האם זו סדנא לאיתור בעיות נפשיות או סדנא לציור?
באחד מן הימים פרסמתי ב'קפה דה מרקר' בקהילת 'עסקי אמנות' שעל חבריה אני נמנית, את המודעה שהופצה על יד מכון מופ"ת בדבר 'הסדנא לדיוקן של ה'עצמי' שעומדת להתקיים שם במהלך הסמסטר השני.
אחד החברים בקהילה שידוע גם בשנינותו וגם בסקרנות ובצימאון שלו לדעת ולהבין, חזר אלי בשאלה שלרגעים נשמעה לי צינית וספקנית ולרגעים אחרים נשמעה לי תמימה לחלוטין, כזאת שמבקשת לברר ולהבין.
כך או כך, השאלה נכונה וחשובה "האם זו סדנא לאיתור בעיות נפשיות או סדנא לציור?
ואני יכולה לומר שהיא לא סדנא לאיתור בעיות נפשיות וגם לא סדנא לציור מחד. ומאידך אני יכולה גם לומר שהיא כן גם וגם.
אבל מה שאני אומר הוא לא זה ולא זה, אלא את מה שיש לי לומר על סדנא זו, ובדרך זו גם תתקבל תשובה לשאלה נוקבת זו.
ואני תוהה לדעת, האם עלי לספר מה היא כן, על מנת שיובן מהסבר זה מה היא לא? או אולי תחילה אומר מה היא לא, ולמה? ואחר כך יובן ממנה מה היא כן.
ואני הולכת סחור סחור, משום שהתשובה אכן סחרחרה ולגמרי לא פשוטה. ובכל זאת, לעניינינו.
לא. זו לא סדנא לאיתור בעיות נפשיות, זו לא סדנא טיפולית. זו סדנא שמציירים בה, אבל לא מציירים בה כמו בסדנא שבה לומדים לצייר כדי להיות ציירים. זו סדנא שלומדים בה את מלאכת הציור, ואת העשייה בציור, דרך פעילות מונחית (שאותה אני מנחה) שמטרתה לעסוק בסוג של ציור שנקרא אינטואיטיבי וספונטני. צורת ציור זו אמנם משתמשת בטכניקות, בחומרים, במונחים, ובעשייה שבאה מעולם הציור, אבל מאפשרת להימצא בחוויית הציור הטבעית, הראשונית, היצירתית והאותנטית שלנו שבה אנו 'ציירים מלידה', 'יצירתיים מלידה', רגישים ובעלי יכולת רצון וצורך לבטא ולהתבטא.
אם אחזור לשאלה, אז שוב, המטרה כאן היא לא טיפולית, ואין כאן שוב כוונה לחפור, ולחפש בעיות נפשיות ואחר כך גם למצוא אותם. המטרה היא להימצא בחוויית היצירה שפועלת ממקום אינטואיטיבי. אבל, יחד עם זאת מתבצע כאן גם תהליך למידה משום שבהנחייתי אני מובילה את המשתתף לבצע בחופש אבל גם להוסיף לעצמו עוד מיומנות ועוד ידע. נקודות המוצא שדרכם אני מנחה באים מעולם הציור, כמו שאני גם משתמשת בערכים מתוך שפת הציור. דרך הפעלה זו ייחודית לי ולסדנא שלי, ועולה מתוך המודל שפיתחתי בעבודת הדוקטורט שלי ( כפי שאני מספרת כאשר אני עונה על השאלה 'למה דווקא אני').
מצד שני, כמו שאמרתי בתחילה, אי אפשר להתעלם מהקשר שבין ציור- אמנות - נפש.
אומרים ואת זה כבר אמר אפילו אריסטו, שלעצם תהליך היצירה והציור יש כבר ממד מרפא. כלומר אם מדברים כאן על אמנות, הרי שתמיד זה קשור לנפש, לעולם הפנימי, ולתכנים שבאים מתוך העולם הפנימי שלרוב הוא סמוי. את זאת אני מסבירה באחד הפתקים שלי שבהם השאלה היא 'למה דווקא ציור?'.
אבל, מאחר ואנחנו לא מחפשים לאתר בעיות בנפש, אלא לתת לנפש מקום, להצמיח את הנפש, לתת לה להתרחב ולגדול, סביר להניח שגם אם יש אי אילו בעיות (שהרי כולנו כבני אדם סובלים ממצוקות אלה ואחרות) הרי שעצם העיסוק ביצירה, באמנות, בעצמי (בעקיפין ובמישרין) הם סוג של מזור לנפש. הפסיכואנליטיקאי פנחס נוי מתאר את זה כסוג של 'רווחה נפשית' ושל 'תחזוקת העצמי' וכפי שהגדרתי זאת במקומות אחרים זה סוג של 'חדר כושר לנפש'.
.זאת גישה שאומרת שאמנות באשר היא, היא תמיד ריפוי. גישה זו אומרת 'לא תאמר תרפיה באמנות, אלא אמנות כתרפיה'.
ומאחר והגישה שלנו היא חיובית ובונה, הרי שאין אנו מחפשים לאתר בעיות, שכן לא את הרע ואת הקשה אנו מחפשים, אלא נהפוך הוא אנו מחפשים לתת לנפש מקום וכלים כדי שתוכל להימצא במקום טוב יותר וזאת מבלי להתעכב על בעיות, אלא להרחיב את האדם, ולאפשר לו לתת מקום לכל מה שקיים בו במובן החיובי. להפוך גם הרע שבנו לטוב.
ולסכום. כן. העיסוק באמנות הוא מרפא (מרפא גם את הבריאים נפשית), ולא רק מרפא, בונה, מחזק ומעצים.
הסדנא הזאת, לא מלמדת ציור כדי להיות צייר, אבל מציידת את המשתתף בכלים, בידע, ובמיומנות כדי להוביל אותו במסע ייחודי אישי, כאשר התוצאה בסוף היא שהוא גם מועצם וגם יודע לעשות ציור תוך שהוא מתבונן בעצמו במראה ( ולא , לא חייבים שיהיה ניסיון קודם בציור – על זאת אכתוב בנפרד)
כך בעצם אנו מייצרים ומעצבים את הדיוקן של ה'עצמי'.
וכדי לדעת יותר על הסדנא לדיוקן עצמי ניתן להכנס לאתר שלי 'נוריתארט' לקטגוריה 'סדנת דיוקן עצמי
ניתן להצטרף לדף האוהדים שלי בפייסבוק שנקרא 'דיוקן בדיוק כאן'
וכדי לשמוע את תשובתי לשאלה שעליה אני עונה כאן במאמר זה ניתן להקשיב לסרטון ' האם הסדנא היא לאיתור בעיות נפשיות או סדנא לציור?
