ישנם כמה רחובות בכמה ערים, בהם ניתנת הזכות לרוכבי האופניים לרכוב בשביל המסומן להם. אך כל מי שרוכב על אופניים לא בהכרח צריך להגיע מכיוון השביל לכיוונו השני בכדי ללכת לעבודה, לחבר או הביתה.
בכבישים רוכבי האופניים לרוב מפריעים לתנועת הרכבים, במדרכה הם מפריעים להולכי הרגל שמתלוננים על כך שרוכבי האופניים עוברים לידם ומאחוריהם ובלי כוונה גם פוגעים בהם.
הדרך היחידה היא שביל משלהם לאורך כל העיר למעשה, אבל בשביל הרעיון הזה צריך לפרק המון מדרכות ולסלול מחדש מסלולים שיכולים כמו שנעשה בחלקים ממדרכות תל אביב, לצמצם את הדרך, גם לנוסעי כלי הרכב וגם להולכי הרגל, רק בשביל רוכבי האופניים. גם את אזורי החנייה שביל זה די מסכן, הרי שעל שול המדרכה ניתן לראות את צבע החנייה ועד שלא מזהים את הצבע הנכון, זו בעיה, כיוון שאם זהו אזור לרכבים עם תו חנייה אזורי בלבד או אם האזור הוא אפור או כחול לבן אך לא ניתן לראות היכן הוא הופך לאדום לבן כאשר כבר לא ניתן לחנות באזור זה.
יותר ויותר אנשים מעדיפים לרכוב על אופניים בכדי להגיע ממקום למקום באזורים רחבי ידיים, שכן אין צורך בחנייה אפשר להגיע יותר מהר מבלי לחכות בפקקים ואין צורך להמתין בתחנות האוטובוסים זמן ממושך. הפעילות גם בריאה לגוף וגם חוסכת זמן ועצבים כל יום. אולם בישראל עדיין התרבות הזו חדשה לנו, שכן רק בקיבוצים השתמשו באופניים ככלי תחבורה לכל דבר, היום גם העירוניים רואים בזה את פרצת הדרך לעולם רגוע יותר, אבל ישראל צריכה להפנים עם זה וליצור לעצמה דפוס חדש. שבילים שיחצו את כל אורכה ורוחבה של העיר, בכדי שכל אזרחיה יחיו בשלום עם העובדה שיש שביל המיועד לאופניים שאינו מסכן את הרוכבים ואינו מפריע לנוסעים בכלי הרכב וההולכים על המדרכה.
כמו שמערכת הכבישים והרכבות צריכות להתחדש עקב ריבוי באוכלוסיה שאינה יכולה כל הזמן לעמוד בפקקי ענק שיוצרים זעם המתבטא בכביש, כאשר ניתן לנוע כמה מילימטרים, כך הארץ צריכה ליצור גם מערכת שבילים לאופניים, כדי להקל על העומס שנוצר פה, כשלמשפחה אחת יש 3 רכבים, לאב, לאם ולילדים. אם תוקם מערכת שבילים לאופנים שתחצה את כל העיר ואפילו תגיע בין עיר לעיר, כך משפחה שלמה לא תצטרך 3 רכבים, גם ככה יוקר הדלק, הזיהום, המס על הרכבים והעצבים אינם שווים את כל זה.ישראל צריכה שינוי.
