פרסום - איך זה בדיוק המשיך? 

ככל שהכלכלה הלכה והתבססה במהלך המאה התשע-עשרה, תעשיית הפרסום גדלה לצדה. בארצות הברית ההצלחה של פורמט הפרסום הובילה בסופו של דבר לצמיחת הפרסום בדיוור ישיר. בחודש יוני של שנת 1836, העיתון הצרפתי 'לה פרס' היה הראשון שכלל פרסום בתשלום בין דפיו, שאפשר לו להוריד את מחירו, להרחיב את מספר הקוראים ובאותה נשימה להגדיל את הרווחיות. לא חלף זמן רב והנוסחה הועתקה על ידי כל שאר העיתונים. סביב שנת 1840, אדם בשם וולני ב. פאלמר ייסד את השורשים של משרד הפרסום המודרני הראשון בפילדלפיה. בשנת 1842 פאלמר קנה במחיר מוזל שטחי פרסום גדולים בעיתונים שונים ומכר אותם בשיעורים גבוהים יותר למפרסמים. למעשה, פאלמר הפך לברוקר הראשון של חללי הפרסום. המצב הזה השתנה בסוף המאה ה -19, כאשר הוקמה סוכנות הפרסום 'NW אייר ובניו', שכן אייר והבנים שלו הציעו לתכנן, ליצור ולבצע קמפיינים פרסומיים מלאים עבור לקוחות החברה, במקום רק לרכוש את שטחיהם. בשנת 1900 הפכה סוכנות הפרסום שלהם למוקד של תכנון פרסומי יצירתי. בערך באותו הזמן, בצרפת, שארל לואי הוואס הרחיב את שירותי סוכנות הידיעות שלו גם לפרסום, עובדה שהפכה את החברה שלו לקבוצה הצרפתית הראשונה שמארגנת פרסום ורוכשת שטחי פרסום.

בתחילת המאה העשרים לא היה היצע רב מדי של בחירות קריירה לנשים, אך עם זאת, פרסום היה בהחלט אחד מהן. מאחר ונשים היו האחראיות על מרבית הרכש שנעשה בביתן, מפרסמים וסוכנויות פרסום זיהו את הערך של התובנה הנשית בקניינות ובהרגלי צריכה. למעשה, הפרסום האמריקאי הראשון שהשתמש במיניות כאמצעי מכירה נוצר על ידי אישה. הפרסומת הייתה לא פחות ולא יותר – סבון, והמסר היה "העור שאתה אוהב לגעת בו".

גם פרסומות ברדיו החלו לצוץ בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים, כאשר תחנות הרדיו הראשונות הוקמו על ידי יצרני ציוד רדיו וקמעונאים שהציעו תוכניות למכירת מכשירים לצרכנים פוטנציאליים. ככל שעבר הזמן קמו ארגונים רבים ללא כוונת רווח, כולל בתי ספר, מועדונים פרטיים וקבוצות אזרחיות, שהקימו תחנות רדיו משלהם ונעזרו בשיטה דומה כדי להתקיים.

כאשר רעיון תוכניות הרדיו בחסות הפך לנפוץ, כל תכנית רדיו אישית הייתה בדרך כלל בחסות עסקית בתמורה לאזכור קצר של שם העסק בתחילת השידור ועם סיומו. עם זאת, בעלי תחנות רדיו הבינו במהרה שהם יכולים להרוויח יותר כסף על ידי מכירת זכויות חסות בהקצאת זמן קצר לעסקים רבים במהלך שידורי תחנת הרדיו שלהם, במקום למכור את זכויות החסות לעסק אחד בכל תכנית, ועסקי שידורי החסות תפסו תאוצה שלא הייתה כמותה בעולם הפרסום עד אז.

במאמר הקרוב נספר על חלחול הפרסום למאמצי מלחמת העולם השניה ולטלוויזיה של שנות החמישים.