המחיר נמוך מדי? על פסילות ערך בידי רשות המכס 

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

מחלוקות רבות של יבואנים עם רשות המכס עוסקות בשאלת מחיר העסקה ביבוא, שעליו יש לחשב את המיסים. מחלוקות אלה מתעוררות, ביתר שאת, כשמדובר בטובין עתירי מס, כמו סיגריות, אלכוהול, בשמים, כלי רכב או חלקי חילוף לרכב, וכו'.  ברשימה זו נתייחס למספר עניינים שהתחדדו בעקבות פסיקה שניתנה לאחרונה.

מהו ערך טובין לצרכי מכס?

אף שבמדינת ישראל קיימות שיטות שונות להטלת מסי יבוא על טובין, לעיתים כמס קצוב לפי משקל או יחידת מידה, עדיין, רוב מיסי היבוא מוטלים באחוזים מהערך, ולכן, שאלת מחיר הטובין לצורך חישוב המיסים שבה ומתעוררת. ברור, כי מכס בשיעור 8% על בשמים שערכם במכולה 50, 000 דולר, אינם שווי ערך למכס דומה על מכולה בשווי 100, 000 דולר.

כאשר המכס קובע את שווי הטובין לצורך חישוב המיסים, דרך המלך היא לקבוע זאת על פי המחיר ששולם בפועל ליצואן הזר על ידי היבואן הישראלי, בתוספת הוצאות אשר נקבעו בחוק, כדוגמת הובלה וביטוח.

פסילת הערך על ידי רשות המכס

ישנם מקרים בהן עולה חשד בקרב רשויות המכס, כי המחיר עליו הצהיר היבואן הינו מחיר בדוי, כאשר לרוב המדובר במחיר אשר הינו נמוך משמעותית ממחירם האמיתי של הטובין. הנמכת מחירים שכזאת עשויה להביא עבור היבואן לחיסכון משמעותי בתשלום מיסי יבוא, והיא כמובן מהווה עבירה פלילית.

כאשר מתעורר אצל המכס חשד כזה להנמכת מחירים, רשאי המכס, בתנאים מסוימים ולקבוע את המחיר האמיתי, לשיטתו, שעליו יחושבו המיסים. אחת הדרכים העיקריות לפעולת המכס היא באמצעות השוואת מחירם של הטובין המיובאים למחירם של טובין זהים או דומים, ואפשרות אחרת היא לבסס את המחיר על פי המחיר האמיתי ששולם עבור הטובין אם בידי המכס ראיות לכך.

כאשר היבואן והמכס מתגוששים בבית המשפט בשאלת הערך שהוצהר, נטל ההוכחה הראשוני מוטל על היבואן ולא על המכס, מתוך ההנחה כי ליבואן יש את המידע והכלים הטובין ביותר להוכיח את המחיר ששילם. לעיתים, תובענות בנושא זה נדחות, בין אם היבואן לא מצליח לעמוד כלל בנטל הראשוני, להוכחת אמיתות המחיר שהוצהר, ובין אם המכס מגיע מצויד בראיות חזקות המטילות ספק ברור במחיר שהוצהר על ידי היבואן.

הנמכת מחירים בראי הפסיקה:

פסק הדין בעניין אריאל פרפיום:

לאחרונה, ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בחיפה, כאשר יבואן נחשד שהנמיך מחירים של בשמים מיובאים. במקרה זה, חברת אריאל פרפיום נדרשה לשלם גרעון של כ-1.9 מיליון ש"ח, בגין חשד להנמכת מחירים ביבוא ומתן הצהרות כוזבות. המכס טען כי תפס חשבוניות שלא הוגשו לו במהלך השחרור, בהן ננקב מחיר גבוה יותר מזה שהוצהר במהלך שחרור הסחורות. היבואן טען כי מדובר בחשבוניות ששימשו למו"מ מול הספק הזר ולא בחשבוניות הסופיות. בנוסף, טען היבואן כי רכש בשמים מארה"ב בשיטת הסטוק, דבר המצדיק את מחירם הזול. המכס טען עוד כי יש לפסול את המחיר שהוצהר בשל יחסים מיוחדים בין היבואן לספק.

בית המשפט קבע כי היבואן כשל מלהוכיח שהיחסים המיוחדים בינו לבין הספק לא השפיעו על המחיר, וזוהי הצדקה לפסול את המחיר שהוצהר. כמו כן, קבע בית המשפט שבידי המכס היו די ראיות לפסילת המחיר שהוצהר, ודחה את התביעה ([ה"פ (שלום חיפה) 10615-11-08 אריאל פרפיום בע"מ ואח' נ' רשות המכס. השופטת יפעת מישורי, פסק-דין מיום 8.7.12. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]).

לדעתנו, במקרה זה של אריאל פרפיום, הצטיידה רשות המכס בראיות מספקות כדי להוכיח את פסילת המחיר, ולכן נדחתה תביעת החברה.

אך חשוב לציין, כי גם במקרים בהם רשות המכס אינה מגיעה כה מוכנה, עדיין ליבואן לא יהיו  חיים קלים, משום שעל פי פקודת המכס, כאמור, נטל ההוכחה להוכיח את אמיתות המחיר, מוטל עליו.

לכן, כאשר היבואן מספק הסברים וראיות התומכות במחיר שהוצהר על ידו, כמו למשל הסכם עם הספק, או עדות של הספק עצמו, עובר הכדור למגרשה של רשות המכס, והיבואן עומד במצב כזה בנטל ההוכחה המוטל עליו.  מנגד, אם היבואן עומד על כך שהמחיר שהוצהר על ידו הוא אמיתי, ללא הצגת אסמכתאות נוספות מלבד עדותו והחשבונית שהוצגה בעת היבוא, לא יוכל היבואן להעביר את הכדור למגרשה של רשות המכס, וככל הנראה במצב כזה תביעתו תידחה.

לפיכך, כאשר יבואן אשר מקבל הנחה מן הספק או מחיר שהוא סבור שיעלה את חשד רשות המכס, טוב יעשה אם יצטייד מבעוד מועד במסמכים בכתב אשר מוכיחים את אמיתות המחיר.

פסקי הדין בעניין מרקיורי ובעניין אלפלאח

מקרה זה אינו המקרה הראשון או היחיד בו נדחתה תביעה של יבואן כנגד המכס בגין הנמכת מחירים.

דוגמא נוספת הינו תיק אשר נידון לפני מספר שנים בבית המשפט המחוזי  בחיפה, הנוגעת להנמכת מחירים של משקאות אלכוהוליים (ת.א. (מחוזי חיפה) 1189-07 מרקיורי מ.ג. סחר והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל). במקרה זה העלתה חקירה משותפת אותה ניהלו רשויות המכס בישראל ובאוקראינה, כי מחיר הטובין עליו הצהיר היצואן באוקראינה היה גבוה ממחיר היבוא עליו הצהיר היבואן בישראל. אי לכך, פסלו רשויות המכס בישראל את מחיר הטובין  כפי שהצהיר עליו היבואן בישראל והתאימו אותו למחיר הטובין עליו הצהיר היצואן באוקראינה. גם במקרה זה הגיעו רשויות המכס לבית המשפט מצוידות בראיות חזקות ביותר ולכן תביעתו של היבואן נדחתה.

מקרה נוסף בו נפסל מחיר היבוא עליו הוצהר על ידי היבואן וזאת עקב פערים בין מחירי היבוא לישראל והיצוא מספרד, עלה בעניין יבוא מרצפות מספרד (ת.א. (שלום ת"א) 31946-05 אלפלאח ללבלאט ולאדואת אלצחייה נ' מדינת ישראל). גם שם, לא הצליח היבואן לספק הסבר טוב לפער מחירים זה, ותביעתו נדחתה.