אנשים נהגו להקריב את עצמם בשביל זוגיות - וכיום? 

אין סיבה להקריב

אנשים נהגו בעבר להקריב המון בשביל זוגיות, בשביל אחרים, בשביל דרישות החברה. אנשים נהגו לוותר על החופש שלהם, על הזהות המקצועית שלהם, על הקריירה, על החברים, על מקום המגורים, כמעט על כל דבר - והכל עבור ובשביל לקיים זוגיות. כיום - כבר לא. העולם משתנה והתפיסה הקורבנית גם היא הולכת ונעלמת.

יותר ויותר אנשים מגיעים למסקנה שקורבן הוא דבר מיותר, שאין בו צורך, שהוא כבר "לא עובד", שהוא אינו מביא איתו תמורה, שזה כבר פאסה להקריב אלא מותר לחיות גם ללא קורבן. אנשים מבינים שלמעשה גם בלי הקורבן ניתן להשיג את אותם הישגים זוגיים וניתן לחיות ברווחה זוגית גם מבלי להרוס לעצמם את החיים.

המקריבים מצפים שגם אחרים יקריבו בשבילם

מקריבים הם אנשים אחראיים מדי שמאמינים עדיין בנוסחה הישנה: "אני אקריב מעצמי כדי שאחרים יקריבו מעצמם בחזרה". אבל מה קורה כאשר כל תפיסת הקורבנות קורסת ואנשים אינם מוכנים להקריב בחזרה?

מדוע לסבול כאשר ניתן להינות? מדוע להקריב כאשר ניתן להשיג? מדוע לגדוע חלקים מהאישיות כאשר ניתן לשמור על השלמות האישית? מדוע להמשיך ולפגוע בעצמך כאשר אף אחד לא מרוויח מזה דבר? 

אין טעם להקריב כאשר שפת הקורבנות הולכת ונעלמת

בעולם שבו פחות ופחות אנשים מוכנים להקריב את עצמם למען אחרים - אין טעם להקריב. יש טעם ללמוד את השפה החדשה שבה אין קורבנות אלא חופש ושמחה.

שפה שבה לכולם מותר להינות והסבל של האחד אינו תורם לאף אחד דבר. אנשים כיום רוצים למצוא את הדרך שבה הם יוכלו להינות מבלי להקריב את עצמם ולאבד את עצמם בתוך הזוגיות.

החיים ללא קורבנות - מהם?

חיים ללא קורבנות הם חיים מדוייקים יותר שבהם כל אחד לוקח רק את מה שנכון לו ולא את "הכל". כל אחד נותן את מה שהוא יכול ומסוגל לתת - ולא יותר מכך.

חיים ללא קורבנות מאפשרים ליותר זוגות להיות מאושרים, כאשר כל אחד חי על פי האמונות וההעדפות שלו, מבלי להקריב, מבלי לצפות שגם הצד השני יקריב, מבלי להאמין שהסבל הוא זה שיקרב, ישפר את הזוגיות, יתרום או יעלה את מפלס האושר הזוגי.

וטיפ לסיום: קורבן הוא דבר מיותר, במיוחד אם אתם מצפים שגם אחרים יקריבו כמוכם. עשו מה שטוב לכם מבלי לקרבן את עצמכם.