מה הקשר בין דויד נחמן בלוי זצל מראשי נטורי קרתא לצהל , טור אישי לזכרו 

בחזרה אחורה למנהרת הזמן, אמצע שנות השישים, תחילתה של המדינה, גלי עליה לארץ , ממזרח אירופה, צפון אפריקה, אבא שלי ז"ל, גם הוא אחד העולים, לבדו, הוריו נשארו אי שם בקזבלנקה הרחוקה, מחכים לבן שחשקה נפשו בתורה, בארץ ישראל, שישלח להם מסר מרגיע, הטלגרמה מגיעה, נקלטתי בפונבי'ז, אני לומד חברותא, עם אברך שפגשתי בישיבת אוצר התורה, באקסלבן הסמוכה לפריז, מחכה לבואכם,  כך חלפו להם כחמש שנים, התחילו לדבר באבא נכבדות, יום אחד, קורא לו הרב כהנמן זצ"ל לחדרו, מציע לו את אמא, השידוך מתקדם, אבא שואל היכן נגור, אומר לו הרב, במושב קוממיות, רוצים להקים שם מוסד חינוכי לילדי העולים, לך בכוחך זה, ותצליח.

התמקמו להם הזוג הצעיר, אבא ואמא שלי, במושב קוממיות, כולו היה מאוכלס בחסידי גור, בהנהגתו של הרב מנדלסון זצ"ל, אבא התחבר אליו בעבותות אהבה, שם הכיר את היהודי היקר, שאני רוצה לכתוב עליו, ר' דויד נחמן בלוי זצ"ל, ניגודים מושלמים ומשלימים, דויד נחמן מספר לאבא על הרעיון להקים בית חינוך עם צוות חינוכי שיגור מסביב, חזון יחזקאל, אז, לכל מוסד היו צריכים גם תלמידים, לא כמו היום, יוצאים להם שני ענקי העשייה האלה, אבא בעדינותו, ודויד נחמן הכח המניע, לישובים הסמוכים לקוממיות, קריית גת, תלמים, עוצם, רווחה, מדפקים להם בית בית, מסבירים להם, לעולים החדשים, את סכנת שלטון מפא"י, בהמון נועם וסבלנות, אוספים תלמיד אחרי תלמיד, נער אחרי נער, קרוואן אחרי קרוואן, כיתה ועוד כיתה, ברזיית מים, בודק'ה של שומר, שער ירוק בכניסה, גדר מקיפה, צה"ל שולח מורים חיילים, וקונצרטינות להקיף את המוסד, לשמור עליו מפני המזיקים, התרומה מתקבלת בברכה, ככה קמה לה חזון יחזקאל.

נולדתי להורי בשטו"מ, הייתי מהתינוקות הראשונים בקוממיות של אז, כן, אני מושבניק ביסודי, ר' דויד נחמן בלוי,  בשבילי כמו סבא, כי הביולוגי שלי עדיין לא עלה לארץ, הוא משחק איתי,  מחזיק אותי על הידיים, מניף אותי אל על, אמא הטריה נלחצת, הוא בציניות הירושלמית שלו, אומר לה, מה את דואגת יש לנו מספיק תלמידים בחזון יחזקאל, באמצע הברית, הוא ניגש לאמא הבוכייה מהתרגשות, על ילדה הנימול, אומר לה, המתנה שלי לברית, בסיום חופשת הלידה, את מתחילה אצלנו כמורה בכיתה א', ככה הוא היה, מחליט ברגע, קובע עובדה, חושב על כל אחד, עד לפרט הכי קטן, תמיד הקרין אלי מאישיותו העוצמתית, מלמד אותי לעשות את מה שאני מאמין, לא להתרגש מאף אחד, לא להשתלב, תמיד להוביל.

חלפו להם השנים, דרכיהם נפרדות אך מצטלבות, הוא במסלול הפיתוח של חינוך עצמאי, אבא בהוראה ובניהול, לשמחות שלנו הוא מגיע, הורי לשמחות שלו, היו לו הרבה כאלה, הוא עוקב אחרי מסלול הקידום של אבא, ממשיך בדאגתו האופיינית, אכפת לו, חשוב לו, הכרת הטוב היא חלק בלתי נפרד ממנו, תמיד אמר לאבא, השנים איתך בתקופת חזון היו הכי יפות שלי, שנות עשייה אמיתית, תבינו, הוא דויד נחמן בלוי, העסקן, היזם, הבולדוזר, הכוח המניע שרבות מחומות חינוך עצמאי נוסדו על ידו, אומר לאבא ז"ל למדתי ממך, מה היא עשייה אמיתית.

התבגרתי, התחתנתי, לאחר שנות כויילל, עול הפרנסה העיק, החלטתי לחבור לשורות צה"ל, קראו לזה אז "מורה חייל", נבחתי התקבלתי, נשלחתי להיות מורה בפרדס חנה, באתי אליו למשרדו, כאחראי וכמפקד מורים חיילים, ביקשתי פרוטקציה, בשם השנים עם אבא, רציתי להיות קרוב יותר למרכז, למקום מגוריי בבני ברק, שמע הקשיב דקה, וקבע, שנה ראשונה אתה בפרדס חנה, שנה שנייה ושלישית בתל אביב, ניסיתי לערער, הוא רעם בקולו הצרוד, נדבקתי לכסא, הודיתי לו בנימוס ויצאתי מהחדר.

חלפו עוד עשור שנים, אבא לקה במחלה הנוראית, בא ר' דויד נחמן לבקר אותו כל הזמן, נכנס יצא ודמע, כן הוא האיש החזק דמע, חיבק אותי, לחש בשקט, תעדכן אותי כשהמצב יחמיר, התקשרתי באישון ליל, ר' דויד נחמן, נשארו כמה שעות, אתה בא ?, יוצא אליכם, ענה לי , כסבא אהוב ואוהב, הגיע מירושלים במהירות נכנס לחדר של אבא, שכולו היה מחובר למכשירים ממכשירים שונים, התקרב לאוזנו, רעם בקולו החזק, בנטוב אתה שומע אותי, אבא לא הגיב, הוא יצא אלינו הרים את הידיים למעלה, מולל באצבעותיו את פאותיו הירושלמיות, ואמר, אם הוא לא מזהה את קולי הצרוד, כנראה שהוא באמת בדרך לעולם האמת.

איש אשכולות ענק, יזם בנשמתו, עשה למען הכלל, ללא הבחנה בין דם לדם, איש משפחה אמיתי, העמיד אלפי תלמידים הרבה, ממקימי עולה של תורה, מאדיר תורה ברבים, מאות מילדי ישראל נמצאים היום בעולמה של תורה בזכותו, בזכות כיתות רגליו במושבי הדרום, קיץ וחורף, לילה ויום, לעולם לא התעייף, צריך להציל אותם, אמר, שלא ילכו לאבדון, לציונים, חייבים להביא אותם לשערי חזון יחזקאל, לעולם לא נירתע מהבירוקרטיה המפא"יניקית השלטת דאז, במסדרונות המוסדיים, אהבו ופחדו, ידעו שאם הוא החליט, בית דין לא יעזור, הוא ראה לנגד עיניו, רק את טובת הכלל, גם אני חייב לך, בשמי ובשם משפחתי, בטוח לי שאתה ואבא, עכשיו ביחד, בישיבה של מעלה, בגן עדן, ממליצים יושר, בעדנו, ובעד כלל עם ישראל, חבל על דאבדין, דלא משתכחין, ת.נ.צ.ב.ה.