האם אנו סולחים זה לזה?
איך את מתייחסת לחברה שפגעה בך?
האם אתה סולח לאשתך על הדברים הקטנים שמרגיזים אותך כל יום?
והאם אתם סולחים לעצמכם על זוטות, או מלקים את עצמכם בשוטים בלתי נראים, וחיים בתחושת אשמה וביקורת עצמית?
יום כיפור בפתח, ובינתיים אנו מצויים בעיצומם של ימי הסליחות,
בהם אנו מבקשים מהאל לסלוח לנו על חטאינו ומתחרטים על עוונותינו,
כל זאת כדי לתקן את מעשינו להמשך.
התיקון חשוב, ועלינו להיות אנשים הוגנים וטובים,
אך יחד עם זאת, תחושה תמידית של אשמה עצמית, והאשמת אחרים אינה בריאה
ויוצרת סוג של "רעל" ביחסים ובקשר בינינו לבין עצמנו, וביננו לבין אחרים.
אחד המפתחות לחיים בריאים ומאוזנים הוא הסליחה, הן לעצמי והן לזולת.
מהי סליחה?
סליחה היא היכולת לשחרר את הפגיעה או הכאב שמישהו אחר (או אנו עצמנו) גרם לנו,
בין בכוונה ובין בשוגג.
ניתן לדמות את תהליך הסליחה לטיפוס למקום גבוה יותר,
והתבוננות רחבה וחומלת על המצב, התבוננות שמביאה לתחושת שלמות ואהבה.
סליחה- תהליך רגשי , שכלי והתנהגותי
תהליך הסליחה הינו תהליך פסיכולוגי וניתן לפרקו למרכיביו:
רגשית, להפחית את רגשות הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, הייאוש,
ולהגביר את רגשות החמלה, האהבה, הקבלה, ההשלמה.
שכלית, לבדוק מספר זויות ראיה למצב, לדמיין מה דמויות אחרות היו חושבות על המצב,
איך אחרים היו יכולים לפרש זאת, ולאמץ פרספקטיבה יותר רחבה.
לומר לעצמי- "אי אפשר לפגוע בתחושת השלמות שלי"
בדומה למילים של הפסיכולוג הנודע ויקטור פרנקל.
התנהגותית- לאמץ דפוסים של התמודדות במקום הימנעות או התקפה.
להחליט האם נכון עבורי להתקרב לדמות הפוגעת, או למצב הפוגע, או שעדיף להתרחק מהם.
בספרו "סליחה היא בחירה", (, 2001 forgiveness is a choice )
מראה אנרייט במחקר כיצד סליחה יכולה לצמצם דיכאון ובו זמנית להגביר ביטחון עצמי ותקווה לעבר העתיד של הסולח,
וכיצד הסליחה מועילה לסולח אף יותר מאשר לאדם שסולחים לו.
אנרייט ממשיך ומדגיש שסליחה אין משמעותה להסכים למעשה הפוגעני שחווינו או להתעללות מתמשכת ,
וגם אין משמעותה אפילו התפייסות עם התוקף,
אלא משמעותה היא להעניק לעצמנו מתנה על ידי התמודדות שתפסיק את הכאב ותעזור לנו "להרוויח" את חיינו מחדש.
כלומר, כשאני סולח למישהו שפגע בי, אין זה אומר שאני מסכים או מקבל את מעשיו,
אלא שאני מרפה מרגשות הכעס והפגיעות ומאמץ במקומם תחושת חופש ותקווה.
היהדות מצווה עלינו לבקש סליחה מאחרים, אחרת התפילות ואמירת הסליחות לא יועילו לנו,
אך היא מצווה עלינו גם למחול ולסלוח למי שבא אלינו לבקש את סליחתנו ולא להמשיך לנטור ולכעוס.
"לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס,
ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום וייטור." (משנה תורה לרמב"ם)
בסיפור אינדיאני, מתאר אב לבנו שני כלבים החיים בליבנו,
האחד כלב זועף , כועס, נוקם ונוטר ואילו האחר הינו כלב רגוע, שמח, מאוזן ושליו.
שואל הבן: איזה כלב גדול יותר? והאב משיב: הכלב שאתה מאכיל.
בסיפור זה יש חוכמה עמוקה.
אנו יכולים "להאכיל את עצמנו" מרורים, שנאה, טינה
למלא את ראשנו במחשבות כועסות המפרשות מצבים באופן שלילי.
כשאנו כועסים ולא סולחים, אנו מענישים את עצמנו במחשבות שליליות,
במצח מכווץ, בסבל ובבריאות לקויה כתוצאה ממערכת חיסונית שאינה במיטבה.
אנו עלולים לסבול מכאבי ראש, כאבי בטן, כאבי גב ועוד..
אולם אנו יכולים גם להזין את עצמנו במחשבות טובות, סלחניות,
להרחיב את זוויות המבט שלנו ולהתבונן בכל המצב מזוויות חדשות,
רחבות יותר, ולבודד את עצמנו ואת רגשותינו מהמצב.
מחקרים מראים שכשאנו משתחררים מתחושות הכעס וסולחים,
אנו שומרים על בריאותנו, מחזקים את המערכת החיסונית שלנו, ומביאים לריפוי עצמי.
8 צעדים לסליחה לעצמנו או לאחרים
1. הצעד הראשון הוא רצון פנימי ואמיתי לסלוח. זהו את הרצון הזה בתוככם.
2. קבלו את העבר. מה שהיה – היה. לא נוכל לשנות את העבר, אך נוכל להתבונן בו מזוית חדשה.
3. סלחו לעצמכם- אנו מכוונים חלק גדול מרגשות הכעס,
הכאב והפגיעה אל עצמנו על ידי ביקורת עצמית ואי אהבה עצמית ובכך מענישים את עצמנו.
4. זכרו ששנאה וכעס מרחיקים אותנו מהאושר ומהשלווה לכן התמקדו במחשבותיכם בתקווה וקבלה.
5. בידקו האם יש משהו שאתם מרוויחים מכך שאינכם סולחים- אולי כך אינכם צריכים לטפל במישהו שזקוק כעת לטיפולכם.
לדוגמא, אם את כועסת על חמותך, שלא הזמינה אותך, או לא פינקה אותך במתנות,
ייתכן שהכעס עליה כעת, ואי הסליחה, מאפשרים לך להתעלם ממנה ולא לטפל בה כשהיא מבוגרת וחלשה
כפי שאולי היה נכון יותר לעשות כיום.
6. בידקו כיצד תרצו לבטא את הסליחה, האם לפנות לאדם שפגע בכם, או לעבור תהליך עם עצמכם.
7. אמרו לעצמכם את המשפט "אני סולח/ת בכל ליבי ל..... על...."
8. התבוננו קדימה והתמקדו בחיובי.
דולי חותם-
יועצת לניהול רגשות ותקשורת בינאישית, פסיכולוגית ארגונית, מאמנת אישית לחיים,
מנהלת התוכנית לאימון בגישת מדעי ההתנהגות באוניברסיטת תל אביב.
