מהו הסיפור הפנימי של אנשים קורבניים ומדוע הוא סיפור שקרי והרסני? 

מהו הסיפור הפנימי של אנשים קורבניים ומדוע הוא סיפור שקרי והרסני? 

הסיפור הפנימי השקרי

אנשים קורבניים חיים בתחושה וודאית וברורה שהם קורבנות. הסיפור שהם מספרים לעצמם הוא כה מוחשי וחי - שהם מאמינים לו בכל ליבם, עד כדי כך שההזדהות עם הקורבניות הופכת לחלק בלתי נפרד מהזהות שלהם והם מסוגלים לתפוס את עצמם רק כקורבן חסר אונים ומושפל.

הסיפור הקורבני הזה יוצר מעגל קסמים הרסני באישיות שלהם:

בשלב 1: הם מספרים לעצמם את סיפור הקורבניות שלהם, עד כדי כך שהסיפור הופך לנרטיב של חייהם ולחלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם.

בשלב 2: מכיוון שהם בטוחים שהם קורבן הם גם מצפים שיתחשבו בהם ויפצו אותם, יבואו לקראתם ויוותרו להם תמיד. הציפייה הזו אינה אפשרית כי בחיים יש תן וקח, פשרות וגמישות שחייבים להפגין.

בשלב 3: ברגע שהם אינם מקבלים את מבוקשם בכל רגע ורגע - הם מייד נאבקים במלוא הכוח, מתמרדים בתוקפנות ונלחמים בצורה עיוורת על "זכויותיהם הלגיטימיות" ללא שום מוכנות לפשרה, הכל בגלל שהם בטוחים שהם קורבן ולכן גם שהמאבק שלהם הוא המוצדק ביותר שיכול להיות.

בשלב 4: המאבק התמידי הזה גורר אותם לתחושות קשות של מצוקה שכמובן מדרדר עוד יותר את הדימוי העצמי שלהם ואת תחושת הערך העצמי שלהם. וכך קורה שבסופו של התהליך, הם רק מעצימים את תחושות הקורבניות שלהם מבלי יכולת להשתחרר מהמעגל ההרסני הזה. 

המקרה של הנשיא קצב

המקרה של הנשיא קצב הוא דוגמה מצויינת לסיפור קורבני שקרי שמאבד שליטה ומגשים את עצמו. לקצב היו אינספור הזדמנויות לפשרה ולגמישות במהלך משפט האונס. הזדמנויות אלו היו מאפשרות לו גם להימנע ממאסר וגם לשמר את הדימוי החיובי שלו. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על החלק שלו באירועים או להתגמש בשום צורה מתוך הבנה גם למצוקה של הצד השני, אלא בחר ללכת עד הסוף עם "האמת שלו", עם הסיפור שהוא סיפר לעצמו, על כך שהוא הקורבן האמיתי והיחידי והוא זה שנעשה לו עוול. 

בתוצאה הסופית, הדימוי שלו נהרס לחלוטין, הוא נכנס למאסר ממושך וניטלו ממנו כל הזכויות שלו. הדבר היחיד שנותר לו להיאחז בו הוא הסיפור הקורבני שהוא ממשיך לספר לעצמו. הסיפור הקורבני הזה הוא בדיוק הסיפור שהכניס אותו לצרה הזאת מלכתחילה.     

המקרה של הפלשתינאים

גם אצל הפלשתינאים הסיפור הקורבני הוא נרטיב עיקרי באישיות ובזהות הלאומית והאישית שלהם, והוא זה שמונע מהם כל פשרה, גמישות או מוכנות להכרה אמיתית בישראל.

בגלל שהם משוכנעים שהם הקורבן ושמגיע להם תיקון מלא של כל העוול שנגרם להם - הם לעולם לא יהיו מוכנים להתפשר, להתגמש או לוותר כהוא זה לישראל או לגורמים אחרים כמו האו"ם, אמריקה או העולם. הם ימשיכו, בדיוק כמו קצב, להתעקש בצורה עיוורת על כל רצונותיהם ושאיפותיהם, רק בגלל שהם מאמינים לסיפור הקורבני השקרי שהם מספרים לעצמם. באמצעות הסיפור הזה הם מצדיקים תוקפנות, אלימות, רצח, שקר, הרס, שנאה יוקדת ואפילו רצון עז ונחוש להשמדת עם ישראל. בדיוק בגלל הסיפור הקורבני הזה הם מוזנחים, חסרי מדינה, משוללי זכויות, מדוכאים ותקועים.

זוגיות קורבנית

הסיפור הקורבני תופס חלק מרכזי בחיים המשותפים של זוגות רבים. אחד הצדדים בזוגיות מספר לעצמו את סיפור הקורבן ומאותו רגע הוא משוכנע שהוא מרגיש מחוק, פגוע, מושפל ומסכן מכל "פגיעה" או אכזבה שהצד השני מסב לו. כתוצאה מכך הוא מגיב בתוקפנות, באלימות, בביקורת ובהאשמות שמבחינתו הן "מוצדקות" כי הוא מאמין כל כך בסיפור הקורבני שלו שהוא אינו רואה את המציאות האמיתית, את הזכויות של הצד השני, את הסיפור השלם והמלא.

בזוגיות קורבנית אחד הצדדים בטוח שהוא קורבן, שכל הזמן סותמים לו את הפה, שהוא מקריב ומוותר על עצמו כל הזמן ושעליו לעמוד על שלו ללא שום וויתורים או פשרות - כי הוא אינו רואה כלל את הוויתורים של הצד השני, את הגמישות של בן הזוג, את הקורבנות שגם אחרים עושים עבורו. בגלל הסיפור הקורבני הוא ממשיך להיות קורבן כדי להצדיק את ההתנהגות התוקפנית והתובענית שלו ואת זכויות היתר שהוא תובע לעצמו במערכת היחסים.

סיפור חדש

הדרך להימנע ממעגל הרסני זה היא לשנות את הנרטיב ואת הסיפור שאתם מספרים לעצמכם. מסיפור של קורבנות ומסכנות לעבור לסיפור אחר - סיפור של חברמניות, של אופטימיות, סיפור של בגרות ושל הצלחה. מי שמספר לעצמו שהוא מצליח, טוב, קליל, גמיש וכייפי - הופך להיות כזה בסופו של דבר.

במקום להמשיך ולהאמין במסכנות, בקורבניות, ברגישות האינסופית, במקום להמשיך ולצפות להתחשבות אינסופית ולהכלה אינסופית מצד אחרים - מוטב להאמין בסיפור אחר, אמיתי, חיובי, נכון, בריא ומציאותי יותר. סיפור של שמחה, של בגרות, של התחשבות, של הערכה לאחרים ושל תן וקח הדדי.

וטיפ לסיום: הטרגדיה של אנשים מסכנים וקורבניים היא שבגלל שהם מאמינים שהם קורבן הם מצפים לזכויות מיוחדות, הם תובעים לעצמם דברים שלא מגיעים להם, הם אלימים כלפי אחרים והם אינם רואים את האחרים אלא רק את עצמם. בשם המסכנות שלהם הם מסוגלים לעשות דברים איומים לאחרים מבלי להניד עפעף ועדייין לצפות שאחרים יהיו הכי רגישים אליהם והכי מבינים אותם. העניין הוא שבחיים אי אפשר רק לקבל - צריך גם להתחשב, לתת, להתגמש ולוותר לפעמים, ואת המסקנה הבסיסית הזאת אנשים קורבניים אינם מבינים.