אנו נוהגים לכנות כ"סיפורי הצלחה" את אותם אלה סביבנו שהשקיעו זמן רב ומרץ בכדי להגיע לציונים גבוהים, הישגים ראויים ולתפקידים יוקרתיים. מבחינתנו הם התגלמות ההצלחה. אולם, נשאלת השאלה האם בהכרח אותם מאמצים שהושקעו ואותן מטרות שהושגו אכן גורמים לאותם סיפורי הצלחה להרגיש אושר, שלווה, נינוחות וסיפוק מתמשכים? התשובה היא - לא תמיד! ולא בהכרח!
אם-כן, קיים פרדוקס או סתירה בין מה שבעיני החברה נחשב להצלחה ובין התפיסה האישית של כל אחד מאיתנו לגבי אותה ההצלחה. לעתים, אותם סיפורי הצלחה יאפיינו את חייהם כלחוצים, תובעניים, כמסלול מכשולים לקראת שיא ו/או הישג. אבל בשום פנים ואופן הם לא בהכרח יגדירו את חייהם כממצים ו/או מאושרים.
הם פשוט במסלול בו הם פוסעים מגיל צעיר המאדיר הישגים ורואה הצלחות בציונים גבוהים. מסלול בו הסביבה מתגמלת על ציונים טובים ותעודה טובה ולאו דווקא על מאמץ, השתדלות, למידה מטעויות, מכישלונות או בכלל הנאה מלימודים והתפתחות אישית.
לא פעם אנו כהורים מתגמלים, מחמיאים וגאים בילדנו על ציון גבוה שהושג או על תעודה טובה. אנו ממהרים לשאול על האחרים בכיתה והישגיהם ובאופן כללי מעבירים מסר לילדנו שהדרך להצלחה בחיים עוברת דרך ציונים והישגים גבוהים ובכך מכניסים את ילדנו לתחרות וסיר לחץ ומונעים מהם את חווית הלמידה וההעשרה. היינו, מלמדים את ילדנו שהישגים נקנים בייסורים.
לא פלא שרבים כל כך מילדנו פשוט מחכים לסיומו של יום הלימודים, להפסקה, לחופש בכדי לשחרר אנרגיה ולצאת מהלחץ. לא פלא שגם לאחר מכן אלה הממשיכים ללימודים אקדמיים יפנו למקומות "נחשבים" ושיראו יפה על גיליון הציונים שלהם ובקורות חייהם והכל למען ובשם ההצלחה העתידית. כה רבים מגשימים אחרים באמצעות בחירת המסלול האקדמאי. כה רבים לא נהנים מהלימודים אך עדיין משקיעים בהם מאמץ רב ביותר בשם ההצלחה. מידיי פעם הללו חשים הקלה רגעית עם קבלת ציון גבוהה.
במקומות העבודה שוב יחל החיפוש הקדחתני להצלחה והחרדה המלווה לה מכישלון וחוסר הישגים ראויים. או אז ימצאו עצמם אותם אלה עובדים סביב השעון ומשקיעים את כל מרצם במקום העבודה. ייתכן שעל חשבון דברים אחרים, כגון: זוגיות, משפחה, ילדים, הגשמה עצמית והכל בשם ההצלחה. אט אט נדמה כי החיים רצופים ברגעי חרדה ועול המלווים בפרקי זמן קצרים של הקלה רגעית.
וכך כה רבים מאיתנו מחכים לפנסיה או למועד כלשהוא בעתיד בו הם יתפנו להשקיע בעצמם, לעשות את מה שהם אוהבים ובוחרים לעשות על פני מה שהם חייבים. להאט את המרוץ ולהישלף מהתחרות בשם ההגשמה העצמית. הטרגדיה היא שרובנו לא עושים עם זה דבר. אנו כה מתוכנתים מגיל צעיר "ללכת במסלול" שכבר איבדנו את הקול והרצון האישיים, את החיות שלנו והכל בשם מה שנחשב בעיני אחרים להצלחה. מה גם שרובנו לא מבינים שקיימות חלופות ופתרון לפרדוקס הזה - למרוץ להצלחה. אנו פשוט מסכימים לקיים אורח חיים בהם ההנאה והסיפוק יגיעו בשלב מאוחר יותר בעתיד הערטילאי.
אבל האמת היא שזה לא יקרה אם לא תגרמו לזה לקרות! וזו הבטחה!
בהצלחה,
אסנת ברושי-חן, מאמנת להישגים 050-7806354
אסנת ברושי-חן (M.A) מאמנת להישגים. מנחת סדנאות, הרצאות ומפגשים אישיים בתחום האימון האישי והעסקי. בעלת טור אישי בנושאי אימון. מתמחה באימון למנהיגות, העצמה, פיתוח מיומנויות בינאישיות ופריצת גבולות אישיים. מוטו: "שמעתי-שכחתי, ראיתי- שכחתי, עשיתי- ידעתי". 050-7806354
