משמעותה של מריבה- מה אנחנו משיגים מהמריבות ביחסים בכלל ובזוגיות בפרט? 

לרבים מאיתנו יש נטייה לפתור את הקשיים והבעיות בדרך של מריבות, ביקורת, האשמות, שיפוטיות, וויכוחים וסכסוכים קולניים במקום לנהל תקשורת פתוחה, גלויה, כנה וישירה, בה יש כבוד והערכה לצרכי הזולת. מניסיוני בשטח, הנני סבורה, כי למרות נטייתם זו הם אינם מרוצים מדרכם זו לפתרון בעיות והיו רוצים למצוא דרכים אחרות להתנהל בעת שהם נתקלים במצבים שאינם רצויים להם המעוררים בהם רגשות כעס ותסכול.

אלו, כמו רבים מאיתנו, יודעים היטב עמוק בליבם, אם כי לא תמיד במודע, שלעיתים מזומנות, הם משתפים פעולה עם הסובבים אותם ביצירת המריבה או במעורבות פעילה במריבה למרות שהם יודעים כי היא לא תוביל אותם לשום מקום טוב. נראה כי חרף התוצאות העגומות שיכולות להיות למריבה, לפעמים, קל לנו יותר להיכנס למריבות עם הסובבים אותנו מאשר לנהל עימם דיאלוג בוגר ויעיל על נושא הקונפליקט שהתעורר.

אם כך, למה אנחנו נכנסים למריבות שוב ושוב אם הן מכאיבות כל כך לנו ולאחרים החשובים לנו, מתישות אותנו ובעיקר, יוצרות מרחק ומעכירות את היחסים שלנו עם קרובינו? אז למה זה כל כך קשה לפתור את הקשיים והבעיות בדרכי נועם, כבוד והערכה הדדיים?

למעשה, המריבות באות לבטא כאב, תסכול או צורך בסיסי וחשוב אשר לא סופק ולא ניתן לבטאו בדרכים ישירות וגלויות של דו שיח כן ופתוח מפאת תחושת איום וסכנה, חולשה, פחד, חוסר ביטחון או חשש לפגיעה וכאב נוספים. המריבה מסתירה, לכאורה, רגשות קשים אלו ויוצרת אשליה של כוח ושליטה.

נושאי המריבות בדרך כלל מבטאים את צורכי הביטחון ותשוקת חיים של האדם כפי שהוא זקוק להם והם, לעיתים, שזורים זה בזה. כלומר, המריבה יכולה להיווצר כאשר האדם מרגיש את החסך במענה על צרכיו החשובים ביותר האמורים להעניק לו תחושת הביטחון, הן הרגשיים והן החומריים אך יש חסמים כלשהם המונעים ממנו לבטא אותם ישירות.

נושאי המריבה העיקריים הינם סביב החסר בצרכים הבסיסיים של הקיום הפרנסה, המגורים, העבודה וכל ההשלכות שלהם כגון, התפתחות, הצלחה, קידום, תגמול וכד' וכן, סיפוק הדחפים והיצרים הגורמים חוויה חושנית, סיפוק, עונג, הנאה וריגוש. שכיח הוא כי בני זוג יכולים לריב על כמה כל אחד חשוב ואהוב בעיני השני דבר שיכול לבוא לידי ביטוי בתכנים שונים שמתחלפים אך הנושא המהותי הוא הכאב שנוצר עקב השאלה האם כל אחד מבני הזוג הוא "נר ראשון" בליבו של השני ולא בעדיפות משנית או שולית אחרי הילדים, העבודה, משפחת המוצא, חברים, עיסוקים וכד'.

נושא שכיח נוסף, שמתבטא בתכנים שונים ומגוונים הוא כמה מקום, חופש, לגיטימציה ורשות יש לכל אחד מבני הזוג בתוך המרחב הזוגי להיות הוא עצמו ולבטא את מלוא הפוטנציאל שלו כאדם שלם המתפתח ומשתנה כל הזמן עם הגדילה שלו בצד החיים המשותפים שלהם כזוג. דבר זה יכול להתבטא, ולא רק בזוגיות, במאבק כוחות ומריבות אצל מי יהיה הכוח והשליטה על המשאבים הרגשיים, הכלכליים והחומריים.

לפיכך, המריבות יכולות להיות על עיסוקים ובילוי שעות הפנאי, קניות, קבלת החלטות בנושאים שונים, חינוך וטיפול בילדים, כסף, זמן, מלאכות הבית, ארגון וניהול, ביצוע משימות ותפקידים ועוד ועוד. מכאן, שניתן לראות, מצד אחד מריבות על תחושת הביטחון, מקום, אינדיבידואליות, חופש וכו' והצורך להיות נאהב, מוערך, שווה, חשוב ומשמעותי, קיים, חופשי ולקבל הבנה, תמיכה, דאגה, טיפול, התייחסות, חום, אכפתיות ותשומת לב ומצד שני, צרכי תשוקת החיים, מגע ומחוות פיזיות כגון, חיבוק, ליטוף, נשיקה, יחסי מין, איכותם ותדירותם, בילויים משותפים, טיולים, צחוק, עניין, הנאות שונות, יצריות וחושניות, התרגשות וחוויות משותפות ועוד.

למעשה, אנו זקוקים ומצפים מתוך פנטזיה ילדותית, כי יתמלא כל מחסורנו ונקבל מענה וסיפוק לכל צרכינו, החומריים, הרגשיים והפיזיים מתוך מטרה לחוש ביטחון וסיפוק. על פי ציפייה זו, כל מי, שלדעתנו, עומד בדרכנו יכול לעורר בנו את תחושת הכעס והזעם, בעקבות החרדה והכאב שהתעוררו, על כך שמנע את סיפוק הצורך.

המריבה והסכסוך בהווה הם, למעשה, עפ"י האימגו, כמו סוג של אולטרסאונד המגלה ומזהה היכן חבויים פצעי העבר והילדות. המריבה באה לבטא את החסך, הכאב והתסכול על כך שצורך חשוב לא מסופק ובאמצעותה נעשה שחזור של מצבים או של יחסים ראשוניים עם הדמויות המשמעותיות מן הילדות לצורך תיקון וריפוי של אותם פצעי ילדות ע"י סיפוק הצרכים החסרים .

המריבה משרתת אותנו בכמה דרכים וצורות ולכן, רבים מאיתנו "נענים" להזמנה לריב או משתמשים בה בקלות יותר מאשר להתאמץ להקשיב לשני ולהבין את צרכיו כאשר התסכול הוא רב. ראשית, יש, לעיתים, פיתוי גדול לריב כי במריבה יש סוג של עונג והנאה היות ובכל תהליך שחרור של אנרגיה מתעצמת נגרמת הנאה רבה.

יתירה מזאת, קל לנו יותר לשחרר את רצונותינו ותסכולינו במריבה מאשר להתאמץ בהקשבה של האחר ובהכלת התסכול שלו. שנית, במריבה יש תהליך של פורקן והשלכת הרגשות הלא נעימים שבתוכנו על מישהו אחר. המריבה משרתת אותנו, לרוב, באופן לא מודע, בכך שאנו מוצאים מישהו, לרוב יהיה זה מישהו קרוב אלינו איתו אנו מרגישים בטוחים יחסית, אשר "יחזיק" עבורנו את הרגשות הקשים שלנו והמריבה היא הדרך שלנו ל"הפקיד" אותם אצלו. אנחנו "שמים" עליו את הפחדים שלנו, חוסר הביטחון, חוסר האונים, חוסר הערך, החרדה ועוד ואז מאשימים אותו בדיוק באותו הדבר שהיה לנו קשה לשאת אותו בתוכנו.

בנוסף לכך, לעיתים, יש לנו קושי לבטא את התסכול או הכעס במערכת יחסים אחת ואנו מחפשים דרך להשתחרר מהם במערכת יחסים אחרת ולכן, מריבה היא דרך לבצע זאת. למשל, אם יש נסיבות וקשיים המונעים את האפשרות לבטא תסכול וכעס באופן ישיר מול הבוס ואנרגית הכעס הולכת ומצטברת לזעם עצור אשר מחפש שחרור והקלה, יתכן ודבר שטותי ככל שיהיה שיעשה בן הזוג, שבזמן אחר לא היה מרגיז אותנו כלל, יהווה עילה למריבה בין בני זוג שתאפשר את שחרורו של הכעס על הבוס או מריבה עם הילדים המשחררת כעס על בן הזוג אשר מפאת הפחד ממנו והחשש מתגובתו חסום מלהתבטא באופן ישיר.

לעיתים מזומנות, אנחנו עדים לכך שרבים עושים מאמץ גדול להימנע ממריבות והתפרצויות מול אנשים זרים או דמויות סמכותיות אך לעומת זאת, מעוררים מריבה ומתפרצים בקלות על בני משפחה או על האנשים הקרובים ביותר. הסיבה לכך היא כי קיים ביטחון שבני המשפחה או הקרובים האחרים לא ינטשו את הקשר כל כך מהר או לא יגיבו בחומרה רבה כל כך כפי שיכולים לעשות האחרים.

תרומה נוספת של המריבה יכולה להיות בפיוס שלאחריה. לרוב, הפיוס שלאחר המריבה הוא נעים, מרגש, מסעיר ומפתה. עוצמות הרגש במצב זה הן כה גבוהות שהן מאפשרות לחוש את הקשר במלוא עוצמתו ומשמעותו.

לפעמים, בני הזוג חסומים או מנועים מסיבות כלשהן הקשורות לעולמם הפנימי לבטא בצורה ישירה וגלויה אהבה, עוצמה רגשית, קרבה ואינטימיות מבלי לחוש מאוימים ולכן, הם יוצרים מריבה שבאמצעותה הם מוודאים את אהבתו של בן הזוג וחשים את עוצמתה.

לדוגמא, בני זוג אשר הבעל כועס רבות על אשתו. הוא עצמו לא תמיד מבין את התנהגותו וכעסיו הרבים עליה שכן, לא תמיד הם מוצדקים אך הוא אינו יכול לשלוט בהם, לטענתו. אשתו, מצידה, שמתערער בטחונה, מנסה עוד יותר לפייסו, בוכה, מגלה יותר נזקקות ונואשות ליחס האוהב ול"ביחד" שלהם ורק אז הבעל נרגע וחש שהיא אוהבת אותו ואכפת לה ממנו. למעשה, הוא יוצר את מצבי המריבה וערעור היחסים כדי שאשתו תצטרך כל הזמן להוכיח את אהבתה אליו שוב ושוב ובעוצמות רגשיות גדולות וכך הוא ישיב לעצמו את הביטחון והשקט מפני נטישה אפשרית אותה הוא חווה בעולמו הפנימי.

ישנם אנשים אשר נסיבות חייהם לימדו אותם שקשר קרוב יכול להיות גם מקור לכאב ולפגיעה וחווים את הקרבה ביחסים כמשהו מאיים ומסוכן שיש להימנע ממנו. לכן, הם יהיו אמביוולנטיים לגבי יחסים קרובים כשמצד אחד, הם יימנעו מכל מיני ביטויי קרבה ואינטימיות דבר שיצור מרחק וריחוק קבוע ביחסים ומצד שני, ייווצר תסכול שאין חום, אהבה, קרבה, תשומת לב וביטחון. המריבה מגנה, לכאורה, מפני חשיפת רגשות האהבה או החיבה שאצל אנשים לא מעטים נתפסים כחולשה, פגיעות וכנזקקות אך מצד שני, מפגינים אנרגיות רגשיות עוצמתיות המצביעות על משמעות רבה שיש לקשר עבורם אך הם אינם מרשים לעצמם לבטא אותם ישירות. המריבה היא, למעשה, דרך עקיפה לבקש תשומת לב, חום והתייחסות אשר לא ניתן לבקש אותם בדרכים אחרות.

 יתירה מזאת, במצבים מסוימים כאשר יש יחסים מרוחקים ומנוכרים המריבה היא הדרך היחידה שנשארה לשמור על הקשר ועל קרבה. המריבה היא הקשר היחיד בין השניים אשר באמצעותה ניתן לחוש שקיים עדיין ביניהם חיבור רגשי משמעותי בעל עוצמה רבה.

זאת ועוד, מריבה מאפשרת לשרטט גבולות ברורים אשר יוצרים הבחנה בין האנשים ומאפשרים מרחב נפרד, מובחן, נבדל ואינדיבידואלי לכל אחד. כאשר היחסים מאופיינים בתלות רגשית זה בזה, הגבולות מטושטשים ואין אפשרות ביחסים להיות עצמאי ונפרד כאדם ייחודי אלא ערך המסגרת הזוגית או המשפחתית יותר חשוב מחבריה הרי שאז לא ניתן להתרחק אחד מהשני ועל חברי המערכת לספק זה לזה את הצרכים, אחרת זה מאיים על שלמות הזוגיות או היחסים בכלל. בני המשפחה נדרשים להיות קשובים כל הזמן לצרכי האחרים, להתכוונן לסיפוקם, דבר השולל מהם את החופש להיות הם, את מרחב ה"אני", הבחירה והעצמאות של כל אחד ויוצר מחנק ו"אני" מזויף. בזוגיות כזו בני הזוג ידרשו זה מזה להיענות לצרכיהם כל הזמן, לחשוב ולרצות אותם דברים, לעשות כל הזמן דברים ביחד ואילו פעילות נפרדת ועצמאית או רצון להתרחקות יתפרשו כדחייה ואף פגיעה ועלבון.

חוסר סיפוק הצרכים ייתפס כחוסר אכפתיות או חוסר אהבה מצד בן הזוג, ואז המריבה תיתן לגיטימציה להתרחקות ביניהם ורשות לעולמו הנפרד של כל אחד לקבל מקום במרחב הזוגי, שאין לו זכות לגיטימית להיות ביחסים. המריבה מאפשרת להתרחק מהזוגיות החונקת ולהרגיש את האינדיבידואליות והחופש להיות גם בנפרד.

לסיום, למרות כל האמור, מריבות וויכוחים אינם יעילים בפתרון הקונפליקטים שעולים בקשר אלא מחמירים ומעצימים אותם יותר. הם יוצרים מעגל סגור של כאב ופגיעות הדדיות עד להחרפת היחסים ולהידרדרותם בכלל. אי לכך, הדרך המומלצת לפתרון בעיות ביחסים בכלל ובקשר זוגי בפרט היא תקשורת ישירה בה ניתן לבטא את הרגשות, המחשבות והרצונות באופן ברור, גלוי ופתוח גם אם הם נוגעים בנושאים טעונים המעוררים קושי, אי נעימות וכאב. רק בדרך של הקשבה, הכלה וקבלה הדדיים תוך מתן כבוד לשונות ביניהם, ניתן להבין באמת את הצרכים של כל אחד ולנסות לספק אותם עד כמה שניתן.

לקבלת סדרת הטיפים לשליטה וניהול יעיל של כעסים, לחצו על הקישור