רבים מתחילים לקרוא עכשיו את הרומן ההיסטורי "במסלול ילדותה" (אשר מיועד למבוגרים ונוער) ובעיניהם הספר בהחלט שווה קריאה וממש נכנס להם עמוק ללב, אז הינה מידע קצרצר על הסופרת מתוך גב הספר וריאיונות מהעיתון.
אחרי הכל הקרדיט האמיתי הולך בסוף למי שכתב את סיפור ההצלחה, לא?!
בקיצור, לעופרה מצוב-כהן תואר דוקטור לפילוסופיה, היא מרצה לספרות עברית במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, חוקרת ספרות ותרבות ישראלית.
מאמרי מחקר פרי עטה מתפרסמים מעל במות אקדמיות שונות. כן מתפרסמות יצירותיה, פרוזה ושירה, בכתבי עת שונים.
היא אם לארבעה בנות אשר בגיל ההתבגרות, מתגוררת ביישוב אורנית ושואפת להצליח בתחום הספרות וכמו שראיתם גם מצליחה בכך, בנוסף היא רוצה למלות את ארצנו בספרות טובה, מעניינת ומעשירה לדור הצעיר שאלא אנחנו.
עופרה היא בתה של אג'בל-שולמית כהן (אברהמי) שזוהי גיבורת הספר אשר עלתה לארץ מפרס ואוהבת להדגיש שללא סיפור ילדותה המרתק של אמא שלה ספר זה לא היה יוצא לאור.
בנוסף לכך מספרת שגילתה עוד ועוד על משפחתה במהלך השנים של כתיבתו (ממש כמו שעושים עבודת שורשים, נכון?!)
להלן תקציר הספר "במסלול ילדותה":
אג'בל היא ילדה העולה לישראל מפרס עם אביה ואחותה בתחילת שנות החמישים. היא ובני משפחתה נתקלים בקשיים הכרוכים במעבר לארץ צעירה וענייה, מרובת תרבויות ושפות. ביד רכה אך בוטחת, מתעדת אג'בל את הקורות אותה ואת יקיריה, החל בקליטתם במחנה העולים "שער העלייה" וכלה בתיאור ניצני דור ההמשך של המשפחה המסתעפת. בדומה למלאכת אריגת השטיחים של ברוריה דודתה, אוספת אג'בל את החוויות ואת האירועים הפוקדים את חייה, משמחים ועצובים, וטווה מהם את סיפור ילדותה כאריג פרסי מרהיב. מן הסיפורים הקטנים של חיי היום-יום נדמה כי אג'בל אינה מסתפקת במתן הצצה חטופה אל חיי משפחתה, אלא אף מצליחה להעביר הריחות והטעמים של החיים שהיו אז. מלבד היותו רומן משפחתי-ביוגרפי, מהווה במסלול ילדותה מסמך דוקומנטרי המציג את תקופת הצנע על השלכותיה ועל נגזרותיה, דרך עיניה של ילדה. ילדה שאהבתה למשפחתה ולארצה החדשה מכריעה את כל הקשיים שבהם היא נתקלת. זהו סיפור על חלוציות, ערכים וציונות כפי שמימשו אותה והגדירו אותה אנשי מושב מסלול ויישובי הנגב המערבי הסמוכים. זהו סיפור על התמודדות, על קונפליקטים בין ישן לחדש, בין חילון למסורת. זהו סיפור על יישוב הקונפליקטים באמצעות אהבה, נתינה והתמסרות. בעידן של שפע חומרי וצריכה בלתי-מרוסנת, מהווה "במסלול ילדותה" משב רוח מרענן המזכיר לנו, ישראלים וישראליות, כיצד התחיל הכול. הוא מזכיר מה רבה חשיבותם של מושגים שכמו נשכחו: פשטות, הסתפקות במועט, צניעות, הכרת תודה.אז עופרה? בהצלחה בהמשך הדרך!
