אם יש עיר בגרמניה הזכאית לתואר בירת המוסיקה, אין ספק שזוהי לייפציג. יוהן סבסטיאן בך חיבר בעיר זו שבמזרח המדינה את רוב יצירותיו. פליקס מנדלסון יסד בה את הקונסרווטוריון הראשון בגרמניה. ריכארד ואגנר נולד בלייפציג. מוסדות מוסיקליים יוקרתיים, כדוגמת תזמורת בית הטקסטיל (גוואנדהאוס), האופרה ומקהלת הנערים של כנסיית תומס (תומסקור), תורמים עד היום לתדמיתה הבין-לאומית של העיר. גם ענקי מוסיקה כגון גיאורג פיליפ טלמן, אדווארד גריג, גוסטב מאהלר, גוסטב לורצינג וליאו יאנאצ'ק, קשורים ללייפציג קשר הדוק.
אין ספק שגדולתה של לייפציג בתחום המוסיקה חייבת הרבה לעושר הרב של סוחריה לדורותיהם. הצלחתם הכלכלית איפשרה להם לטפח את מוסדות המוסיקה. אין פלא שבלייפציג, שהייתה במאות השנים שעברו מטרופולין בתחום הסחר, קמו ופעלו הוצאות לאור של ספרי תווים ומוסיקה שלא היה להן אח ורע בעולם, ונוצר אוסף כלי הנגינה המדהים של לייפציג . התפתחות התשתית המוסיקלית הזאת סייעה למשוך עוד ועוד מוסיקאים ומלחינים אל העיר.
מסע בעקבות גדולי המוסיקה
בלייפציג פוגשים את המוסיקה ממש בכל קרן רחוב. וכדי שהמוסיקה לא רק תישמע אלא גם תיראה, נפתח בקיץ 2012 מפעל תיירות אטרקטיווי: "מסלול המוסיקה" ("נוטנשפור" בגרמנית): 23 תחנות לאורך כ-5 קילומטרים, שנוח להגיע אליו משום שהוא מצוי במרכז העיר, לא הרחק מתחנת הרכבת. המסלול הוא מסע לאורך 300 שנות היסטוריה של המוסיקה, באתרים העיקריים שבהם חיו ויצרו גדולי המוסיקה הקלאסית.
אין ספק ששוחרי טיולי התרבות ימצאו במסלול החדש עניין רב. ומכיוון שלייפציג שוכנת כ-120 קילומטר בלבד מדרזדן (כשעה נסיעה ברכבת המהירה ICE, וכשעה וחצי ברכבת הבין עירונית RE), ו-190 קילומטר מברלין (70 דקות ברכבת המהירה ICE, כשעתיים במכונית), ניתן לשלב בקלות את מסלול המוסיקה של לייפציג עם טיול באחת משתי הערים האחרות, או בשתיהן גם יחד.
ליצירת מסלול המוסיקה הביאו, בין היתר, מאמציהם של פרנסי לייפציג לשכנע את ארגון אונסק"ו להכיר במבנים עתיקים בעיר שיש להם ערך רב בתולדות המוסיקה הקלאסית, ולהכריז עליהם "אתרי מורשת תרבות עולמית". אם המסלול החדש מסקרן אתכם, תוכלו למצוא חומר רב עליו בקליק כאן.
תענוג אמיתי הוא עניין רציני
נקודת הזינוק של המסלול היא בית הטקסטיל החדש (נויס גוואנדהאוס). בבניין, שהכתובת Res Severa Verum Gaudium (בלטינית: "תענוג אמיתי הוא עניין רציני") מתנוססת בכניסה אליו, יש אולם קונצרטים, ובו 1,900 מושבים. שמו הולך לפניו בזכות התזמורת המפורסמת המנגנת בו דרך קבע. למעשה, זהו בית הטקסטיל השלישי בתולדות לייפציג. שני קודמיו עמדו במקום אחר, שאף אותו תבקרו במסלול המוסיקה. בית הטקסטיל הראשון, ששמו בא לו מהיותו בעבר בית הגילדה רבת העוצמה של סוחרי האריגים בלייפציג.
עשירי לייפציג הבורגנים יסדו את התזמורת ב-1743, עוד בימיו של יוהן סבסטיאן בך. זו הייתה התזמורת הראשונה באירופה שהקימו אזרחים (עד אז היו כל התזמורות – מלכותיות). באותה עת עדיין ניגנה התזמורת בבית הגילדה, ומכאן שמה עד עצם היום הזה.
גוואנדהאוס ותומאנקור
מנהליה המוכשרים של תזמורת ה"גוואנדהאוס", לאורך הדורות, ובראשם פליקס מנדלסון, מלחין גדול כשהוא לעצמו, עיצבו את דמותה והפכו אותה למה שהייתה ונותרה עד היום. גם המנצח קורט מזור, שניהל את התזמורת בשנים 1996-1970 תרם רבות לתזמורת, המרבה להופיע בעולם, מנגנת באולם שלה כ-70 קונצרטים בשנה, ומלווה מדי שבוע בשבוע את מקהלת הנערים "תומאנקור" בכנסיית תומס.
כנסייה זו, שנוסדה ב-1212, נכללת אף היא בתחנות מסלול המוסיקה. המנהל המוסיקלי המפורסם ביותר של הכנסייה ושל מקהלת הנערים היה יוהן סבסטיאן בך, שהתגורר בלייפציג מ-1723 עד יום מותו ב-1750. בלייפציג חיבר בך יצירות בנות אלמוות כגון יוהאנס-פאסיון, מתאוס-פאסיון, האורטוריה לחג המולד, המיסה ברה במול, ו"אומנות הפוגה" הבלתי גמורה.
סימני דרך על המדרכה
על בך אפשר ללמוד מתחנה נוספת במסלול, המרוחקת רק פסיעות אחדות מהכנסייה. זהו מוזיאון בך. בימיו של בך היה הבית בבעלות סוחר עשיר, גיאורג בוזה. משפחתו הייתה מיודדת עם משפחת בך, שהתגוררה ממול, בבית הספר על שם תומס. מכיוון שבניין בית הספר אינו קיים עוד, הוחלט לשכן את המוזיאון בבית בוזה. במוזיאון אפשר להיעזר בתאי האזנה משוכללים למוסיקה של בך ובמדריך אודיו חינם.
על המדרכות שלאורך מסלול המוסיקה יש סימני דרך העשויים ממתכת וצבעם תכלת. סימנים אלה, וכן שלטי הסבר בגרמנית ובאנגלית, מקלים את ההתמצאות ואת ההגעה לאתרים פחות ידועים, כגון "הרובע הגרפי", שבו פעלו הוצאות המוסיקה המפורסמות של לייפציג, מתחם מוזיאון גראסי שבו שוכן המוזיאון הגדול ביותר בגרמניה לכלי נגינה, ובית שומן ברחוב אינזלשטראסה 18, שבו התגוררו המוסיקאים רוברט וקלארה שומאן לאחר נישואיהם, ובו חיבר רוברט סימפוניית האביב הנפלאה. בית שומאן משמש היום מוזיאון, מוסד לימודי מוסיקה ומקום לקונצרטים.
ליד עץ הקפה הערבי
גם בית פליקס מנדלסון בגולדשמידטשטראסה 12, הוא תחנה מעניינת במסלול המוסיקה. כאן שהה המלחין המהולל בשתי שנות חייו האחרונות. הבית משמש מוזיאון המנציח את פועלו וחייו של מנדלסון בלייפציג.
תחנה לא כל כך ידועה במסלול המוסיקה היא זו של בית הקפה בעל השם האקזוטי "ליד עץ הקפה הערבי", שהיה דורות רבים חלק בלתי נפרד מהמוסיקה האירופית, ובו ישבו דרך קבע יוצרים ידועי שם. בין היתר, נמנו עם לקוחותיו הקבועים: שומאן, ואגנר, גריג, להאר וניקיש.
תוכלו להתוודע למסלול המוסיקה, ולאתרים מעניינים אחרים בלייפציג, בקליק כאן.
