האם אפשר להירפא לבד?
כאשר עולה השאלה הזו, האם אפשר להירפא לבד, עולות מיד מספר תשובות מתבקשות. הראשונה תהיה מין הסתם שכן, תלוי בחומרת המחלה. אם זו מחלה קלה ודאי שאפשר להירפא ממנה לבד. עוד תשובה מתבקשת ונפוצה תהיה שלא, אי אפשר להירפא ממחלות לבד. ובין לבין מנעד רחב של אפשרויות שכולן טמונות בתוך שתי המילים הללו, כן, ולא.
הבה ונבחן זאת.
מה פירוש להירפא? ממה נרפאים? מי נרפא? מהו לבד? מי לבד?
המצב הבסיסי של ריפוי הוא מחלה. מחלה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני צורות ודרכים וכאשר המחלה מתפוגגת, או נעלמת אפשר לומר שנוצר ריפוי. כלומר האדם נרפא מהמחלה. (טעות שגורה היא לומר שהמחלה נרפאה).
מה יצר את הריפוי?
כאשר נולדנו, נולדנו עם טבע של ריפוי עצמי. פצעים, מחלות, סטיות ואפילו עצמות שבורות נרפאו, אם לא הפרענו לתהליך הטבעי לקרות. מובן שלעיתים התופעות היו קיצוניות ואז נזקקנו לעזרה בתיקונן. אולם גם אז, כאשר נעזרנו באחרים על מנת לתקן את הקלקולים, נותרה ההחלטה הסופית של אם להירפא אם לאו, בידינו. כלומר, לעיתים העזרה מבחוץ הועילה ואיפשרה לנו להירפא, ולעיתים לא. ההחלטה להירפא לא היתה אף פעם בידיהם של הרופאים או המטפלים האחרים אלא שלנו.
אם כך, מסקנה ראשונה, מהו להירפא – פירוש להירפא הוא להיפרד מתופעה מציקה ומגבילה. כל תופעה. ברוב המקרים התופעה הזו נקראת מחלה, אולם הריפוי אינו מגביל עצמו רק לטווח ההגדרה של מחלות, אלא לכל תופעה מציקה, מכאיבה, מגבילה.
כעת נתבונן בלבד.
ציינו קודם שהטבע שאיתו נולדנו הינו טבע של ריפוי עצמי, כלומר יש לנו את הכלים והיכולת המולדים לרפא כל תופעה הפוקדת אותנו. אך האם אנו עושים זאת לבד? האם אנו עושים זאת בכלל? האם ישנה פה עשיה?
כאשר נוצר תהליך ריפוי טבעי, אנחנו איננו לבד. כל הבריאה איתנו. כל טבע הבריאה נמצא איתנו כדי להתגייס לריפוי שלנו. כאשר אנו באים לרפא את עצמנו, נוכל לעשות זאת רק אם ניתן את יהבנו על כוחות גדולים מאיתנו. כאשר אנו מרפאים את עצמנו נכנסת לתמונה אמונה. אמונה בכוחות הללו. אמונה בכך שאנחנו לא לבד בעולם.
כלפי חוץ יכול הדבר להיראות כמעשה ידינו לבד, אולם ברמה העמוקה והגבוהה של הדברים זה בלתי אפשרי.
אדם נרפא בעצמו רק אם הוא מרשה לעצמו לא להיות לבד.
רק כאשר אדם יכול להגיע לרמת הבנה, לאו דוקא שכלית, כי שום דבר בעולם הזה אינו נפרד, כי הכל הינו רשת אחת אינסופית של הוויות שמשפיעות אחת על השניה ומושפעות זו מזו, וכולן חלק ממשהו גדול הרבה יותר וטוב הרבה יותר, רק אז הוא יכול להירפא מעצמו.
ואז מגיע החלק העיקרי של הריפוי. כמאמר "הקורס בניסים" - "כאשר אני נרפא, אינני נרפא לבדי". אם בריפויי שלי איני דואג לריפוי העולם, הריפוי אינו באמת ריפוי. בכל ריפוי שאני מרפא את עצמי אני לוקח בחשבון את העולם סביבי, את הקהילה, את היצורים החיים כולם ואת בוראי ומקדיש את ריפויי לריפוי הכל. כאן טמון זרע הריפוי האמיתי העמוק הגורף והמושלם.
הפרידה מהלבדות, ההתרה של הנפרדות, הן המביאות מרפא עצמי.
רפואה שלמה.
