אופטימיות ופסימיות - הילכו שניים יחד? 

לעיתים כאשר אנו הולכים ברחוב, שקועים במחשבות, נראים מוטרדים ממטלות היום והחיים, עובר אורח אקראי קורא לעברך "תן חיוך החיים יפים..." וקוטע את המחשבות. התגובה עשויה להיות חיוך חביב או מבט זועף "מי הוא שיגיד לי מה להרגיש...". האדם הפאסימי נתון באופן קבוע ללחץ עצום, הן מצד עצמו ובעיקר מצד הסביבה, להמיר את החשיבה השלילית בחשיבה חיובית. דבר המביא לתחושת בידוד בה איננו יכול לבטא את דאגנותו משום שהוא מהווה "איום" על חסידי האופטימיות והחשיבה החיובית.

בשנים האחרונות נראה כאילו כולנו נדרשנו  לחשיבה חיובית ולאופטימיות,על ידי מומחים מתחומים שונים. רופאים הודיעו שאופטימיות משפרת את הבריאות ועוזרת לנו לשמור על אורח חיים בריא וחיים ארוכים יותר. מומחים מתחום העבודה הצהירו שעובדים אופטימיים מצליחים יותר ומטפסים בסולם הקריירה במהירות רבה יותר ובמקרה של פיטורין, מוצאים עבודה מהר יותר מאנשים פסימיים. חוקרים מתחום ה"פסיכולוגיה החיובית" מציגים מחקרים ומסקנות שאנשים אופטימיים מאושרים יותר ויש להם יותר חברים. לסכום, נראה כי האופטימיסטים זוכים לאהדה רבה ואילו הפסימיסטים נועדו לחיים בריאים פחות, קודרים, עצובים והישגיהם פחותים.

אך במבט מורכב יותר, נמצא במחקרים כי אנשים יכולים להיות אופטימיים ופסימיים בו זמנית. אדם מסוגל לחשוב אופטימית ו/או פסימית באותה שעה?הכל בהתאם לצורך ולמצב הרגשי. כמו כן נמצא כי שימוש ממוקד באופטימיות ושמוש ממוקד בפסימיות?יעילים יותר משמוש תמידי רק באופטימיות או רק בפסימיות.אופטימיות ופסימיות הינן שתי תכונות אופי עצמאיות. חוקרים המשיגו נטיה לאופטימיות או פסימיות באופנים שונים, לדוגמא: סגנון התייחסות לאירועים, תפיסת האדם את העתיד לקרות, נטיות רגשיות בלתי תלויות המשתקפות בהעדפות חיוביות או שליליות של תפיסת העולם בהווה ו/או בעתיד. 

משך שנים חוקרים טענו שאופטימיות הינה תכונה מולדת. כיום, נמצאו כלים למדידת מידת אופטימיות ו/או פסימיות ומצאו שיש באנשים גם וגם.העולם המערבי מכתיב את דוקטרינת החשיבה החיובית, בעוד החשיבה הפסימיסטית זוכה לביקורת. הדברים אינם חד משמעיים, מכאן שלא ניתן לומר שאופטימיות היא "טובה" ופסימיות "רעה", לשתי תכונות אלה יש תפקידים וערך.המסקנה במחקרים כי לעוצמת הנטייה הרגשית השפעה מרכזית על תפקוד האדם, איזון בעוצמת הנטיות לאופטימיות ופסימיות מוביל לתפקוד טוב בכל מישורי החיים. "איזון" הוא המונח המרכזי בכל הנוגע לנטיות רגשיות בכלל ולאופטימיות ופסימיות בפרט. 

העולם העכשווי הוא בלתי צפוי, לא בטוח ומייצר חדשות לבקרים תרחישים המשפיעים על העולם הרגשי והמציאותי, העולם נצבע בצבעים בהירים של תקווה ו/או כהים של חרדה ופחד. לכן, יש לשמור ככל הניתן על ניטראליות מציאותית, לא להיות אופטימיים או פסימיים,אלא לבדוק מצבים באמצעות הרגש ובאמצעות הסתכלות מציאותית.לרגשות השפעה על החוויה ולחוויה השפעה על הרגשות.

הן האופטימיות והן הפסימיות יכולים לפעול כמניעים רבי עוצמה,אם אדם הוא ריאליסטי (מציאותי) הוא יימנע ולא ייעז לקחת סיכון כלשהו בתחומים כמו עבודה, חתונה, רכישת דירה ועוד.  לעומת זאת, אופטימיות עשויה לעודד את האדם להעז ולהסתכן משום שהאדם יאמין שהדברים ייסתדרו בדיוק כפי שהוא רוצה, התחזית תהפוך למציאות. פסימיות, לעומתה,תגייס לפעולה מהירה: תחושת אסון בפתח גורמת לעשיה. ה

מרכיב הרגשי של אופטימיות ופסימיות הוא שעושה אותם רבי השפעה. אופטימיות ופסימיות באות עם רגשות נילווים והם אלה המניעים לפעולה ביתר שאת מכל תחזית הגיונית אחרת.

הרגשות המגיעים יחד עם האופטימיות והפסימיות משרתים פונקציה נוספת: אופטימיות לדוגמא היא הגנה מפני חרדה, היא ממלאת אותנו בתחושה של שליטה ושל יכולת לעצב את המציאות וההתרחשות, לשלוט בה מבלי להכנס למצב של דאגה וקיבעון. אופטימיות היא "גלגל הצלה" במצבים בהם החיים משתבשים ומציפים אותנו תחושת חוסר אונים, העדר תקווה ויאוש. במצבים אלה, האופטימיות היא כמו רפסודה המביאה אותנו לחוף מבטחים. הנחות חיוביות לגבי העתיד עשויות לאפשר לנו לעמוד בסיטואציות מלחיצות ובלתי נסבלות.

למרות שפסימיות נראית לנו כ"בחירה" מוזרה, יש לה תפקיד משמעותי השומר על האדם מפני אכזבה, שברון לב וכדומה, כאשר הדברים אינם מסתדרים. פסימיות הוא סוג של מנגנון הגנה הקרוי "פסימיזם הגנתי" המדרבן את האדם לנקוט פעולה כדי למנוע מצבים פוטנציאליים של "אסון". אנשים המאופיינים בפסימיות הגנתית נוטים להיות דינמיים ומצליחים, הם משתמשים באסטרטגיה זו כדי להניע את עצמם לעשות את המוטל עליהם בדרך הטובה ביותר שהם יכולים ומסוגלים, יכינו תוכניות חלופיות למצבים משתנים. הם לא סומכים ש"יהיה בסדר" אלא נוקטים פעולות כדי להימנע מכאב האובדן. בנגוד לאדם דכאוני המרגיש חסר אונים, פאסיביות, שאין בידו ובכוחו לעשות אשר דבר שיתרום לשינוי.

בזוגיות וביחסים בינאישיים אנשים אופטימיים או בעלי תחושת אשליה חיובית,בדרך כלל, מעניקים תחושה נעימה, בטוחה וטובה.  אבל, לעיתים הם אינם מקשיבים, מכחישים, לא מעבדים ו/או משתמשים בחלק ממשוב אותו מקבלים. בטווח הקצר ראייה זו יוצרת אשליה של שקט והרמוניה אך בטווח הארוך היא מעמידה את האדם בפני מצב בו הוא עלול להתאכזב ולהיכשל בקשריו. נראה כי אנשים עם נטיה לאופטימיות וראיה חיובית תמידית, נהנים מרווחה רגשית, יחסית, הבאה על חשבון התפקוד הבינאישי ("יהיה בסדר, הכל יסתדר"), הם מתקשים לקבל ביקורת שלא נח להם עימה וכתוצאה מכך, יש להם קושי לתקן ולשפר.

לעומתם אנשים הנוטים לפסימיות, יהיה מאתגר יותר להיות בחברתם משום שהם חיים בעולם בו הכל עומד להתפרק,אך הם יסתגלו למצבים משתנים במהירות גדולה יותר, יערכו שינויים בהתאם למשוב שקיבלו. אנשים עם נטיה לפסימיות יקשיבו טוב יותר למשובים ויפעלו לתיקון המצב בקלות רבה יותר, משום שהם חוששים מההשלכות ורואים בעיני רוחם את הגרוע מכל.

לסכום, לעוצמת הרגשות השפעה מרכזית על התפקוד האדם במרחבי חייו השונים ?זוגיות, משפחה, חברה, עבודה וכו'. מטרה חשובה היא למצוא איזון ודרך יעילה כדי להניע אותנו להגיע למקום אליו אנו רוצים ללכת. שניהם, גם אופטימיות ופסימיות יכולים לעזור לנו להגיע לשם. המפתח לשמוש באסטרטגיות של אופטימיזם או פסימיזם הואהתאמת התגובה הרגשית למצב נתון.

כאשר פונים לטיפול, מטרת הטיפול היא לא להפוך אדם פסימי לאופטימי, אלא לראות את היתרון בפסימיזם על ידי הבנה ותרגום של החשיבה השלילית לפעולות שיתרמו לעשייה שתצמצם את דאגנות הייתר. לגייס את החשיבה השלילית לעשייה מרגיעה ומציאותית.