הקשר בין היחסים ביני לבין אמא לבין תחושת ביטחון גם בימים של פחד 

אמא'לה , תני לי מחסה...
יש ימים כאלה שאני זקוקה באופן נחרץ יותר לחיבוק אימהי עוטף ומנחם, כמו הימים האחרונים. ימים של מלחמה וחוסר ודאות. מה כמה זאת הכמיהה הזאת? אני הרי כבר ילדה גדולה. אם שאלתם את עצמכם מה זו המהות האימהית הזאת שיש בנו זעקה אליה לעיתים, הגעתם למקום הנכון.

יש בנו כמיהה לרחם, לשיוך, להגנה ולמחסה, לנווה מדבר שאפשר לנוח בו,להתרענן ולנוע  הלאה בכוח מחודש.

אמא, על פי ד"ר יאיר כספי, היא סמל של אלמנט החסד שמשמעותו הכלה אינסופית ללא גבול או תנאי, קבלה אינסופית, לעומת מהות "אבא" שמייצג אנרגיה של אמת, קביעת גבולות, קביעת נורמות חברתיות, עשה ואל תעשה.

מצאתם את עצמכם חיים בערגה לפיצוי אינסופי? חיים בתחושה מתמדת של חוסר ביטחון? כנראה שלא קיבלתם מספיק אנרגיית אמא, או יותר מדי אנרגיית "אבא". ולכן תמיד תלחמו על "מקום" בעולם. על מקומכם, על נוכחותם ואולי תצעקו עד חורמה את דעותיכם רק כדי להישמע.   

למה כל כך חשוב לבחון את היחסים עם אמא?

http://www.youtube.com/watch?v=B_FrMfn8ODI&feature=plcp

כדי להבין למה אני כזה: אמא שלא העניקה אנרגיית חסד אלא ביקורת מגבילה תגרום לתחושה של חוסר אימון בעולם, חוסר אימון בעצמי ותחושה של " אני לא יודע מה אני רוצה", וזאת כי המסקנה התת קרקעית שמסתתרת בתת המודע אומרת ש"אין מקום לרצון שלי ובלאו הכי אין מי שיקשיב." הרבה פעמים מגיעים אנשים לטיפול ואומרים: אני לא יודע מה אני רוצה בכלל. מה הרצון האותנטי שלי, כי אף פעם הדמויות הטיפוליות בחייו לא העניקו מקום לרצון שלהם.

 פעמים רבות אמא משקפת את העצמי שלי. היא מעין תעודת זהוי של עצמי. ואם אמא שלי נזנחה על ידי אבא, ואם אמא לא הכי מבריקה בעולם, גם אני אחשוב על עצמי כעל סוג ב'. פגומה ולא שווה.

אם אני שונא את אמא או כועס מאוד והנוכחות שלה מערערת אותי, קרוב לודאי שאשנא את עצמי. למה? כי הרצון שלנו הוא להיות "ילד טוב", ילדה טובה, ואם אני שונאת את אמא, המשמעות היא שאני ילדה לא טובה. ואם אני ילדה לא טובה מגיע לי עונש.

 איזה עונש? תחושה שאני כל הזמן לא בסדר או חוסר שקט פנימי. איך התחושה באה לידי ביטוי? אנשים כאלה יתקשו להכנס למצב של הרפייה, יעמדו על המשמר ולא יניחו לעצמם לאבד שליטה כי מתחת לכל הנ"ל יש מחשבה תת קרקעית ש"לא מגיע לי לנוח ולהרפות". "אני חייבת להוכיח את עצמי כל הזמן". לא ישנים טוב בלילה, המחשבות מעסיקות והראש עובד שעות נוספות.

אם את אמא, אנא התייחסי לעצמך בסלחנות. לאחר שנים שבהם ייסרתי את עצמי על טעויות שעשיתי כאם צעירה.אני יודעת שטעויות הן בלתי נמנעות.

אז איך מתקנים תחושת חוסר שייכות או חוסר ביטחון, מה שנראה כמו צריבה עמוקה במוח? אחת הטכניקות החשובות היא הדמייה של שיחה עם אמא..

מה קורה במהלך הטכניקה? מפגש בין המטופל לבין אמא. אמא מגיעה קשובה, חלק אחר ממנה, חלק גבוה, מכיל וסבלני מגיע להקשיב לכל מה שיש לך לאמר. זה מאפשר לגיטמציה לכעס, ללא צורך בהמצאות אמא בסביבה. אפשר לפתור קונפליקטים "בנדמה לי" והאפקטיביות מפתיעה לטובה..

כשמאפשרים דיאלוג דמיוני בין אמא לילד, ומובילים אותו לשמוע את המילים: "אני מבקשת סליחה"...נוצרת תמונה חדשה. ומכיוון שהמוח מגיב באופן דומה לתמונה שארעה במציאות כמו לתמונה דמיונית, החווייה משתנה. השיחה מאפשרת ונטילציה ריגשית, הכרה ברגש ובכעס ואחר כך מאפשרת סליחה ותמונה חיובית יותר של היחסים.

טכניקה נוספת היא שחרור מתלות. במהלך הטכניקה ותוך כדי הרפייה, המטופל מבין לעומק את השורש ליחסי אהבה שנאה..

ישנם מטופלים שחוו התעללות נפשית אך הקושי להתנתק נפשית מאמא ובכך מההשפעה החזקה שהיתה לה עליהם קשה. למה? כי לעיתים הפחד מהלא נודע עדיף על ניתוק מההשפעה המוכרת של טראומת הילדות. גם אם מדובר בהשפעה של סירוס והצרת הנוכחות.

פתרונות נוספים: להמציא אמא חדשה...ליצור לעצמי מצבים דמיוניים שבהם אני עטופה, נחה בשקט בחיקה של אמא מקבלת ללא עוררין, אוהבת ומכילה. פשוט נחה בחיקה. מניפולציה? בהחלט. בלאו הכי המציאות היא סובייקטיבית לגמרי.

לכן, היום, אם אתם זקוקים לחיבוק אימהי אוהב שאפשר לנוח בו בלי פחד, היום לפני השינה או ברגע של אזעקה הזמינו אמא גדולה שתעטוף אתכם. שתוכלו להתכרבל בתוכה ולאמר לעצמכם זו הזכות הטבעית שלנו לנוח מהכל...בחיקה של אמא..