מה הקשר בין לימוד תורה ומשמעות החיים? 

לימוד תורה ומשמעות החיים

שאלה: מה הקשר בין לימוד תורה ומשמעות החיים?

תשובה:

התורה היא כמו המצפן שלנו בעולם הזה, נשמתנו נשלחה מהעולמות העליונים, נשלחנו לקיים מטרה לקיים את ייעודינו, ובעולם הזה יש הרבה פיתויים שיכולים להסיט אותנו מקיום ייעודנו. והתורה מכוונת את צעדינו על מנת שלא ניכשל ולא ניפול וניכשל בפיתויי העולם הזה.

להלן סיפור על "חיים והמלך הגדול":

לחיים ניתנה רשות מהמלך הגדול להיכנס לאוצר המלך ל- 70 דקות, כל מה שיאסוף ב- 70 דקות אלו הכול שלו ! כמובן חיים מכין את בני משפחתו שאו טו טו הוא נהיה מיליונר ואמר למשפחתו להכין לו כמה משאיות סמיטריילר מחוץ להיכל המלך על מנת שמיד לאחר שיעברו ה- 70 דקות הוא יצטרך להעמיס את כל שלל היהלומים שהוא יאסוף בהיכל המלך, והנה מגיע היום הנכסף וחיים מיודעינו מגיע אל הארמון ומורשה להיכנס לאוצר המלך ולקחת ככל יכולתו והנה הוא נכנס לאוצר המלך ומתפעל מהיופי מההדר מלא יהלומים יפים ומלא אוצרות.

להלן 2 תסריטים אפשריים:

תסריט 1- הפיספוס

חיים מיודעינו מתפעל כל כך עד שהוא עובר מחדר לחדר ומסתכל בכל אוצרות המלך

הוא יודע שיש לו 70 דקות אז לא יזיק לו לעיין מעט ולהנות מאוצר המלך,..

והנה פתאום הוא שומע מנגינה שלא מהעולם הזה ועוצר כדי לשמוע

הוא יודע שיש לו 70 דקות אז לא יזיק לו לשמוע מעט מנגינה כל כך מהנה..

פתאום הוא רואה מאכלים טעימים

הוא יודע שיש לו 70 דקות אז לא יזיק לו לטעום מעט מהמאכלים הכול כך ריחניים וטעימים...

והנה הוא רואה צעצועים ומשחקים כל כך מעניינים עד שהוא משקיע "מעט" זמן לשחק קצת

הוא יודע שיש לו 70 דקות אז לא יזיק לו לשחק מעט ולהנות מהמשחקים המעניינים...

פתאום אוי ואבוי, שוד ושבר ,גונג ענקי נשמע !

והנה מופיעים שליחי המלך ומוציאים את חיים בעל כורחו, בדרך כשהם סוחבים אותו החוצה חיים נזכר לחטוף איזה יהלום והופ החוצה.

איזה חבל, איזה צער חיים מצטער, הרי הוא היה יכול להשיג יהלומים כל כך יקרים וטובים ובמקום זה בזבז את זמנו על דברים פחות חשובים.

תסריט 2- הניצחון

חיים מתפעל כל כך מאוצר המלך מכל היהלומים מכל היופי וההדר, הוא מסתכל ימינה מסתכל שמאלה, הוא בטוח שהמלך הגדול שכל כך אוהב אותו השאיר לו דף הוראות כיצד לזכות בכל היקר הזה, הוא מסתכל מחפש מעט והנה הוא לא מתאכזב- בפינת החדר על שולחן הוא מוצא דף הוראות כיצד לזכות להוציא את היהלומים ואת כל הדברים הטובים , הוא מיד קורא אותו שוב ושוב ואז מתחיל לפעול, הוא פותח את השקיות שיש ומתחיל לאסוף עוד ועוד יהלומים, הוא נהיה רעב , מיד הוא מסתכל בדף ההוראות שם נכתב איזה מאכלים לא יגרמו לו להתמכרות אליהם ולא יגרמו לו לקלקול קיבה והוא מיד מחפש אותם בהיכל המלך ואוכל מהם ושוב חוזר לאיסוף היהלומים ואז פתאום הוא שומע מנגינה כל כך מהנה ממש שמימית ומענגת, הוא מיד פותח את דף ההוראות ומעיין וקורה שם כיצד להנות מהמנגינה אבל לא להפסיק לאסוף את היהלומים אדרבה, בזכות המנגינה הוא מגביר את הקצב והאיסוף בשמחה, והנה הוא רואה צעצועים ומתחשק לו לשחק, הוא מעיין בדף הוראות שם כתוב לו איזה צעצועים הוא יכול לשחק על מנת להתאוורר ולהמשיך במלאכת האיסוף וכל שוב ושוב הוא ממשיך לאסוף ולמלאות שקים גדולים מלאים ביהלומים ואוצרות אגדיים.

והנה גונג ענקי נשמע! ושליחי המלך הגיעו ולקחו אותו ועזרו לו גם להרים ולהעביר החוצה את  כל שקי היהלומים והאוצרות שהוא זכה לאסוף.

זה הסיפור.

אנחנו נמצאים בסרט, אנחנו יכולים להיסחף אחרי העולם הזה, כי העולם הזה ופיתוייו מאוד מושך, אבל אנחנו יכולים להסתכל בדף הוראות המלך דהיינו בתורה שמדריכה אותנו כיצד לא להסתבך בכבלי העולם הזה, כיצד להינצל מהתמכרות  לתאוות העולם הזה.

כמובן אפשר לאכול, אפשר לשתות ולנוח אבל כשזה במסגרת הנוחה והטובה של קיום ייעודנו בעולם.

וזה הכוח של התורה, היא המצפן שלנו והיא המדריכה אותנו כיצד נוכל לזכות לחיי הנצח שהם הרבה יותר יקרים וחשובים מהיהלומים שאדם יכול להנות מהם שנים ספורות וזהו.

שהרי  ישנם הרבה מקורות שיסיטו אותנו ממטרתנו ומשליחותינו בעולם ועל ידי שאנחנו מעיינים בתורה ולומדים אותה, לומדים יהדות ואמונה, לומדים מה אלוקים רוצה מאיתנו כיצד לזכות להאריך את חיינו לנצח על ידי קיום המצוות ואז אנחנו שוב "מתכווננים" ושוב ממקדים את תשומת ליבנו למטרה שלשמה נשלחנו.

סיבה שנייה לקשר בין התורה למשמעות החיים היא: שבתורה טמון כוח סגולי רוחני להתגבר על נטיותינו השליליות, כל אדם נולד מתוקן בדברים מסוימים ולא מתוקן בדברים אחרים על מנת שהוא יתקן את עצמו וישתדל להשלים את נשמתו ואז יזכה להתחבר לבורא ולחיות חיי נצח. יש בתוכנו כוחות חיוביים -יצר טוב, וכוחות שליליים- יצר הרע, העולם הזה מאוד מושך והיצר הרע מפתה אותנו, היצר הרע הוא כוח רוחני ועל מנת לנצח אותו אנחנו צריכים "ויטאמינים" רוחניים כנגדו על מנת לחזק את נשמתנו כנגדו, והבורא קבע שעל ידי לימוד תורה אנחנו מחלישים את כוח הרע ומגבירים את כוח הטוב בתוכנו וזהו הקשר של התורה למשמעות החיים, שבלא התורה אי אפשר להקטין את כוח היצר הרע.

לסיכום נביא את דברי הרמח"ל בספר מסילת ישרים: כמו דברי הרמח"ל: לסיכום נביא את דברי הרמח"ל בספר מסילת ישרים: כמו דברי הרמח"ל בספר מסילת ישרים:
וזה כי הבורא יתברך שמו שברא היצר רע באדם הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו בתלמוד "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". והנה פשוט הוא, שאם הקדוש ברוך הוא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשב לנצל זולתה אינו אלא טועה ויראה טעותו לבסוף, כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראת לו, שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגברת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו.
הא למה זה דומה? לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו שיקח סם זה, והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים - הלא ימות החולה ההוא ודאי!
כן הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחולי היצר רע ובכוחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה, מי אפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה? ודאי שחשך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין, עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת.

אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה, צווייה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (פתיחתא דאיכה רבתי):הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב".
והנה בכלל זה גם כן קביעת העתים אל חשבון המעשה ותיקונו, כמו שכתבתי למעלה, ומלבד כל זה, כל מה שיישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא, ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו לעסוק בו בעסק נפשו ותיקון עבודתו.

סיבה שלישית לקשר בין התורה למשמעות החיים היא: שהתורה עצמה היא המזון של הנשמה, כמו שלגוף דרוש אוכל גשמי, כך לנשמה דרוש אוכל רוחני והוא הלימוד תורה והמצוות, ובזה היא נהנית לנצח נצחים – כמו שכתוב בספר התניא שהמצוות הן הלבוש של הנשמה בגן עדן והלימוד תורה הוא המזון של הנשמה בגן עדן וכך כותב בעל התניא פרק ה': ולפי שבידיעת התורה, התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו, ומוקפת בתוכם, לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש, כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ו(הלחם) נהפך שם להיות דם ובשר כבשרו, ואז יחיה ויתקיים, כך על ידי ידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומד אותה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו והיו לאחדים (הנפש עם התורה) נעשה מזה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ובקרבו, וזהו שכתוב בפסוק: "ותורתך בתוך מעי" וכמו שכתוב בספר עץ חיים (מהאריז"ל) שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות, והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה.

לכן זו זכות שיש לנו את התורה שמדריכה אותנו כיצד להגיע לחיי נצח ולכן חשוב מאוד לקבוע שיעורי תורה ללמוד כמה שיותר תורה כך נדע איך להשלים את נשמתנו וכיצד לזכות לכל הטוב והשפע שאלוקים מעוניין לתת לנו.

כמובן שאין בתשובה זו להקיף את המעט של המעט של הזכות העצומה של הלומד תורה אבל רק כתבתי כיוונים ונקודות למחשבה.

שאלה זו היא אחת מתוך יותר ממאה שאלות ותשובות ביהדות וקבלה, לצפייה ברשימת השאלות המלאה כנסו לכאן - שאלות רוחניות מיסטיקה קבלה