המדינה והבנקים פספסו את ההזדמנות להשתמש במשבר הכלכלי דווקא כמנוע לצמיחה במיוחד במגזר הפיננסי 

*כותב המאמר מתמחה במיסוי ישראלי ובינלאומי, ניהול נאמנויות ועיזבונות בארץ ובעולםומשמש כמ"מ יו"ר ועדת המיסים וסגן יו"ר ועדת הנאמנויות בלשכת עוה"ד במחוז ת"א.

בכל ספר שעוסק "ברוחניות", או בכלכלה, חוזרים על הכלל לפיו "משבר זו הזדמנות לצמיחה". בכלכלה, כדי להרוויח צריך לקנות כשהשוק בשפל, ברוחניות כשקשה יודעים שצומחים ורוכשים עוד יכולות אישיות, נדמה כי מדינת ישראל והמגזר הפיננסי בישראל צריכים להישלח למנזר של אושו או של נזירי שאולין כדי ללמוד להגשים את העקרונות הללו גם כשהם מונחים מתחת לאפם!!!

בחודשים האחרונים מעורבים עורכי דין ורואי חשבון ישראלים רבים, כיועצים לתושבי חוץ, בהעברות כספים גדולות מימדים (של מאות רבות של מיליוני דולרים) שנעשות בעולם המערבי. לא נכון לחשוב שבעקבות המשבר אין לאנשים כסף, אלא שבעקבות המשבר בעלי ההון מוציאים את כספם מהשקעות פיננסיות ומבנקים מסוכנים ומחפשים להם "מקום חניה" בטוח!! זאת לצד מגזרים פיננסיים שנפגעים וחברות ממונפות שאינן יכולות להחזיר את ההלוואות ונפגעות גם כן.

חלק נכבד מאנשי העסקים הללו שהינם בעלי ממון רב המחפש מקום לנוח בו, שייכים לאוכלוסיות העשירות החדשות של שלושת העשורים האחרונים תושבי מדינות ברית המועצות לשעבר, סין סינגפור וכדומה, זאת לצד משפחות עשירות רבות ממדינות המערב (במיוחד משפחות ותיקות עם כסף ישן) שהחזיקו סכומי כסף עצומים בבנקים שונים, ועתה מפחדים סביב השאלה האם הבנק, יציב דיו.

המדובר בסכומי כסף עצומים המוחזקים במזומן, תחת כל מיני מכשירים משפטיים סבוכים דוגמת,. נאמנות, foundation ועוד, או תחת חשבונות בנק של חברות זרות תושבות מקלטי מס.  כספים אלו שכבו עד עתה במדינות דוגמת, ארה"ב, שוויץ, ליכטנשטיין ומערב גרמניה ועם תחילת המשבר הפיננסי, החלו לחפש להם מקום חדש.

השמועה על יציבותם של הבנקים בישראל בתחילת המשבר עשתה לה כנפיים, פעמים רבות נשאלו אותם יועצים ישראליים על אפשרות להעביר את הכספים האמורים לישראל למוסדות בנקאיים מקומיים, אך היותם אנשי מקצוע וטובת הלקוח, מקימה להם חובה לדחות אפשרות זו, לא, לא בגלל בעיה ביציבות הבנקים, אלא בשל הרגולציה הישראלית, הסבוכה בנושאי מס והלבנת הון. חוסר יכולת של איש העסקים לקבל בהירות וביטחון באשר למה שיעשה בכספים אותם יעביר לישראל, החשש מעיקולים, החשש מחוסר הבנה של המערכות הישראליות את הכלים המשפטיים והפיננסיים בהם נעשה שימוש בחו"ל ועוד. המערכת הפיננסית לא השכילה להילחם על מעמדה ותפקידה כאשר חוקק חוק הלבנת הון וכן כאשר חוקק תיקון 147 לפקודת מס הכנסה העוסק בנאמנויות, הנאמנויות בעולם מרכזות סכומי כסף עצומים במזומן. חיקוקים אלו שיכלו לסייע בהבאת הון לישראל (שמשמעותו כמובן גלגל נוסף של צמיחה), ובהגדלת הגביה של רשות המיסים בישראל, אילו היו נערכים באופן ראוי וברור, יצרו חוסר סבירות, ומשמשים בנוסחם העכשווי (המסורבל, הלא ברור) כחסם נוסף לכניסת הון לישראל ואף כזרז להוצאת הון מישראל. 

כך יוצא שבמקום שהמשבר הפיננסי העולמי ישמש מקפצה למגזר הפיננסי הישראלי ומדינת ישראל תשווק, בחוץ, את עוצמתה של המערכת הפיננסית המקומית – היציבה, שוב נכשלת מדינת ישראל בהסברה (הפעם הסברה פיננסית) ומניצול המשבר לצמיחה, הזדמנות שנמצאת על סף דלתה.

יתירה מכך, חוסר ההחלטיות בקביעת תוכנית ההאצה אותה הציע האוצר וחוסר ההחלטיות במעשיה של ישראל הדגיש שוב בפני המשקיעים הזרים מדוע לא כדאי להסתבך עם המערכות הבנקאיות והממשלתיות בישראל ופגע באטרקטיביות שנדמה היה כי ישראל והמגזר הפיננסי שלה זוכים לה בתחילת המשבר. יתירה מכך,  בחודש האחרון ניתן להבחין בתופעה חדשה לפיה, לא רק שעד עתה לא הוכנסו כספי תושבים זרים לישראל, אלא שתושבי ישראל בעלי אזרחות בארצות הברית – מעבירים כספים שלהם המצויים בישראל, לבנקים בארצות הברית, כיוון ששם יש ביטוח לפיקדונות (עד סכום מוגבל), זאת על אף שבשונה מישראל, ארצות הברית הייתה ועודנה לב ליבו של המשבר הפיננסי.