כאב מופיע כאשר נגרע משהו מההישרדות שלנו, כאשר אנחנו חווים חסר. בצורה האופטימאלית הכאב מופיע, אנחנו מרגישים אותו ומאפשרים לו להיות נוכח בצורה מלאה ואז הוא מתפוגג ועוזב אותנו. הבעיה מתחילה כאשר הכאב שאנחנו חווים הוא כאב שנמשך לאורך זמן ואז חוויית הכאב פוגמת ביכולת ההישרדות היומיומית שלנו.
כשמתבוננים לעומק, רואים שמרבית העשייה שלנו מנוהלת דרך הפחדים והחסרים שלנו. אחד הפחדים העיקריים שמנהלים את חיינו זה הפחד שלנו מלהרגיש את הכאב שלנו.
הכאבים העיקריים שמנהלים את החיים שלנו, הם כאבים שאנחנו סוחבים איתנו מהילדות. בתור ילדים הפחד על הקיום שלנו בתת מודע הוא הגדול ביותר. כיוון שכילדים אנו תלותיים בחברה על מנת לשרוד. והכאב שאנחנו חשים הוא בהתאם.
כאשר ילד מגיע לעולם הוא מגיע עם מגוון צרכים פיזיים ורגשיים. חוויה של חסר מתמשך באחד הצרכים תלווה בחוויית כאב מתמשך שמהולה בפחד קיומי על ההשרדות.
בין הצרכים הרגשיים שאנו מגיעים איתם לעולם יש לנו את הצורך בחום ואהבה ובקבלה ללא תנאי מצד הקרובים לנו. אם בתור ילד אני חווה חוסר חום, חוסר אמפטיה, חוסר רגישות, חוסר סבלנות או חוסר רכות מצד ההורים שלי אני חווה כאב עצום. אותו הדבר אם אני מקבל מההורים שלי את התחושה שאני רצוי רק בתנאי שאתנהג יפה. כאשר אני לא מקבל מההורים שלי את הביטחון שאני רצוי בבית ויהי מה אני חווה כאב מאד גדול.
כאשר הכאב שאני חווה הוא כאב מתמשך אשר לא מקבל מענה מצד הסביבה. אני אהיה חייב להדחיק אותו על מנת לאפשר את המשך התפקוד היומיומי שלי. אני מדחיק את הכאב שלי ואומנם לא חווה אותו. ומתחיל לנהל את החיים שלי בצורה כזאת שתמנע מהכאב שלי לצוף ולהתעורר.
הכאב שלי קיים בתחום הצרכים והרצונות הרגשיים שלי, ועל מנת שלא להציף אותו אני לאט לאט מנתק את הקשר שלי עם חלק מהרגשות שלי או עם כולם. אני נמנע מקשרים קרובים ומאינטימיות רגשית ואני עוטף את עצמי בפחדים ובהגנות שישמרו על הכאב שלי שלא יצוף החוצה.
הכאב שלנו, ככל שאנחנו פחות מסכימים לראות אותו הוא יותר רוצה לפרוץ החוצה ולכן מגוון הפעולות שאנו עושים על מנת להימנע מלפגוש את הכאב שלנו ולהתמודד איתו גדל עם הזמן. אנחנו מעדיפים לשוטט באינטרנט, להתמכר לסיגריות, לאכול ללא סיבה, ליצור דרמות רגשיות, להיות בפעילות יתר ועוד על פני להסכים ולחוות באמת את מה שקיים בתוכנו ורק רוצה את ההכרה שלנו.
הכאב הוא חלק מהחיים שלנו. לא ניתן באמת לחיות ללא כאב. וככל שאנחנו פחות מפותחים רגשית, קשה לנו יותר להיפתח לכאב הפנימי שלנו ולהתמודד איתו. אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בהכחשה, בהדחקה, בניסיונות לעשות לו אידיאליזציה או רציונאליזציה העיקר לא לעשות את הדבר הפשוט ביותר והוא לקבל את הכאב שלנו.
ברגע שאנחנו מסכימים לוותר על ההתנגדויות שלנו ולהתמודד עם הפחדים שלנו ואנחנו מאפשרים לעצמנו קבל את הכאב הפנימי שלנו ולהתמסר אליו. לאט לאט ובהדרגה הוא מתמוסס ומפנה בתוכנו למקום חזק ושליו של קבלה עצמית ושמחה פנימית.
זה אומנם מפחיד אך זאת הדרך היחידה לסיום הסכסוך הרגשי הפנימי שלנו. זאת הדרך היחידה לחוות קבלה עצמית ותחושה של עוצמה וערך פנימיים.
לחיי ההגשמה עצמית שלכם,
חני
חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולהגשמה עצמית
