שיווה חזון ? -גבר יש לך שאלה המדבר יתן לך את התשובה .חלק א . 

פרק א :תחילת המסע -מה מסתתר מאחורי הדלת של מסע חזון ?

בסוף השבוע האחרון מיום חמישי בשעה 12:00 בצהריים יצאתי למסע גבוש אישי מסע למציאת האמת : מי הגבר שאני ?מה דפוסי ההתנהגות שלי כגבר ?מה החזון שלי?מה אני רוצה לתת למי שנמצא איתי - האישה שלי ,אבא שלי,אמא שלי ,חברים שלי .מה הדבר המיוחד שיש לי לתת להם ואיך להפוך כל יום לחוויה מיוחדת במינה .מסע חזון -מסע גיבוש אישי להכרה עמוקה של הגבר שבתוכי יחד עם 18 מחברי ,גברים אמיצים שתמכו בי בסופשבוע הזה ובמהלך הסופשבוע שיתפו אותי באמצעות מעגלי הקשבה במה הם מרגישים ,במסע חזון שלהם .יצאנו אני ושלושה חברים במכונית מאיזור המרכז הגועש ,הלחוץ שלא נותן אויר לנשימה עמוס במטלות היום יום שמשכיחות את המטרה שלשמה באתי לכאן -מה המתנה שיש לי לתת לקהילה ?במהלך כל הנסיעה מכפרסבא לתחנת הרכבת התורכית עוגה אל חפיר הנסיעה הייתה שקטה .כל אחד, אני ושני חברי לנסיעה היינו שקועים כל אחד בתוך עצמו :אחד ישן ,אחד היה עסוק בנהיגה ובמחשבות על המטרות של המסע ,אני ישבתי במושב האחורי לרגעים הייתי עסוק בפלאפון במשיכת הודעות ולרגעים הסתכלתי על הנוף שניבט מחלון המכונית .הייתי נרגש ,לא ידעתי מה מצפה לי בסוף השבוע ,לפעמים היה בי פחד מהמסע הלא נודע מה הולך להיות בו ?אף פעם לא הלכתי לבד במדבר רק אני עם עצמי ,ולרגעים הייתה התרגשות דריכות ואתגר לדבר החדש לפעם הראשונה לחוות מסע אישי .הגענו לתחנת הרכבת התורכית בעוגה אל חפיר שמחתי שראיתי  חברים טובים שלי  שאני מכיר כבר חמש שנים שהולכים להיות שותפים שלי למסע ,הרגשתי שהלב מתרחב  ושאני מרגיש בבית בחברתם ,בנקודה הזאת בתחילת המסע הרגשתי חופש גדול והנשימה הייתה יותר קלה ,הדופק התחיל לעלות מההתרגשות של תחילת המסע .חיבקתי כמה מחבריי אין כמו להרגיש חיבוק אמיתי של חבר שאיכפת לו ממני ולי מאוד איכפת ממנו .

פרק ב:תחילת המסע : אני לבד עם עצמי איזה פחד איזה התרגשות איזה אחריות ????......

יום שישי חאן בארותיים קמתי מהשינה בתוך המבנה האבן בחאן ,יצאתי החוצה והסתובבתי במדבר ליד החאן .פעם ראשונה שהרגשתי כל כך הרבה מרחב כל כך הרבה חופש תחושה של בטחון מאוד גדולה ששום דבר לא יכול לקרות הכל טוב ,חיבור אמיתי למדבר .ההתרגשות הייתה גדולה לקראת היציאה למסע .רפיק המדריך של המסע תדרך אותנו ואמר לנו:"אנחנו יוצאים למסע אישי ,לכל אחד יש שאלה והמדבר יתן לכם את התשובה ".אפשרו לעצמכם להיות כמה שיותר טוטאליים עם עצמכם להיות חופשיים לעשות מה שאתם רוצים להרגיש את הגוף שלכם ולהקשיב ללב מה שהוא רוצה לעשות ."ואז יצאנו למסע .... אורי אמר לי "אתה תהיה  המאסף האחרון בשורה  אפשר ללפני האחרון בקבוצה להיות במרחק 200 מטר לפניך אל תדבר איתו תן לו להיות עם עצמו אפשר למדבר לתת לו את התשובה כמו גם לך ,לתת למדבר ללחוש לך את התשובה -אפשר לכל משתתף וגבר במסע להיות במסע החזון האישי שלו "התחלנו ללכת ,יוצאים מחאן בארותיים בשעה 8:00  בבוקר לאחר התכווננות קצרה התחילו 18 הגברים האמיצים ללכת ולהתחיל את המסע לצאת מהשער של חאן בארותיים ולהתחיל להקשיב למדבר כדי שבסוף המדבר ילחוש להם את התשובה .אני עמדתי וחיכיתי עד שאחרון הגברים יעבור אותי ,נשארתי לבד... הרגשתי הרגשה טובה של גבר שאחריות כבדה מוטלת על כתפיו אני סוגר את תחילת המסע אני המאסף והתפקיד שלי להיות התומך האחרון של חברי למסע באותו רגע הרגשתי הרגשה של פחד של חוסר וודאות ,אני בעצם לא יודע את המסלול ?לאן להגיע ?אני לא יודע מהי הדרך?מה יקרה אם אלך לאיבוד בדרך?אני רגיל בחיי היום יום לנוע תמיד עם סיפור דרך תמיד חשוב לי לדעת מה קורה והדבר המפחיד שמכניס אותי לחוסר נוחות הוא לא לדעת מה התשובה ,לא לדעת מה הדרך ?לא לדעת מה קורה אחר כך .החלטתי באותו רגע לקחת את האתגר ולחיות עם הרגע הזה לחיות כל שנייה ולהנות מהמדבר לשים לב למה שאני רואה במדבר להיות קשוב לחבריי למסע להתמסר להם וכמובן להיות נאמן להנחיות המדריכים למסע .התחלתי ללכת ,היו כמה משתתפים שלפעמים עצרו ,ישבו ,נעצרו ,שכבו על הקרקע הרגישו את האדמה ,הסתכלתי עליהם ולפעמים עלתה לי תחושה של כעס על אותו משתתף: אוף הוא לא רואה שאין מסביבו אנשים ?לא איכפת לו שהוא יאבד את הדרך ?ומה אני אעשה אם זה שאני מחכה מאחוריו ומה יקרה אם נתברבר ונאבד את הדרך?,הייתי מפוחד מתרחישים לא צפויים שעומדים לקרות ,מצד שני הרגשתי מאוד חזק מהאחריות שהוטלה עלי להיות המאסף גרמה לי לראות את הפחדים והקולות אבל ללכת קדימה ולפנות את הבמה לאחריות ,להתמסרות ולחברייו למובילות ונחישות לא להכנע לפחד מפני הלא נודע .