ביקורת: "נתתי לה חיי" – מופע מוזיקלי משירי דני סנדרסון – תיאטרון הבימה – הזוי, מופרך, קצבי ורענן, עוצמתי ומרשים
מאת חיים נוי
"נתתי לה חיי", מופע מוזיקלי משירי דני סנדרסון, בתיאטרון הבימה הוא סוריאליסטי, הזוי ומופרך, אך באותה נשימה הוא קצבי ורענן, עוצמתי ומרשים, הסוחף את הקהל לחגיגה של שיריו הייחודיים וגדושי ההומור וההברקות הלשוניות. יש חשיבות לציין את הסאונד המדהים באולם, המבליט את איכות השירה של השחקנים המוכשרים והתזמורת המבריקה ההופכת את המופע לאיכותי.
דני סנדרסון החל בקריירה המוזיקלית שלו עוד בלהקת הנח"ל והתבלט במיוחד בלהקת "כוורת" המיתולוגית ומשם ל"גזוז", "דודה" ולסדרת אלבומים מצליחים . שיריו ולחניו מאופיינים בקצב ובשפה מיוחדת, בשעשועי לשון ובמונחים שחדרו היטב ללשון המדוברת. הקליפ על "הדודה והדוד" הוא מהזכורים ביותר.
הקומדיה המוזיקלית על פי שיריו של סנדרסון היא מאת ובבימוי מאור זגורי שהצליח ללהטט עם חבורת שחקנים נפלאה, שרתמו עצמם למשימה והשתתפו בחיבור המופע.
העלילה היא בלשון ההמון, קצת מטורללת ומופרכת, אבל הקריקטורה הזו היא בעצם מה שהופך את המופע לחוויה עוצמתית שסוחפת במקצביה את הקהל, האמון על משנתו של סנדרסון.
המדובר בגבר בן 36, יורם צוקרמן, שנקעה נפשו מחייו שהם ביש אחד גדול והוא מעוניין להגיע לעולם שכולו טוב. כל מאמציו לא צולחים עד שהוא נתקל בשליחו של השטן המחתים אותו על חוזה דרכוני שאינו מאפשר חרטה. צוקרמן מגיע, בין לבין, לאשפוז במוסד פסיכיאטרי הזוי שמלוהק בידי חבורת אנשים מוזרים, אך שם הוא פוגש גם בורוניקה שעתידה לשנות את חייו וגם את המחזה.
הסיום מתרחש בשמים ושם אנו שומעים ברמקול את גידי גוב, שקולו לוהק לתפקיד האלוהים, וכתזכורת קטנה לעובדת היותו בן חבורתו המקורית של סנדרסון.
עידן אלתרמן הוא גיבור העלילה, צוקרמן, מתאים כמו כפפה לבנה לדמות הצנומה והנאבכית. עידן מרשים בסגולות המשחק והשירה שלו ואפילו, לא ייאמן, ביכולתו לעמוד על הראש –ועוד על כסא- לפרקי זמן די ארוכים. לרגע נדמה שהוא יצא מהסדרה "החיים זה לא הכול" , אבל , לא – זהו עידן אחר, המצליח להפיק מטעמים מהדמות שנגזרה עליו לגלם.
פיני קידרון בדמות המספר וגם איז'ו היוצמך הוא מצוין. קידרון מצליח להפיק דמות סוריאליסטית, אך עניינית והקטע של המונולוג שהוא מבצע, כולו מורכב מסימני פיסוק, הוא נפלא.
אלון נוימן מגלם בצורה נהדרת את דמותו של "אלון נודע", נציג ממלכת האופל ברקיע, והביצועים שלו לאורך המופע הם חוויה.
אור אילן גונבת את ההצגה בדמות ורוניקה, אהובתו של הגיבור. אור ניחנה ביכולת משחק, תנועה ושירה מרשימים ביותר. יש לה קול סופרן לירי עמוק וייחודי ומשחקה מצוין ומפעים. אם נוסיף לכך גם את עמידת הראש שלה על הכסא , לצידו של עידן, הרי שמדובר בשחקנית רבגונית עם פוטנציאל נפלא .
טלי אורן היא ריטה מנהלת מוסד המופרעים הנוקשה. משחקה משובח והיא יודעת לעצב דמות כהלכה. יש לה קול עוצמתי ומלא, היא מצחיקה ונפלאה.
תמר בן עמי היא ברונהילדה, בעלת כישורי משחק ושירה מרהיבים ונהדרים.
אתי וקנין מגלמת בהצלחה רבה את לורה ומגישה שיר ומשחק מעולה.
אסף שגב הוא צ'ולי, דמות רוקיסט מוצלחת. אסף הוא שחקן וגם זמר מוכשר ומשחקו ראוי לשבח.
התפאורה של שני טור היא מינימאלית, אך מצוינת. הבמה מצוידת במסך ועליו מופקים האנימציות המדהימות שעליהן אחראי סטודיו אינסייט.
התזמורת בניצוח טל בלכרוביץ היא טובה ביותר, נהנית מסאונד מוצלח ומעניקה השלמה מקצועית לשירים התוססים.
הכוריאוגרפיה של מירי לזר היא מוצלחת מאוד ורעננה.
מאור צבר אחראי לתלבושות הרלבנטיות והמצחיקות .
מאיר אלון עיצב את התאורה שהייתה מאוד מעניינת, לרבות הדלקות אור באולם באחד הקטעים.
ראוי לציין את ההדרכה הקולית של רחל הופמן ומאיה אבידן שהצליחו להפוך שחקנים, שחלקם אינם ממש זמרים, למגישי שיר מקצועיים.
אין ספק ש"נתתי לך חיי" הוא מופע תוסס וקצבי, המעמיד את הקהל על רגליו בסיום הערב ומעניק לו חוויה נוסח דני סנדרסון במיטבה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות הידיעות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
