מהי הבעיה עם הנורמה הזוגית ומהי שטיפת המוח המסוכנת שהחברה מבצעת בקשר לזוגיות? 

מהי הבעיה עם הנורמה הזוגית ומהי שטיפת המוח המסוכנת שהחברה מבצעת בקשר לזוגיות? 

מה קורה בחברה שבה לכל האנשים יש כלבים?

דמיינו חברה או מדינה שבה כל האנשים חייבים לגדל כלבים בביתם ואין אנשים שאין להם כלבים או שיכולים לבחור אם לגדל כלב או לא. עכשיו דמיינו מצב ש-15% מאוכלוסיית אותה מדינה אינה אוהבת כלבים, אינה מתאימה לגידול כלבים או אינה רוצה כלב בבית.

בגלל שהחברה הדימיונית הזאת דורשת ומחייבת אנשים לגדל כלבים ואין בחירה בנושא, אותם אנשים נאלצים להיכנע לצו החברה, להעמיד פנים ולגדל בעצמם כלב, כלב שהם אינם אוהבים ואינם מוכשרים או רוצים לגדל אותו. 

מה קורה בחברה שבה לכל האנשים יש בני זוג?

ברוב החברות, זוגיות היא המצב "הנכון" ואילו רווקות או עצמאות היא מצב לא מקובל, לא "בריא", לא נכון ולעיתים אף בלתי נתפס. בחברה כזאת, מי שנמצא לבד צפוי לעמוד בשטף אדיר של לחצים להתחבר בזוגיות עם מישהו או מישהי - כי בסופו של דבר כולם חייבים להיות זוגיים.

אבל מה עם אותם 15% באוכלוסיה שאינם מתאימים לזוגיות, שאינם רוצים בזוגיות או שסובלים מזוגיות? החברה הנורמטיבית אינה מוכנה להכיר במושג כזה או במצב כזה. זה פשוט מצב בלתי נתפס ובלתי אפשרי עבור חברה שמקדשת את הנושא הזוגי ויוצרת מראין עין שקרית כאילו המצב הנכון והטבעי הוא לחיות בזוגיות מלאה.    

השקר הזוגי

זוגיות ממוסדת, צמודה, קרובה ומלאה היא המצאה אנושית מלאכותית של מאות השנים האחרונות. היא אינה טבעית, היא אינה קלה בהכרח, ודאי לא לאנשים שאינם בנויים לדרישות המתחייבות מזוגיות.

התוצאה היא, שלגבי כל אותם רווקים ורווקות, גרושים וגרושים, אלמנים ואלמנות או בודדים ובודדות - כל האנשים הרבים האלה נדרשים למעשה לגדל "כלב" שהם אינם רוצים, אינם מסוגלים ואולי אינם יכולים. הם משוכנעים להאמין שמשהו פגום בהם, בעוד שלמעשה מה שפגום זו שטיפת המוח, מה שפגום זו השיטה הזוגית, מה שלא נכון הוא הרעיון שכולם צריכים לחיות בקשר זוגי מלא ומי שלא חי כך הוא בעייתי או נמצא בבעיה.

שטיפת מוח שקרית

המרחב הזוגי אינו מרחב קל בכלל. חלק משטיפת המוח של החברה הנורמטיבית הוא הניסיון להציג את הנישואים ואת הזוגיות הממוסדת כמשהו קליל ופשוט שאין בעיה להשיגו או להגיע אליו. למעשה, ניתן לומר שרוב האנשים אינם מצליחים לייצר לעצמם זוגיות הרמונית, בריאה וטובה. כשבוחנים מי הם האנשים שאינם מצליחים בזוגיות מגלים במהירות שמדובר בכל האנשים - מהמוכשרים, העשירים והיפים ביותר ועד המכוערים, המסכנים והעניים ביותר. התופעה הזאת היא חוצת גבולות בכל כיוון שרק תסתכלו עליה.

חלק נוסף בשטיפת המוח הנורמטיבית היא הציפייה שכל בני האדם יתאימו את עצמם לרעיון הזוגי, שהוא מלאכותי ביסודו. איך זה ייתכן שנוסחה אחת תתאים לכל בני האדם על פי כדור הארץ? זה דומה לסיכוי שכל בני האדם על פני כדור הארץ יעבדו באותה עבודה, ילמדו את אותו המקצוע או יגורו באותו הבית בדיוק. האם ייתכן שהרעיון הזוגי אולי אינו מתאים לכל בני האדם על פני כדור הארץ? אולי מדובר בפיתרון שמתאים לחלק מהאוכלוסיה ולא לכולה?   

אין מודל נורמטיבי חוץ מזוגיות

במציאות בשטח - זוגיות היא האופציה היחידה. זוגיות היא סוג של מונופול מחשבתי ותרבותי שאין לו שום מתחרה. התוצאה היא שכאשר אנשים אינם מוצאים בני זוג שמתאימים להם או שהם נאלצים להיפרד מבני זוג לאחר שהם גילו שהם לא מתאימים להם - אין להם שום אלטרנטיבה ואין להם לאן לפנות.

אנשים כאלה נחשבים אוטומטית ל"כישלון" ומייד נאלצים לחזור למרחב הזוגי ולנסות עוד הפעם למצוא מישהו או מישהי מתאימים - כי חייבים, כי אין ברירה, כי ככה מקובל, כי אין שום מודל נורמטיבי, מקובל, מכובד ונערץ חוץ מזוגיות. במציאות שמקדשת את ההישג הזוגי כהישג אולטימטיבי - כל מי שאינו זוגי או אינו נמצא בזוגיות נחשב לכישלון וצריך להסתיר את עצמו ולהתבייש בעצמו. לעומת זאת, בחברה שמאפשרת צורות חיים שונות, כשכל אחד מצורות חיים אלה נהנה מיוקרה ומתמיכה חברתית, אנשים רבים היו מרגישים מאוד בנוח עם עצמם להמשיך ולחיות חיי רווקות או חיים עצמאיים, ללא הצורך הסיזיפי להוכיח את עצמם מבחינה זוגית.

וטיפ לסיום: הנורמה הזוגית גורמת לרווקים ורווקות או לאנשים שאינם זוגיים מטבעם לחיות בסוג של אמונה מטופשת שהם פגומים כי "כולם בזוגיות". בעוד שלמעשה רוב האנשים על פני כדור הארץ אינם נמצאים בזוגיות בכלל או שהם נמצאים בזוגיות שאינה מתפקדת או מתפקדת בצורה חלקית ביותר.