לפלנד - העוצמה טמונה בשקט - לקוטב הצפוני במזחלות כלבים ואופנועי שלג 

ברגע של נחת כשאתם שואלים עצמכם - לאן עכשיו? כדאי שתעצרו לרגע  ותקראו על חופשה של 'פעם בחיים'. קרוב מאי פעם, במרחק של חמש שעות טיסה בסך הכל, פרושים מרחבי שלג אמיתי ורך, למרחקים אינסופיים, צובעים בלבן את העצים והשבילים ומחכים לכם שתגיעו לכבוש אותם על גבי מזחלות כלבי האסקי ואופנועי שלג עוצמתיים. אותם מרחבי הלובן אליהם חוזר מדי שנה נילס הולגרסון על גב אווזי הבר שלו ומהם ממריא בחג המולד הסבא הטוב סנטה קלאוס, רתום למרכבת האיילים שלו, בדרכו לחלק מתנות לילדי העולם. לפלנד... בפאתי הקוטב הצפוני, המקום בו הטבע פראי וסוער מזמין ומאתגר.

בקצה המאוד צפוני של פינלנד, מתעצמת חוויה חלוצית למטייל הישראלי – חופשה אולטימטיבית שיש בה הכל – רכיבה באופנועי שלג, מזחלות כלבי האסקי, טירה שכולה קרח, ביקוע קרח מעל סיפונה של ה"סאמפו", תוך הפלגה במימי המפרץ הבאלטי ופארק זאולוגי המאפשר הצצה נדירה אל עולם החי הארקטי. אלפי ישראלים כבר ניצלו את ההזדמנות איתנו לטוס ישירות לרובניימי, בירת לפלנד, בטיסה ישירה שנמשכת חמש שעות בלבד וחסכו מעצמם את הצורך לטוס מעל 20 שעות. הם נהנו מטיול בלתי נשכח ללפלנד בשנים האחרונות.

המבוגרים יותר זוכרים את אלה קארי הילדה מלפלנד, בספר שהותיר אותנו סקרנים ופעורי פה אל מול הצילומים המרהיבים. ביחד 'טסנו' עם נילס הולגרסון על גב אווזי הבר וכשבגרנו טעמנו מפעם לפעם מהוודקה המשובחת "פינלנדיה". לפלנד היתה כל כך רחוקה.  כיום היא מציעה את חופשת החורף האולטימטיבית לכולם – זוגות בירח דבש, משפחות עם ילדים, הרפתקנים ומטיילי אקסטרים וחבורות של צעירים יותר או פחות. צריך לראות את הסבא בן ה - 83 רוכב על אופנוע שלג יחד עם נכדו הצעיר כדי להאמין שכן, לפלנד היא אכן היעד של החורף הזה.  

התחלתי להרגיש בכך, כשהרעש העמום של מנועי המטוס נבלע עת נשמעה ברמקולים הודעתו של הקברניט:" נוסעים נכבדים, בעוד מספר דקות ננחת ברובניימי, בירת לפלנד. נא להדק...."  הצצתי החוצה והמראות סינוורו את עיניי. משטחים עצומים מאופק עד אופק המכוסים לבן, יערות, נחצים על ידי כבישי אספלט שחורים שבלטו מול הלבן הבוהק והשמיים בצבע כחול..כל כך כחול... זהו. אנחנו בלפלנד!!

כבר בשדה התעופה המתינו לנו בני העם הלאפי, סמי ואחותו מריה, שקיבלו אותנו בחביבות. את המפגש הראשון עם ארץ ערבות הקרח האינסופיות הם בחרו לעשות לנו בקבלת פנים לאפית מסורתית. פחות מחמש שעות (!) ומישראל החמימה הגענו באחת לאזור ארקטי מקסים, מיוחד ומרתק. להפתעתנו, למרות שמד המעלות הראה טמפרטורה של מינוס 7 מעלות, חשנו חמימות נעימה בתוך חליפת השלג הכפפות ומגפי השלג שקיבלנו במרכז ההצטיידות – תחנתנו הראשונה ומחויבת המציאות בתחילת הטיול המופלא בשדות השלג. סמי ומריה המשיכו וליוו אותנו אל יער הציידים, VAATUNKI, שהיווה מפגש ראשוני עם מלוא עוצמתו של החוג הארקטי – עצי מחט שענפיהם כורעים תחת כובד השלג, שבילי עץ ונהר קפוא השקט ומשק כנפי ציפורי הקוטב הערניות, המיוחדות לחבל ארץ זה הממוקם על חוג הקוטב הצפוני. והשקט!השקט הממכר הזה. צלילו של הטבע במלוא עוצמתו.

בעודנו צועדים בשבילים המושלגים, הגיחה לפתע "קוטה" – בקתה לאפית מסורתית, בה חיכו לנו בני המשפחה עם תה פירות יער חם ועוגה מאפה ידיה של אם המשפחה. אבא הבעיר אש, האויר הצלול והשקט מסביב ואנחנו התפנקנו לא מאמינים שרק לפני שעות ספורות עוד נאבקנו בפקקי התנועה של ישראל.  בפי ילידיה, נקראת לפלנד דווקא סאומי ותושביה – סאמים. צעידה קצרה בשלג, לאורך הנהר הקפוא ומעל גשר החבלים המתנדנד לא מותירים מקום לספק – לפלנד היא אכן המקום עליו תמיד חלמנו- רחוק, שקט ואחר. מאוד אחר. לובן השלג ורכותו, וכל כך הרבה ממנו, מגרים את הילדים ובני הנוער שביננו, ולא חולף רגע והם כבר עסוקים במלחמת כדורי שלג.  ורגע לאחר מכן, כבר לוגמים מרק פטריות סמיך, ולצידו כיכר לחם כפרי ומתחממים אל מול האח שבבקתה.

רובניימי היא עיר נעימה. 58000 תושביה חיים על שפת נהר הקמיוקי (הקפוא בעונה זו של השנה!). מדרחוב וסביבו פאבים, מסעדות, דיסקוטקים איכותיים ומרכזי קניות מודרניים. בית המלון שלנו נמצא מרחק הליכה קצר ממנו. אנחנו אוכלים ארוחת ערב דשנה וטעימה במלון ואחר כך יוצאים לפאב "המינגווי" לשתות משהו ולשמוע מוסיקה טובה. רובניימי משמשת רק תחנת יציאה אל פעילות החורף שמציע האזור ומקום מפנק לשוב אליו בסופו של יום פעילות.

הסאמים, בני לפלנד, גדלים קרוב לטבע. גם המטייל לרגע מבחין בשליטה המוחלטת של אמא אדמה בכל אורחות החיים של תושבי לפלנד, ששמחים, מצידם, לשתף אותנו במסורת הארוכה של חיים בחוג הקוטב הצפוני. רובניימי, נמצאת בדיוק על קו הרוחב 66 מעלות, המציין את חוג הקוטב הצפוני, האזור של כדור הארץ שממנו צפונה עד לקוטב הצפוני, מרחק של כ-2600 ק"מ, במשך ימים ארוכים בחורף, השמש כלל אינה זורחת מעל לאופק ואילו בחודשי הקיץ, היא לא שוקעת. כפרו של סנטה קלאוס, הקדוש הנוצרי שמחלק מדי שנה מתנות לילדים בחג המולד, מצוי בדיוק על חוג הקוטב הצפוני. לעיתים הוא מתגורר באיגלו אמיתי שהוא בנה במעלה הגבעה. סנטה, הקשיש החביב, עוטה זקן לבן ארוך ולבוש בחליפתו האדומה, ממתין לנו בביתו שבכפר, שם הוא נהנה לארח את הבאים מכל העולם. ממש ליד, מצוי גם בית הדואר של סנטה וממנו שולחים אגרות ברכה וגלויות, עם בולים של סנטה וחתימת בית הדואר.

מעבר לכביש כבר מתארגנות המשפחות בטיול שלנו, למסע במזחלות השלג הרתומות לכלבי ההאסקי. המזחלות מחליקות על השלג הרך, נעות ימינה ושמאלה, מנווטות על ידי הכלבים המיומנים, וחותכות באיוושה דקה את האויר. מעט גדולות יותר הן מזחלות איילי הצפון, "המנוע" של אנשי הקוטב.

גם המבוגרים והמתקשים שבין המטיילים, לא עמדו בפיתוי שהציעו אופנועי השלג, ב"סאפרי" השלג המאתגר. כמו כוכבים לרגע במרדף מסרט ממקומות רחוקים, מצאנו עצמנו סוחטים את ידית הגז שבידנו על האגמים הקפואים, בינות לגזעי העצים המושלגים, חותכים בנתיב במעלה ודוהרים במורדות. מוגנים בתוך קסדה, מממשים את הפנטזיות ומגלים שהחוויה הזו היא מעבר לכל דמיון.

ואם חשבנו שראינו כבר הכל, התברר לנו שממש לא. מראה משטחי השלג של הים הקפוא, נשברים בעוצמה על ידי חרטום ה"סאמפו", שוברת הקרח התיירותית היחידה בעולם, מזעזעים את גוף האוניה ומתרוממים שבורים מתוך הים כמו לוע לוויתן ענק – הותירו אותנו נרגשים. ההרפתקנים שבין המטיילים, נאותו להזמנתה של ליזה, מצוות האוניה, לבשו את חליפות הציפה וקפצו אל תוך הבריכה שיצרה האוניה בים הקרח, לשכשך בהנאה במים הקפואים.  היתר כבר התכוננו לממש חלום נוסף – ביקור בטירת הקרח – "לומי-לינה".  מדי שנה, בסוף חודש דצמבר מתחילים אמני קרח מפינלנד ורחבי אירופה, בבנייתה של טירת הקרח. עמלים על עיצוב חדרי האירוח, בר המשקאות הענק, מושבים ושולחנות, פינות שעשועים וגם בית תפילה בו ניתן להתאחד לחיים משותפים בטכס נישואים. פסלי קרח מעצבים את האולמות וכל מראה העיניים שמסביב- בנוי מקרח נקי וזך.

על מנת לשלים את ההנאה, יצאנו לביקור בפארק הזואולוגי של רנואה. הפארק הזה מאפשר הצצה נדירה וחד פעמית לעולם בעלי החיים של הקוטב הצפוני, כמותו לא ניתן לראות בשום מקום אחר. שפני שלג, מינק אמיתי ( ולא במעילים על כתפי גברות הדורות...), עיטי קרח שלובן כנפיהם מסנוור עין בלתי מורגלת, תנשמות, זאבי שלג וחביבים מכולם, דובי הקוטב בסביבתם הטבעית. הפארק הזואולוגי הוקם על מנת לאפשר לנו היכרות עם בעלי החיים המיוחדים שמצליחים לשרוד את תנאי החיים הקשים במרחבי הקוטב, בסביבתם הטבעית המושלגת ואשר בלתי אפשרי לראותם אפילו בקוטב מפני הסוואתם המושלמת. בכל זאת חשנו מעט קרירות והיישר מהפארק החלטנו לקנח בביקור בחנות המפעל של 'פאזר' השוקולד הפינלנדי המשובח, וכך, כאשר קוביית השוקולד נמסה לאיטה בפה, ניסינו לשחזר את הפעילויות הרבות והמיוחדות כל כך שבהן עסקנו מאז הגענו לכאן, לפני חמישה ימים בסך הכל. הרגשנו שאנחנו זקוקים לזמן כדי לעכל אל המראות, התחושות, הריחות והתחושות שזימן לנו הקוטב הצפוני. ללא ספק, זו היתה החופשה של "הלייף".  Revital.tourguide@gmail.com