ולתחושת ההתנשאות אין בו מקום – לא במסירה ולא בקבלה. אם אני מאשרת לאחר שראיתי בדבריו או במעשיו ניצוץ ממה שאני יודעת שהיא האמת העמוקה שלו זה אומר שאני רואה אותו עין בעין ובמקום הקרוב הזה כל זיוף מורגש.

מתרגלים לזה כדי לרכוש את אמנות האישור צריך להתאמן, גם הנותן וגם המקבל. לעיתים קרובות אנשים פשוט לא מורגלים בזה. למאמנים כדאי לא לוותר ללקוחותיהם כל-כך מהר – בני אדם כל כך זקוקים לאישור ולקבלת עצמם אצל עצמם ואצל אחרים שרק השימוש באישור יכול להקל על הרבה ממצוקות האדם המודרני. אם אתם מרגישים שאתם גורמים מבוכה עיצרו לרגע ושאלו את המקבל איך הוא רוצה לקבל. אם הוא ממש לא רוצה ומעדיף להסתפק במחמאה – בבקשה. יהיו זמנים אחרים לאישורים. עצוב שהגענו למקום בו קשה לנו לקבל מאחר אישור מפורש על כך שאנחנו פלא בריאה ייחודי אבל תמיד אפשר ללמוד אחרת וכמה שמתרגלים – מתרגלים.

למה זה קשה לנו? כי העולם התחרותי בו אנחנו חיים כבר שנים רבות מרחיק אותנו מעצמנו. אנחנו מוותרים על הדאגה לעצמנו לטובת מטרות של מי שנדמה לנו שמאכילים אותנו. אנחנו מוסרים בידיהם את הדבר הכי יקר שיש לנו – אותנו, מתוך תקווה שיעשו בו שימוש שיביא לנו תועלת. אבל לפחות בזמנים האלה, יעשה הגבוה יותר בהיררכיה את מה שישרת את מטרותיו לפני שישרת את מטרותינו. זה לא צו גורל, אפשר לשנות את המצב הזה ולהתחיל מעכשיו. יש קורלציה ברורה בין הקושי לקבל ולתת אישור לאחר לבין מידה נמוכה של דאגה עצמית. כמה שנטפל בעצמנו יותר כך יקל עלינו לאשר את האמת שלנו, של האחר וגם לשמוע אישור מאחרים.

אז איך לומר? להודות על האמת. זה הפירוש המתאים ביותר שאני מוצאת למילה Acknowledgment. זה הרעיון שאני מסבירה למי שאני איתם בקשר קבוע. אז נכון שאני לא אומרת "אני רוצה להודות לך על האמת שלך בעניין...". אין לי ההתעקשות למצוא לאישור ביטוי קבוע ומקצועי. בכל פעם זה יוצא אחרת, מה שמתאים לרגע ולאדם איתו אני משוחחת. אז גם נוצרת הטעינה הקולית האמיתית המתאימה להיגוד האישור והאדם המקשיב יודע שאני לא מזייפת.

תעשו לעצמכם ולאחרים טוב. תודו על האמת. האמת היא ליבתו של אדם והיא שם תמיד, בשמחה ובעצב, באושר וברגעים קשים. היא לא משתנה, היא מלווה אותנו תמיד אלא שלעיתים קשה לנו לראות אותה בגלל כל מני עננים. אם אתם מכירים אדם מספיק טוב כדי לדעת את האמת שלו, בכל פעם שהיא מבליחה – עצרו לרגע ואימרו לו זאת. תעשו לו שירות גדול בהרבה ממה שנדמה לכם כרגע. כי אדם מאושר הוא אדם מאושר. זה מה שהבנתי אצל האקדמיה ללשון העברית.