הנאמנות העיוורת של ראש הממשלה ושאר שרי ישראל - הנאמנות אולי עיוורת אך היא אינה חירשת! 

בהתאם להוראות ועדת אשר, אשר קבעה כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, נקבע כי נושאי משרה אלו יעבירו את ההשקעות אותם הם מחזיקים (ניירות ערך וכספים) לידי נאמנות עיוורת וזאת בתוך 60 יום ממועד תחילת כהונתו. הנאמנות תבוצע על ידי חברת נאמנות ציבורית ובלתי תלויה, אשר תחזיק ותנהל אותם בדרך של "נאמנות עיוורת". בהתאם לכללים אלו של ועדת אשר, השר ובני משפחתו לא יתנו לחברת הנאמנות כל הוראות באילו ניירות ערך להחזיק ואילו ניירות ערך למכור או לרכוש, למעט הנחיה חד פעמית, קודם לתחילת מתן השירות, בדבר סוגי ההשקעה שיכללו בתיק ובדבר השיעור המרבי של כל סוג ביחס לשווי התיק, או הנחיה כי אלה ייקבעו לפי שיקול דעתה של חברת הנאמנות.

חברת הנאמנות לא תמסור לשר ולבני משפחתו, כל עוד מכהן השר בתפקידו, כל מידע על העסקאות שנעשו בניירות הערך; המידע היחיד שיימסר יהיה שווי כלל ניירות הערך, הרווחים שמומשו, והמס ששולם בשל רווחים אלה. שטר הנאמנות בין השר לבין חברת הנאמנות יובא לאישור היועץ המשפטי לממשלה.

כפי שציינו במספר מקרים, הנאמנות אולי עיוורת אך וודאי אינה חירשת והיכולת של הנאמן להיות מושפע מרצונו של אותו נושא משרה "יוצר הנאמנות" הינה קיימת וממשיכה להתקיים – גם אם לא באמצעות הוראות ישירות. יתירה מכך, השר או נושא המשרה, יודע מה היה מצב תיק ההשקעות שלו כאשר העביר אותו לידי אותה חברת נאמנות והיכן הוא היה מושקע באותה העת.

החלטות השר במסגרת משרדו הינן בעלות השפעה ממשית על שוק ההון (אג"ח ומניות) בישראל, כמו כן מתוקף תפקידו הוא חשוף פעמים רבות למידע מיוחד בנוגע למצב של מדינות ו/או חברות בינלאומיות וישראליות לצד יכולתו להשפיע בדרכים כאלו ו/או אחרות.

לטעמנו הביקורת שהוטחה במר בנימין נתניהו אינה במקומה והדמיון למעשה של דן חלוץ כלל אינו קיים. יחד עם זאת עניין זה העלה את בעיית ה- "נאמנות העיוורת", הסדר משפטי שלטעמנו כלל אינו יעיל ועבר מן העולם לשרים ונושאי המשרה יכולת להשפיע בעקיפין על השקעתם ומכאן שעניין זה פגום.

לטעמנו, מומלץ כי השר ו/או כל נושא משרה בכיר במשק הישראלי שהינו עובד ציבור, כלל לא יהיה מושקע בשוק ההון הישראלי. לכל היותר, ניתן להצמיד את ביצועי תיק שוק ההון של אותו נושא משרה לביצועיה הכלכליים של המדינה (לדוגמא: אולי באמצעות אג"ח מדינה).

כך ניתן יהיה ליצור מעין זהות אינטרסים בין אותו עובר מדינה בכיר, לגוף הכלכלי בו הוא עובד ("המדינה"). זאת באופן דומה להקצאת אופציות לעובדים בכדי לתמרץ אותם לעבוד באופן שיעלה את ערכה הכלכלי של הבחירה בה הם עובדים.

עוד בעניין זה הקשיבו לראיון עם עו"ד ליבוביץ בתוכנית "מה בוער" אצל רזי ברקאי מתאריך ה-28.08.2012 החל מן הדקה ה-50 וחמישים שניות - מצורף קישור (לינק):

http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=56757

וכן בעיתון גלובס מאותו תאריך - מצורף קישור (לינק):

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000780197#FromSearchPage