למידה אישית מול למידה קבוצתית - יישום ללמידת השפה האנגלית לתלמידים לקויי למידה 

רבים לפניי שאלו את השאלה הזו - לבד ,  או בקבוצה (שני אנשים ומעלה)? למעשה, מבחינתי השאלה הזו אינה רלוונטית משום ששתי השיטות חייבות להיות שלובות. לשתיהן יתרונות אשר משלימים אחד את השני.

הלמידה הפרטנית מאפשרת לנו לעבור על החומר בקצב המתאים ליכולת הקליטה האישית שלנו. דווקא ללומדים בעלי לקויות למידה יש בכך יתרון באשר ליכולת ללמוד כמה זמן שיידרש עד לההפנמה  של החומר. בנוסף, אנחנו יכולים לשלוט בשעות היום המתאימות לנו ללמידה ובסדר התכנים, ללא תלות בעמיתים ללמידה או במורה ולוח הזמנים שלו.

עוד מרכיב שיש לקחת בחשבון הוא אופיו של הלומד. יש להניח שתלמיד (במונח זה הכוונה לכל אדם שלקח על עצמו משימת לימוד כלשהי) בעל אופי יותר סגור או בעל כישורים חברתיים פחות מפותחים – יתקשה לשתף פעולה ו/או להיות קשוב לשותפו ללימודים או ליתר הקבוצה (אם מדובר ביותר מאדם אחד).

היום,  עם התפתחות הלמידה מרחוק דרך הרשת, אנחנו יכולים ללמוד גם דרך משחקים אינטראקטיביים אשר תורמים רבות להפנמה של השפה.

לעומת שיטת הלמידה האישית-יחידנית ישנה השיטה לפיה על מנת להפנים חומר נלמד רצוי לעבוד בזוגות או אף בקבוצה גדולה יותר. רצוי שהחבורה לא תהייה גדולה מדיי על מנת לאפשר ביטוי אישי והקשבה הדדית לכל החברים בה. יתרונותיה של הקבוצה טמונים ביכולת ללמוד וללמד כל אחד לפי יכולותיו ויתרונותיו בנושא הנלמד.

כך, למשל, אם הקבוצה לומדת אנגלית יוכלו חבריה להחליט מי "ינהיג" בתחום הדקדוק, מי בתחום השיח החופשי ומי בתחום אוצר המילים. חברי הקבוצה יכולים לשחק משחקים קבוצתיים שיובילו לחזרות רבות יותר של החומר הנלמד וכך – להפנמה טובה יותר שלו.

היתרון השני במשחקים הקבוצתיים הוא ביצירת אווירה נעימה ומעניינת היוצרת קרקע פורייה להמשך העמקה וחזרה של החומר.

זאת ועוד, האחריות ההדדית שנוצרת יוצרת מוטיבציה בקרב כל אחד מהקבוצה ( או לפחות רוב חבריה) לתרום להצלחתם של כל החברים בה. ולבסוף, האינטראקציה הזו תורמת גם להיווצרותה של תחרות בריאה -אף אם סמויה- לגבי הבנת החומר והתקדמות בו.

"תוצר לוואי" לא פחות חשוב של למידה בקבוצה הינו בכך שהיא מייצרת הפריה הדדית של רעיונות הקשורים גם ללמידה עצמה, להפנמה של כללי סדר וארגון כמו גם לפיתוח של כישורים חברתיים. לומדים בעלי לקויות למידה יכולים למנף למידה כזו על מנת לעזור אחד לשני, לשתף באסטרטגיות למידה שעבדו עבורם ו"להראות" ללומדים אחרים שאינם יוצאי דופן. יש בכך מרכיב העצמה שלא יסולא בפז.

יש לציין שאם לומד מעוניין באנונימיות הרי שהאינטרנט הינה פלטפורמה אידיאלית לכך. לאחר תהליך העצמה ובניית הבטחון העצמי יכול התלמיד להחליט אם להיחשף או לא.

כפי שבוודאי הבחנתם התעלמתי במכוון מלהתייחס לחסרונות  של כל אחת מהשיטות. זאת, מאחר ואני בעד יישומן של שתי השיטות ולא חיפוש מדוע לא ליישם אותן.

בסיכומו של דבר יש, לדעתי,  לשלב בין שתי השיטות. על מנת שקבוצה תוכל להיתרם מכל אחד מחבריה  עליו להיות ברמת ידע מינימאלית שתאפשר לו/ה להוות חוליה מועילה בקבוצה. על כן רצוי שהפרט ילמד את החומר לבד, בצורה המתאימה לו/ה עד לרמה בו יוכל לשתף ולהשתתף בחילופי ידע עם עמיתיו או חבריו ללימודים.

כמורה לאנגלית הייתי רוצה לראות את תלמידיי, באשר הם, לומדים את הבסיס לשיעור כלשהו באופן פרטני. בשלב השני אשמח לראותם/ן מתארגנים בקבוצה במטרה ללבן את הנושאים, לשאול שאלות וללמד את חבריהם/ן תוך כדי שילוב אמצעי לימוד שונים – שיח, גרפים, מולטימדיה ואפילו פעילות גופנית (הסבר מפורט יותר על האפשרויות השונות יהיה במאמר אחר).