המצאת הדפוס, במאה החמש עשרה, חוללה מהפכה של ממש בעולם. מוצר לוואי של הדפוס הוא העיתון, הבסיס של עולם התקשורת המוכר לנו כיום. העיתונים, דרך המערכות, הבעלים והעיתונאים, יצרו עולם חדש, שונה, מהעולם שהיה קודם להופעת העיתונות הרחבה. מהפכת הדפוס נטלה במידה מסויימת את הסמכות. בראש ובראשונה מידי הכנסייה הנוצרית על ידי לותר ותנועת המחאה הגדולה ביותר שידע העולם מעודו – הפרוטסטנטים (המוחים בעברית). נטילת סמכות זאת מהאחד ואי העברתו לאחר, אלא השארת הסמכות בידי הכלל יצרה חלל שלתוכו נכנסה בסופו של דבר התקשורת. למילה הכתובה יש מעמד, היא מעבירה מסר של אמינות (במשך השנים חל כרסום רב במעמדה של המילה הכתובה) ולכן הכתוב בעיתון נתפס כנכון, כאמת. מעמד זה נגרר מהעיתונות הכתובה לרדיו – העיתונות המשודרת, ולטלוויזיה – העיתונות המצולמת.
כנגד הטלוויזיה, השלב המתקדם באבולוציה של כלי התקשורת, יצאו רבים. ניל פוסטמן למשל טען כי הטלוויזיה הפכה את הכול לבידור. גם החדשות הרציניות ביותר צריכות רייטינג ולכן הם יוגשו על ידי מנחים שנראים טוב – עוברים יפה את המסך. בצורה קלילה יחסית – פניה למכנה המשותף הנמוך. ולעיתים מלווים החדשות בפרשנות – גם הפרשן יהיה כזה שעובר את המסך, ברור, ופונה להמון. הרייטינג הוא המלך לדעת פוסטמן ואחרים ולכן צריך לעשות הכול על מנת לזכות בו. והדרך שהוכיחה את עצמה היא דרך הבידור. בין עם צודק פוסטמן בהנחתו כי הטלוויזיה הופכת הכול לבידור ויוצרת אידיאולוגיה הגובלת בטיפשות ובין אם לא הרי שאין ספק כי התקשורת האלקטרונית ביצעה הסבה מתרבות שבמרכזה המילה הכתובה לתרבות שבמרכזה הדימוי.
הטלוויזיה כטלוויזיה איננה אשמה בכלום. יש להבדיל בין המנגנון הפיזי לבין מה השימוש שנעשה בו. השעון לא ביצע את המהפכה התעשייתית. השעון המכאני המוכר לנו נוצר על ידי נזירים על מנת לקבוע זמנים לתפילות ובסופו, על ידי שימוש שעשו בו אנשים הגיע רחוק יותר אפילו מהמהפכה התעשייתית שלא יכלה להתקיים ללא השעון, ללא השעון לא הייתה בידי האדם טכנולוגיה שיכולה ליצור פצצות אטום. וזו כנראה, בוודאי לא הייתה כוונת הנזירים, במנזר איטלקי במאה הארבע-עשר. (או שאולי כן, מי יודע ?) וכך גם לגבי הטלוויזיה – אם אכן המדיום הוא המסר, אז בגלל שהמדיום הוא שטוח (ויש תחרות בין יצרני המכשירים "למי יש שטוח יותר") אז כך הוא גם המסר – שטוח. יתרה מכך, המדיה הבידורית שקדמה לטלוויזיה (וחיה טוב לצידה) שכוללת סרטים, תקליטים ספרים והצגות מטפלת בנושא אחד בכל פעם הטלוויזיה היא קניון שמכיל את הכול ולכן היא מזוהה טוב כל כך עם הבידור כדרך להצגת הדברים.
אבל הדברים אינם כה פשוטים, מאחורי כל ביצוע ישנה הכוונה. למי הייתה וישנה כוונה לעשות ולהראות את הכול כבידור, למי ישנה הכוונה לרדד את המחשבה, להוביל מיליוני אנשים לצפייה פסיבית בהתרחשויות שונות ויותר מכך, להגיע לשליטה במחשבה ובשכל הישר של בני האדם - התשובה כמובן כתובה באותיות ענק על גבי כל ההיסטוריה האנושית – העולם מאז ומעולם היה מחולק לשולטים ונשלטים וכל מה שהשתנה לאורך ההיסטוריה, מעבר לשינוי במבנה הקבוצות, זו טכניקת השליטה. מבחינה זו הטלוויזיה המשיכה ישירות את הרדיו – היטלר ניצל את הרדיו ככלי תעמולה רוזוולט וצ'רצ'יל ככלי להרגעה, בכל מקרה, שימשה המדיה ככלי עיקרי להעברת המסר, לטיפוח המחשבה הרצויה לשולטים במדיה – קבוצת הכוח, ויכולה זו להיות הקבוצה השלטת פוליטית, השלטת כלכלית או חברתית וכמובן כל שילוב שלהן.
בשנים האחרונות קמה לטלוויזיה מתחרה רצינית – רשת האינטרנט, רשת זו שונה במהותה מכל צורות התקשורת שקדמו לה ואולי איננה ההתפתחות האבולציונית הישירה של הטלווזיה.
הרשת העולמית הרחבה – האינטרנט, היא כרגע שיא ההתפתחות ונמצאת בחזית. השילוב הוביל את תחום התקשורת לקפיצת מדרגה שלתוצאותיה השלכות רבות. זמינות האדם הפרטי גדלה, אין זה בהכרח שנוי לטובה. יש בה מין הפגיעה בפרטיות. החברה לומדת לכבד ולהגן על פרטיות האזרח לא תמיד בהצלחה ונאלצת לחוקק חוקים לצורך הגנה זו. מעבר מתקשורת חד סטרית לדו או רב סטרית. הרשת, בניגוד לטלוויזיה לרדיו ולעיתון, היא דו כיוונית. ומעבר לכך כל גולש הוא צרכן ויצרן בו זמנית של מידע. נוצרת מציאות של נפילת גבולות, והתקשורת מתרחבת לרמות של גלובליות. טשטוש הגבולות שבין העמים הולך ומתרחב. הטשטוש הוא גם תרבותי – תרבות ה MTV ושליטת השפה האנגלית ברשת הן דוגמאות טובות. נוצר פער טכנולוגי בין מדינות מפותחות המנצלות את הטכנולוגיות, לבין המדינות הנשארות מאחור. הפער נוצר ברמה הלאומית כמו גם ברמה האישית חברתית.
להתפתחות התקשורת בעולם יש יותר מאשר התפתחות טכנולוגית, להתפתחותה יש משמעויות מרחיקות לכת בחשיבה ובמציאות הפוליטית, חברתית ומדינית.
החיבור בין אנשים, מחשבים ומכונות לרשת יוצר את "חברת הרשת", בה כמעט כל אחד יכול לקלוט מידע ולספק מידע. הרשת פועלת ב"סייבר-ספייס", החלל הווירטואלי הנטול גבולות גיאוגרפיים לכאורה. יש עדיין למדינות יכולת שליטה טכנולוגית ותוכנית על הרשת. יכולות שמדינה כמו סין עושה בה שימוש רב. אבל למשתמשים יש שליטה גבוהה הרבה יותר מהעבר על צריכה ויצירה של מידע. השכלול הבלתי פוסק של אמצעי התקשורת נעשה גם לצורך היכולת להגיע בזמן קצר יותר למספר צרכנים גדול יותר הרשת שמחסלת כמעט לחלוטין בהקשר זה את מושגי המרחב והזמן היא כנראה שיא השכלול האפשרי מבחינה זו.
רשת האינטרנט, בניגוד להתפתחות האבולוציונית הברורה של כלי התקשורת עד לאינטרנט שונה מהותית. ראשית, היא מכילה את כל כלי התקשורת המודרנית : העיתון, הטלפון הרדיו והטלוויזיה גם יחד. אולם יותר מכך – היא בעלת מספר מאפיינים ייחודיים - הרשת היא בראש ובראשונה חופשית – האינטרנט שייך לכולם ולכן אינו שייך לאיש. והרשת היא אינטראקטיבית (הידודית בעברית) בניגוד לכלי התקשורת המסורתיים, הרשת מאפשרת תנועה דו סטרית של מידע ודעות, ולא רק.
החופש והידודיות הם שני המאפיינים האמורים להגן על הרשת מפני השתלטות "גורמים עויינים" ולמנוע את הפיכתה לעוד כלי משופר "לתקשורת המונים" שעיקר מטרתו בעצם שליטה על ההמון דרך תקשורת מכוונת להשגת המטרות של השולטים המדיה. המבנה הפיזי של הרשת, בדומה למוח האנושי, היא רשת אוטונומית של צמתים, שלכל אחד יכולת עצמאית לשלוח את המידע למטרתו בכל דרך שיבחר. הרשת היא בעצם "אנרכיה תפקודית" ולמרות שלכאורה זה נשמע כפרדוקס הרי שגם השפה היא אנרכיה תפקודית – השפה חייה וקיימת ושורדת ומשתנה ללא יד מכוונת אלא בעצם היותה קיימת. יש כמובן מוסדות כגון האקדמיה ללשון העברית, יש מי שטורח לחדש שפה – אליעזר בן-יהודה במקרה של העברית. אולם בסופו של יום, השפה חיה ללא יד אחת מכוונת ומהווה אף היא אנרכיה תפקודית. הרשת, בהיותה שכזאת, איננה נתונה (עדיין) בידיו של איש ולכן היא חופשייה מהכבלים (כמה מטפורי) של אמצעי התקשורת הקיימים.
רמז לכוחה של אינטרנט מצוי כבר בעצם התפתחותה, מי המציא את האינטרנט - לכלי התקשורת שקדמו לאינטרנט היו ממציאים ברורים – החל מיואן גוטנברג, אבי הדפוס ודרך הממצאים של המאות האחרונות : מורס – הטלגרף, בל – הטלפון, מרקוני – הרדיו, לומייר – הקולנוע, זוורקין ופרנסוורת – הטלוויזיה. וכן, אולי האיש בעל התרומה הגדולה ביותר להתפתחות כל התקשורת – אדיסון. תומס אדיסון המציא את הפטפון, אבל קודם לכן הוא גילה את החשמל, שאפשר גם את קיום הטלגרף והטלפון ואת נורת החשמל שאפשרה את ניצול שעות החשכה לקריאה והגבירה עקב כך את צריכת הספרים והעיתונים ובסופו של דבר תרמה תרומה ענקית להתפתחות "תרבות הפנאי" שאותה הפכה הטלוויזיה, בעיקר בארה"ב, לתרבות הצפייה והבהייה. אבל האינטרנט לא הומצא בידי איש אחד או קבוצה. הוא התפתח מרשת צבאית לעיתות חרום, דרך רשת פנים אוניברסיטאית לדואר ועד למה שהוא כיום בזכות מספר רב של אנשים שתרמו מרצונם, זמנם ויכולתם על ידי יצירת פרוטוקולי תקשורת, שפות פיתוח, דפדפנים ועוד, הרוב ללא רישום זכויות יוצרים. חלק גדול כקוד פתוח שמאפשר כתיבה ושינוי על ידי אחרים והכול יחד במין מודל אבולוציוני שקובע שהמתאים שורד, ללא יד מכוונת ומפקחת.
פיתוח האינטרנט פתוח לכולם, אם בעבר הייתה מגמה של התאגדות לשם יצירת כוח כלכלי ומחסומים הרי שאין זה כך באינטרנט. הדוגמא הטובה ביותר היא התאגדות בעלי הדפוס באנגליה של סוף המאה השמונה עשרה שיצרה מחסום על ידי מתן רישיונות ל"זכות להעתיק" ((copyright – ויצרה בכך אולי את המחסום הגדול שקם אי פעם בעולם מפני חופש היצירה, מחסום שאותו מצליח האינטרנט לפרק בהצלחה חלקית. באינטרנט כמעט ואין עניין של זכויות יוצרים. ישנו ניסיון להתערב ולמנוע הפצת חינם על גבי האינטרנט של תכנים אבל הניסיון נידון לכישלון. אין זה מקרה כי חברות המוסיקה יצאו ראשונות נגד "החופש להעתיק" שהרי הם-הם אלו שגילו את הדרך "לחלוב" את הצרכנים פעם אחר פעם ולמכור להם את אותו מוצר בעטיפה שונה (הח"מ מחזיק תקליטים, קלטות ודיסקים – של אותם זמרות וזמרים, להקות והרכבים – מכרו לי את אותו מוצר שלוש פעמים בעטיפות טכנולוגיות שונות ואני בטוח שאני לא לבד). האינטרנט מאפשר הפצה מהירה, לכל העולם, של כל מדיה דיגיטאלית קיימת בעלויות אפסיות והחשוב מכל, ללא פערי תיווך, פערי התיווך שנכנסו לכיסם של קבוצות הכוח – התאגידים הגדולים, בעלי הקניונים.
ובכל זאת, יש לפחות אדם אחד שבולט בתוך קהילת מפתחי האינטרנט, זהו טים ברנרס-לי, מפתח ה HTTP אותו פרוטוקול שמאפשר גישה לכל אתר. וראוי להזכירו גם בהקשר נוסף. טים ברנרס-לי אמר "האינטרנט מציג מידע אבל אינו מבין ידע". המידע אינו תלוי בהקשר ואילו הבנת ידע תלויה בהקשר ובכוונת המשתמש. אם נמשיך קו מחשבה זה, הנכון לדעתי, נקבל כי על מנת להבין ידע יש לתייג אותו, ליצור תגים בדומה לפעולה שעושה המוח האנושי. התגים הם שפה בינלאומית מובנת ובסופו של דבר כדברי אשר עידן "התגים יחליפו מותגים". המותג הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של תקשורת ההמונים. התג הוא הגורם המאחד והמקשר ובעצם היוצר את קהילות האינטרנט.
מהמצאת הגלגל ועד למטוס של אחים רייט עברו כשבעת אלפי שנים. מהמטוס ועד לאדם שהלך על הירח עברו פחות משבעים שנה. אנו נמצאים על עקומת קידמה שאיש אינו יכול לחזות את כיוונה ואת נקודות הפיתול שלה. באינטרנט, שהתפתח באיטיות יחסית החל משנת 1994 רואים נקודת פריצה ענקית במספר המשתמשים בספטמבר 2001.
נפילת מגדלי התאומים בארצות הברית, מספר ההרוגים הגדול יחסית, והרעש התקשורתי במדיה הרגילה, הטלוויזיה, הפנה המוני גולשים, מיליונים, לרשת. האינטרנט הוצף במיליוני פניות לאתרי חדשות אבל לא רק. מאותו יום, האחד עשר בספטמבר, האינטרנט שינה את פניו והפך להיות לבלוגספרה שהיא חלק ממנו כיום. האינטרנט הפך ביום אחד להיות הבמה העיקרית לרגשות, לתסכולים ולפחדים של מיליוני אנשים. בלי צנזורה, בלי הכתבה מראש של מה מותר ומה אסור, בלי לחשוב איך זה ניראה – איזה רייטינג יש לזה. אלא מחשבות טהורות (ופחות טהורות) של מיליוני אנשים מאוחדים תחת המטריה של האסון שפקד את ארה"ב (מימדי האסון כמובן נופחו מעבר לכל פרופורציה על ידי אמצעי התקשורת. קריסת הבניינים הוציאה לחופש הרבה יוזמות נגד חירות האזרח, וכלי התקשורת שוב, שרתו בעיקר את מי שישלוט בהם (ולא את ההמון שהמשתמש בהם) האינטרנט הפך ליומן אישי ששוב איננו אישי במובן המקובל. אבל, יצר קהילה ענקית של שותפים למחשבות, לרגשות ואפילו לאבל ולשכול.
אבי (אביחי) אלבאום מוסמך במנהל עסקים ומוסמך בפילוסופיה מנהל שנים רבות, ומנסה לשלב פילוסופיה בניהול עוסק ביעוץ, עוזר למי שמבקש וצלם חובב בשעות הפנאי
