פעמים רבות חותמים צדדים לעסקה הסכמי מסגרת, אשר את סכומם ניתן לאמוד רק לאחר זמן. הסכמים מסוג זה נפוצים מאוד במשק הישראלי וכמעט כל אזרח בישראל חתום על מספר הסכמים מסוג זה; לדוגמא, הסכמים לאספקת שירותי סלולר וטלפוניה (מול חברות סלולר וחברת בזק), שירותי אינטרנט (מול חברות אינטרנט), שירותי אשראי (מול חברות אשראי), ועוד.
על פי אחת האפשרויות הפרשניות לסעיף 1(ג) לתוספת א' לחוק, אותה שמענו בעבר במסדרונות רשויות המס, קנויה לרשויות המס במקרים אלו הסמכות לבצע "ביול עיתי" של המסמך - הסכם המסגרת. משמע עם כל חשבונית שתצא ללקוח, יבקשו רשויות המס להגדיל את קביעת ערך הנשוא הקבוע בהסכם, ובמקביל להטיל מס על אותה תוספת לערך הנשוא.
פרשנות זו הקובעת סמכות לביול עיתי, מוטעית לטעמנו. יש בה בכדי לסכל את כוונת המחוקק, ואין היא תואמת את אופיו של החוק. יחד עם זאת מומלץ כי מי שחותמים על הסכמי מסגרת מסוג זה יבחנו את לשון ההסכם ויוודאו כי הצד השני להסכם (בדרך כלל חברה גדולה אשר ניסחה את ההסכם) לא הטיל את חובת הביול או בניסוח מעורפל יותר את "המסים העקיפים" עליהם - הלקוח.
ץץץת
עוסק בין השאר במיסוי: בינלאומי, מקרקעין, מע"מ, תכנון מס, ירושות, צוואות, נאמנויות, רילוקיישן (relocation) , מיסוי ענף ההיטק ויהלומנים, הלבנת הון. מחבר הספרים: "אמנות מס - 111 טבלאות השוואה"; אנציקלופדיית אמנות מס כרך ב'; "נאמנות ומיסוי נאמנות"; '"חוק מס הבולים"; סדרת ספרי מע"מ(4 כרכים); מחברם של מאות מאמרים. מרצה בלשכות המקצועיות; http://www.atax.co.il; 0544-599600; aryetax@gmail.com
