הזמן עושה את שלו 

המשפט הזה, "הזמן עושה את שלו" נאמר לטעמי כמפחית כאב, ממש עובד כמשכך כאבים. שלא נדאג כי הזמן ירפא את המצב, את הרגשתנו, ממש כמו שתרופה מרפאת את הפצע או את המחלה לאחר מינון מסוים – או שלא.

אני מצאתי את הזמן דווקא כמעורר ומזכיר את כל הזמן שעבר, את החלל שנוצר, את הגעגוע למה שהיה. לא תמיד אני מרגישה שהכאב פחת או שהזיכרון התעמעם, לפעמים אפילו להיפך, ככל שזמן עבר כך המחשבה  התחדדה, הרגשות והרעשים נעלמו וכעת אני רואה בברור את מה שהיה.

כאשר אנו תולים את המצב בזמן שיעבור אנחנו למעשה מסירים אחריות ומתחילים לבזבז זמן ואף לאבד זמן. אנו מצפים שעם הזמן זה יהיה יותר קל, שנרגיש יותר טוב, כל אלו יקרו לנו רק אם נעשה פעולות למען מטרה זו, נתאושש, נלמד, ניפתח, נקבל עזרה, נחווה השלמה והכלה של המציאות כפי שהיא במציאות – לא בראשנו או במחשבותינו, גם לא בליבנו. הזמן יהיה עבורנו לעזר כאשר לא נוותר לעצמנו ונהיה מוכנים בכל יום להתחיל מחדש, להתמודד, לשנות, לשפר. אז נוכל לבחון לאורך זמן את מצבנו ולעשות "מקצה שיפורים" בזמנים. אל תטעו, ישנם תהליכים שלוקחים זמן – ים של זמן, אבל בתוך התהליך האדם מתקדם , צועד לו בשביל, ייקח לו זמן, אבל הוא יגיע. אם נסמוך רק על הזמן שיעשה את שלו, מבלי שאנחנו נעשה את שלנו, במבט לאחור יהיו לנו יותר דברים שנצטער עליהם, נתקשה לקבל אותם ויותר מכך לא בהכרח נוכל לשנות אותם.  

הזמן שעובר מזכיר לי את שאבד, את מה שכבר עשיתי, את מה שכבר לא אעשה. אך לא נימה פסימית בפי, אלא דווקא נימה אופטימית כי באותה נשימה אני חושבת על כל הזמן שנותר, על מה שעדיין לא עשיתי, המקומות בהם לא הייתי, הרגעים אותם טרם חוויתי והחלומות שטרם הגשמתי.

נראה שדווקא ככל שהזמן עובר דווקא אז אנחנו מבינים יותר, יש לנו המון זמן לעכל ולנסות להכיל את שהיה, את ההווה ואת מה שיהיה. הזמן שחולף מזכיר לי בכל יום שהוא לא חוזר ולכן כדאי שאחשוב טוב כיצד אני מנצלת את המשאב שניתן לי – משאב הזמן, היחיד שניתן באופן שווה לכולם, כלומר, השנייה, הדקה והשעה – שוות לכולנו, יש רק הבדל גדול באופן בו אנו מנצלים את המשאב היקר ביותר עלי אדמות.

"כאן ועכשיו" הוא בדיוק הזמן להחזיר את השליטה בזמן לידינו, להתנער מהתחושה המתמדת שבה "אין לנו זמן" , אני שמתי לב שהאמרה הזו פשוט פותרת אנשים מלמצוא לעצמם פתרונות, למצוא את הדרך, אשכרה להתאמץ. לא, הם זורקים לי "אין לי זמן" וממשיכים הלאה, זהו שורש הבעיה. הם השאירו מעט מאוד זמן שבו הם מסתפקים, הוא אינו מספיק, אינו מספק ועולה ביוקר, אבל הם בשלהם.

אז בואו נודה באמת, לרובנו יש יותר זמן ממה שאנו מתארים לעצמנו ולאחרים שיש לנו. סדרי העדיפויות הם שעושים את כל ההבדל באופן ניצול הזמן. אני מציעה לחלק את היום לשעות פעילות מוגדרות, מתי אני בעבודה, מתי אני עם הילדים, מתי אני לומד, מנקה, קוראת ספר, עושה קניות, מבלה עם חברה, רואה טלוויזיה וכו' (כל אחד ופעילויותיו הוא). בכל פעם שאנו גולשים בטבלת הזמן לזמן שמוקדש לפעילות האחרת עלינו לבחון את סדר העדיפויות. אין בכוונתי לנהל לו"ז קשוח וכל היום לרוץ מדבר לדבר, בכלל לא, אבל ארגון הזמן בהחלט יכול לעזור לנו להגיע אל שלל הפעילויות שאנו לא עושים כי "אין לנו זמן". אם במקום לראות תכנית אחת ישבנו מול הטלוויזיה 5 שעות, אני מציעה לבחון על חשבון מה זה בא והאם זה נכון עבורנו. אין כאן נכון ולא נכון, לכל אחד יש את מה שנכון עבורו, המטרה שלי היא להגשים את זה. כך נוכל לחלק את משאב הזמן שלנו על מגוון דברים, לא נמצא את עצמנו מתגעגעים לחבר שגר מרחק נסיעה מאיתנו, נפסיק לדחות כל דבר ונעשה את הדברים בזמן, בנחת. נלמד לבצע טוב יותר מספר פעולות במקביל כדוגמת שילוב בין עבודה ללימודים, אמהות וקרירה- תעסוקה, אמהות ונשיות, חיי חברה וחיי משפחה ותחומים נוספים שנראה לנו שהם אינם מתמזגים אז זהו, שכן .

זמן הוא ההון היחיד שיש לאדם, והדבר היחיד שהאדם אינו יכול להרשות לעצמו לאבד.

- תומאס אדיסון