מהו ההבדל בין פסיכולוגיית אשמים לפסיכולוגיית מנצחים? 

העולם נחלק לשניים

העולם נחלק לשני סוגי אנשים: אשמים ומנצחים. האשמים מחפשים תמיד אשמים ואילו המנצחים מחפשים את הניצחון. האשמים עסוקים ברגשות אשם, בפחד, בקונספירציה, במסכנות. המנצחים עסוקים בהצלחה.

האשמים חיים כל הזמן בתחושה של נרדפות. מישהו אשם - ויש למצוא אותו. מישהו לא בסדר וצריך להשקיע זמן בלזהות אותו ולתפוס אותו. המנצחים אינם מבזבזים זמן על חשדות, חיפושים, האשמות וביקורת - הם עסוקים רק בניצחון. 

פסיכולוגיית האשמים עובדת לשני כיוונים - החוצה ופנימה

אשמים הם אנשים שעסוקים באשמה. אשמה היא תכונה העובדת לשני כיוונים - היא עובדת פנימה והיא באה לידי ביטוי בצורה של רגשות אשם, תחושה בסיסית שמשהו לא בסדר בעצמי, חיפוש אחר פגמים והרגשה כללית ששום דבר אינו מספיק טוב.

אשמה היא תכונה שעובדת גם החוצה והיא באה לידי ביטוי כלפי אחרים בצורה של האשמות חריפות, חיפוש אחר אשמים חיצוניים, השקעת זמן ואנרגיה בזיהוי מקורות האשמה וידיעה "ברורה" מי דפק לנו את החיים ומי ביצע בנו פשעים.

פסיכולוגיית המנצחים היא פסיכולוגיה מפרגנת

פסיכולוגיית המנצחים שונה מאוד מזו של האשמים. היא אינה עוסקת בכלל בהאשמות, באשמים, בפחד, בציד מכשפות ובזיהוי "האשם" הגדול. היא עסוקה בדבר אחר לגמרי: באפשרות לנצח, בחיפוש דרכים לנצח, להתקדם, להינות, לחיות טוב.

המנצחים מפרגנים לעצמם, אך גם לסביבתם. הם מפרגנים כי כלי הניצחון המרכזי אינו אשמה אלא פרגון, עידוד, חיוביות ומתן אפשרות לכל להתקדם ולנצח ביחד.

אני בסדר - אתה בסדר - הכל בסדר

אשמים הם אנשים שמרגישים רע עם עצמם, מרגישים רע עם סביבתם, נוטים להאשים את הכל וליצור אווירה טרוריסטית ושלילית של אשמה, של פשע, של פאניקה ושל סבל.

מנצחים באים מגישה שונה בתכלית. אצל המנצחים אין אשמים, אין אשמה, אין פשעים ואין סבל. אצל המנצחים ישנה תפיסה של חיים טובים ולא של הסתכלות שיפוטית או מתקנת. המנצחים אינם רואים את עצמם כאשמים ולכן הם גם אינם רואים את סביבתם כאשמה בדבר. אצל המנצחים הכל בסדר וכולם בסדר, ומכאן אפשר רק לצמוח ולהתקדם.

וטיפ לסיום: כדי להיות מנצח אמיתי חייבים לוותר על מוסד האשמה, האשמים והביקורת. יש לעבור לממד נפשי ורגשי אחר לחלוטין, שבו הרוח החיובית והחזון המנצח מאפשרים לראות את כולם כבסדר גמור ואת העתיד בצורה אופטימית.