איך היה בגן היום? - על יכולת אירגון שפה אצל ילדים 

השמות "ארגון שפה", "ארגון שיח", "תכנון המסר המילולי" - כולם מתייחסים לתחום שפתי דומה. הכוונה ליכולת הבעה שפתית מורכבת, מעבר לרמת המשפט הבודד. במילים אחרות, כיצד אני מארגן מסר מילולי ארוך ועשיר יותר. כאשר אנו עוסקים ביכולת הבעה שפתית, ניתן לזהות מספר רמות. הרמה הבסיסית והנמוכה ביותר היא רמת המילה הבודדת. אחריה ניתן להתייחס לרמת המשפט. ברמה זו מבחינים בהיררכיה של אורך ומורכבות: החל מצירופים דו-מיליים, משפטים קצרים ופשוטים, משפטים מחוברים, ועד למשפטים ארוכים ומורכבים. הרמה הבאה, הגבוהה ביותר, היא רמת הקטע. יכולת יצירה, הבעה וארגון של קטע דורשת חיבור של מספר משפטים ביחד, באופן קוהרנטי, רציף וקולח. זוהי למעשה יכולת ארגון השפה.

יכולת זו מתחילה להיווצר סביב גיל 4 שנים, והיא הולכת ומתפתחת בשנים הבאות. הדרך הטובה ביותר לקדם את ילדכם ולסייע לו לפתח את יכולת ארגון השפה, היא לחשוף אותו למבנים שפתיים "גבוהים" ומורכבים. מילת המפתח כאן היא מודלינג. הכוונה היא למתן מודל או דוגמא אישית, למה אני מצפה מהילד.

להלן מספר רעיונות למטלות שפתיות הדורשות יכולת ארגון שפה. קלינאי תקשורת משתמשים במטלות אלו בטיפולי שפה. כהורים, אפשר וכדאי ליישם את הרעיונות הללו גם בבית, תוך כדי התקשורת היום-יומית עם הילד:

* מתן הגדרות לפריטים - "איזו חיה גרה במלונה, נובחת ואוכלת עצם?", "ואיזה פרי הוא אדום, עגול, ואוכלים אותו בראש השנה עם דבש?". אנו נשאל את הילד מעיין "חידות", עליהן יצטרך לענות. כאשר יבין את העניין (כי קיבל מודלינג מספק), נבקש ממנו לשאול אותנו בחזרה. כך ניצור משחק של תורות, שאפשר לשחק בכל הזדמנות (כולל בעת נסיעה ברכב). סביר שבתחילה הילד ישאל באופן לא ממש מדויק, ובקצרה ("איזה כלב הוא גר במלונה?" למשל), אך בהמשך יצליח להאריך ולהעשיר את התיאור.

* הסבר קשר בין פריטים - מכנסיים וחולצה מתאימים כי שניהם בגדים, ולובשים אותם, ומכניסים אותם לארון. כדור מתאים לרשת כי כשמשחקים כדורסל, זורקים את הכדור לתוך הרשת. מברשת שיניים מתאימה למשחה, כי כשמצחצחים שיניים מורחים קצת משחה על השערות של המברשת, וככה מנקים את השיניים. כדאי להשתמש במשפטים מסוג זה, הדורשים יכולת טובה של אירגון שפה. בהמשך, כדאי לבקש מהילד להסביר בעצמו קשרים ואסוציאציות בין פריטים. תופתעו לשמוע תשובות יצירתיות ולא-שגרתיות...

* בנייה של משפטי סיבה - כאשר הילד שואל "למה?" (וזו הרי שאלה כל-כך נפוצה..), לא לענות "ככה" או תשובה קצרה אחרת, אלא לנסות ולענות במשפט מלא יותר, עם מבנה של סיבה ותוצאה. "למה יורד גשם?" - "כי עכשיו עונת החורף, ובחורף קר ויש הרבה עננים אז הם מורידים עלינו גשם, וככה כל הצמחים יכולים לשתות". אם נשאל בעצמנו את הילד, זה יעודד אותו לנסות ולענות בעצמו תשובות מורכבות יותר.

* להסביר חוקי משחק - "תסביר לי איך משחקים מחבואים, ואיך משחקים במשחק הזיכרון, ואיך משחקים דומינו?" - זו מטלה שפתית מצוינת וכלל לא פשוטה, הדורשת יכולת ארגון גבוהה.

* אחת המטלות הבולטות בתחום ארגון השפה היא יצירת סיפור. אין הכוונה לסיפור "כמו בספר", אלא ליכולת של הילד לספר לי רצף אירועים מעולמו, ולבנות אותו כסיפור רציף וזורם, עם מילות קישור (ואז... ואחר כך... ובסוף...), ולא כאוסף של משפטים נפרדים. למשל, היכולת של הילד לענות במעיין סיפור לשאלת השאלות - "איך היה היום בגן?". מי מאיתנו, ההורים, לא שאל שאלה זו, ציפה לשמוע תשובה ארוכה, מפורטת ומלאת פרטים, והתאכזב לשמוע את המילה הממצה "כיף". הדבר אינו מצביע כמובן על כך שלילד יש בעיית שפה. אבל בהחלט כדאי להתחיל ולעודד אותו לייצר מסר יותר ארוך ומורכב, ועשיר בפרטים רלוונטיים. אם בתחילה הילד מתקשה ואינו מצליח לספר ולשתף, אתן בעצמי מודל של שיתוף בחוויה או בסיפור "אישי". זו יכולה להיות אפיזודה שאכן התרחשה היום, והיא כמובן מתאימה לרמה השפתית והמנטלית של הילד ("היום, כשהגעתי למשרד, גיליתי ששכחתי את המפתחות בבית! אוי, כל כך הצטערתי, ולא יכולתי להיכנס.. אז נסעתי חזרה הביתה, ולקחתי את המפתחות וחזרתי למשרד, ובסוף איחרתי ורונן הבוס שלי מאד כעס עלי"). זה יכול להיות סיפור כללי יותר ("היום, כמו בכל יום ראשון, הלכתי לסופר וקניתי לנו את כל המאכלים הטעימים שאתה אוהב - מעדנים, וחטיפים וגם ארטיקים. ואז חזרתי הביתה וסידרתי הכל במקום, ואחר כך באתי לקחת אותך מהגן"). או סיפור מעולם הדמיון, או הרגש, וכל מה שנראה לנו, כהורים, מתאים.

אם הילד יישמע וייחשף מספר פעמים ל"סיפור" כזה, שהוא ארוך (יחסית), ומורכב מכמה משפטים, יהיה לו קל יותר להבין למה מצפים ממנו בשאלה כמו "איך היה היום בגן". במילים אחרות, לא לתשובה "מברקית" וקצרצרה, אלא למסר יותר ארוך וסיפורי. אחרי שסיפרתי לילד שלי בכמה הזדמנויות על חוויה ארוכה ומורכבת, ואני מבקשת ממנו "ספר לי עכשיו אתה, איך היה אצלך?", הוא ישתדל לא לענות במילה אחת או במשפט בודד קצרצר, אלא ינסה לבנות מסר ארוך יותר (כמובן, בהתאם לגילו וליכולתו השפתית). השינוי לא ייקרה בן-יום, אך ההתמדה והסבלנות משתלמים. אם נשתף את הילד יותר, נספר לו וניצור מצבים של "שיחה" טבעית, דו-שיח בין שני משתתפים שווים (ולא ראיון, בו אחד "מפציץ" את השני בשאלות) - השינוי יתרחש לנגד עינינו (ואוזנינו) ממש.

* מה יכול להיות בהמשך? - כאשר מספרים סיפור, כדאי לעצור באמצע, ולשאול - "מה אתה חושב שיקרה עכשיו?", ניתן לילד להציע רעיונות משלו, ונעלה רעיונות משלנו (אפילו מופרכים ומוזרים...). הדבר מאד מעודד ליצירתיות, וכמובן מעשיר את החלק השפתי.